יממה לאחר שטען הקטין החשוד בפיגוע ההצתה בכפר דומא בפני השופט כי הוא עובר עינויים קשים בחקירות ואף ניסה להתאבד, בני משפחתו מגבים אותו ומספרים כי הוא וחשודים נוספים עוברים מסכת התעללויות בחדרי החקירות של השב"כ. לדברי אמו, קשרו אותו לכיסא במשך שעות ארוכות, העמידו אותו על הידיים לזמן ארוך, הטיחו בו שהוא רוצח ושמו בפניו את תמונתו של התינוק עלי דוואבשה שנרצח בפיגוע והיכו אותו.
"אתמול ראיתי את בני לראשונה מאז מעצרו", סיפרה אמו. "הילד שפגשתי הוא לא הילד שחטפו ממיטתו לפני 25 ימים. היה לי קשה לעכל את מה שעבר, וקיים חשש גדול לבריאותו הנפשית. אני מזועזעת שבמדינת ישראל המתוקנת, שחורטת על דגלה את כבוד האדם וחירותו, יכולים לקרות דברים נוראים כאלה על ידי זרועות החוק ובגיבוי בית המשפט. אתמול נודע לנו שבני ניסה לשים קץ לחייו והראה לשופט את החתכים על הזרועות. ברוך השם שהוא לא צלח".
האם קוראת לרשויות לקחת אחריות ולחקור את המעשים. "מישהו צריך לתת את הדין למחדל הזה, לעוולה הזו. פשע צריך להיחקר, אך בתוך גבולות החוק", אמר. לדבריה, גם אם הודו בחשדות המיוחסים להם אין להודאות הללו כל משמעות בהתייחס למה שהם עברו. "אני רוצה להבהיר שכל הודאה אם נתקבלה ממי מהנערים הללו, אינה שווה דבר וחצי דבר. אין אדם שהיה עובר את מסכת ההתעללות שעבר בני ולא היה מודה בכל דבר רק כדי שיניחו לו". לבסוף, קראה לסגור את המחלקה שחוקרת את בנה. "המחלקה היהודית בשב"כ היא יחידה אשר הנזק שהסבה למדינת ישראל גדול לעין ערוך מהתועלת שהיא מתיימרת להביא, ועליה להסגר לאלתר".
דודתו של החשוד, שנחקרה בעצמה בעקבות הפרשה, סיפרה גם היא כי עבר התעללות קשה. "אנחנו מודאגים מאוד. הוא בכה והתחנן שיפסיקו עם זה, הוא אפילו התחנן שיזריקו לו רעל, העיקר שזה ייגמר", סיפרה. "לא ניתן להבין מה עובר עליו ואף אחד לא שומע את קולו. התחושה היא שהם לא חושבים שיש חשוד לפניהם, אלא נאשם, ומשתמשים בכל כלי שניתן כדי להוציא את ההודאה ממנו. שלחנו בחור חזק נחמד וחביב, ואנחנו פתאום שומעים על ניסיון ההתאבדות והדמיון לא יכול להבין מה הוא היה צריך לעבור".
בחקירותיה שלה, היא מספרת שהיו צעקות רבות והתנהלות תקיפה. "התבקשתי לספר על שבת שבה הוא התארח אצלנו. זו הייתה שבת שמחה, לאחר חתונת בתי, ופתאום אני מתבקשת כמה חודשים לאחר מכן לספר איך הוא היה באותה השבת ביחס לעצמו", סיפרה. "הם טענו שהוא עמד באירוע ואמר קבל עם ועדה מה דעתו על דומא. עניתי, 'אם הוא דיבר קבל עם ועדה, אז אתן את רשימת המוזמנים ותשאלו אותם מה הוא אמר'. כלום לא עזר, התחננתי שיניחו לי והם לא הרפו. הם צעקו עלי שאני משקרת. הרגשתי שאני כבר לא יכולה ושאני מוכנה לשחזר בפניהם את רצח ארלוזרוב, העיקר שיעזבו אותי. הרגשתי שאני ממש עומדת בפני התמוטטות עצבים מההשפלות וההפחדות שלהם.
"כשאני עוצמת עיניים אני רואה את הצעקות את ההתקרבות לפנים שלי אני עדיין שומעת אותם. היה עליי גשם של יריקות תוך כדי דיבור וצעקות. אני יכולתי אחרי כמה שעות לחזור הביתה ולהתאוורר, אבל מה עובר על נער צעיר שעובר דברים כאלה? התחננתי ואמרתי שאני מוכנה לומר את הכול אבל על השאלה הזו אני לא יכולה לענות כי לא דיברתי איתו והוא לא אמר בשבת את דעתו על דומא".
לדבריה, מאז החקירה היא דרוכה מתמיד. "בחקירה האחרונה הם אמרו לי לחכות להם, ואני באמת מחכה וכל הזמן מחפשת אם הם הגיעו. אני חוששת שהם ייקחו אותי ממקום עבודתי לחקירה ויביישו אותי. אני בחרדה", אמרה.
לו הייתה יודעת על קשר של אחיינה לאירוע, היא טוענת כי הייתה מוסרת את המידע בעצמה לרשויות, אך כעת היא אומרת שאין לה כל אמון במערכת. "כאזרחית במדינת ישראל אבדתי אמון בכל התהליך הזה. אני לא מאמינה שבדרך הזו אפשר להגיע לראיות שמשקפות באמת את המציאות. אני לא חוויתי אלימות, ויצאתי עם עצבים מרוטים והרגשתי שאני לא מסוגלת יותר. אני מניחה שנער צעיר שאין לו תפיסת עולם כל כך חזקה ויכולות נפשיות ועובר מה שהוא עובר, יהיה מוכן גם להודות ברצח ישו".
אף שהשב"כ מכחיש את הדברים, היא מספרת שהיא בטוחה שאנשיו מכירים לפחות את חלקם. "הוא ילד שמאוד אוהב את הוריו והוא לא היה עושה שום דבר שיגרום להם לדאוג. אם אלו המסרים שלו, הלב לא רוצה להאמין אבל ההיגיון אומר שזה נכון ועשרת מונים יותר. אני לא רוצה לחשוב איך נראה אותו כשהוא ישתחרר".
משב"כ נמסר: "שירות הביטחון הכללי הוא ארגון ממלכתי וכל פעולותיו מבוצעות על פי דין. חקירות שב"כ מתנהלות בהתאם להוראות החוק והפסיקה, ונתונות לפיקוח היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה ובתי המשפט. הטענה כאילו אחד מהעצורים ניסה להתאבד-משוללת כל יסוד".