ברזיל מעכבת את מינוי דני דיין לשגריר - אך ישראל יושבת על הגדר

(שלושה שגרירים לשעבר פנו למשרד החוץ בברזיל כדי למנוע את מינויו של דיין)

מדינת ישראל מתמודדת בימים האחרונים עם דילמה לא פשוטה הנוגעת ליחסיה עם ברזיל. כבר שלושה חודשים שבמשרד החוץ בברזיליה, בירת המדינה הגדולה בדרום אמריקה, מחכה לאישור בקשה רשמית של ישראל למינוי דני דיין, לשעבר יו"ר מועצת יש"ע, לתפקיד השגריר בברזיל. הסחבת בתשובה לבקשה הזו חריגה, ולאחרונה נכנסה כבר לטווח הזמן שהופך אותה למעליבה. כעת, מתלבטים בירושלים איך להגיב לעניין.

בסוף השבוע פורסם באתר החדשות Times of Israel, כי העיכוב הממושך של הברזילאים הוא תוצאה של מדיניות מכוונת ולא של עומס ביורוקרטי. פקיד ממשל ברזילאי בכיר הסביר כי המדינה לא מתכוונת לאשר את מינויו של דיין, אבל גם לא לדחות אותו באופן רשמי, אלא פשוט "לייבש אותו" בהמתנה אין-סופית עד שישראל "תבין את הרמז לבד" ותמשוך את המינוי. הסיבה לכך היא פעילותו ארוכת השנים של דיין למען ההתנחלויות בגדה המערבית, והעובדה שהוא עצמו מתגורר במעלה שומרון, הנמצאת מעבר לקו הירוק.

בימים שחלפו מאז פרסום העניין, אף גורם רשמי בברזיל לא טרח להכחיש אותו. בצד הישראלי כבר מבינים בשלב הזה שדיין כנראה לא יתמנה לשגריר, אבל מכיוון שהברזילאים מסרבים לדחות באופן גלוי ורשמי את מינויו, מתלבטים כיצד לנהוג: ליזום משבר גלוי מול ברזיל, למחות בצורה חריפה על כך שהמדינה מפלה בין אזרחים ישראלים על רקע מקום מגוריהם, ולהסתכן בנתק של ממש בין המדינות? או שמא "לשחק את המשחק", ולתת למועמדות של דיין להישאר בתוקף, עד שהשלטון בברזיל יתחלף והמינוי יאושר?

במרכזה של הדילמה הישראלית עומדת דיל?מה - כלומר, דילמה רוסף, נשיאת ברזיל מטעם המפלגה הסוציאליסטית. ההתנגדות למינויו של דיין מגיעה משורות מפלגתה, ועל פי דיווחים בברזיל גם הנשיאה עצמה הביעה חוסר נוחות עם המינוי - לא רק בשל עמדותיו של דיין, אלא גם מפני שברזיל שמעה על המינוי לראשונה מהתקשורת, בלי שהמהלך תואם קודם לכן עם השלטון במדינה. חרף העובדה שלפני כמה חודשים העבירו בכירים ברזילאים "מסרי הרגעה" לישראל, ההערכה כרגע היא שכל עוד רוסף מכהנת בתפקידה - המינוי של דיין יישאר תקוע.

לכאורה, היה מצופה מהממשלה הנוכחית בישראל - הימנית ביותר שהייתה פה מזה עשורים - להגיב בתקיפות לסחבת המכוונת, ולהפוך את אי-מינויו של דיין למקרה מבחן. אם ברזיל אכן דוחה את דיין משום שהוא מתנחל, מדובר בקביעת תקדים שלילי עבור ישראל, ועוד מטעם אחת המדינות החשובות ביותר באמריקה הלטינית. ישראל יכולה להגיב באמצעות שורה של צעדים - לנזוף בשגריר הברזילאי, להשעות את פעילות השגרירות בברזיליה, ליזום קמפיין תקשורתי בנושא, ועוד. אבל עד כה, דבר מכל זה לא קרה.

הסיבה לכך שישראל שומרת בינתיים על קו זהיר מול ברזיל היא תקווה שתקופת שלטונה של דילמה רוסף קרובה לקיצה בכל מקרה, ולכן אין טעם ליזום משבר. מבחינת ירושלים, עדיף לחכות שהיא תסיים את תפקידה, ואז המינוי כנראה יאושר. בחודשים האחרונים נראה היה שרוסף קרובה לאבד את השלטון עקב האשמות בשחיתות. בית הנבחרים הברזילאי אף החל בהליך רשמי להדחתה. המציאות הזו גרמה לראש הממשלה בנימין נתניהו להעדיף, בינתיים, לחכות שהנשיאה תתחלף.

סגנה של רוסף, מישל טמר, משתייך למפלגה שעמדותיה קרובות יותר ל"מרכז" הפוליטי בברזיל, ובניגוד לה, הוא צפוי לאשר את מינויו של דיין. נתניהו סבור שמשום כך עדיף לחכות להדחתה של רוסף, אבל הבעיה היא שבינתיים הסיכויים לכך דווקא פוחתים. בסוף השבוע פסק בית המשפט העליון בברזיל שהליך ההדחה של רוסף בבית הנבחרים צריך להיפסק, ובמקביל, החליט שכל הדחה שלה תצטרך לקבל אישור גם מהסנאט הברזילאי, שבו יש לה יותר סיכוי להדוף את המהלך. גם הפופולאריות שלה בסקרים השתפרה מעט, אם כי היא עדיין נמוכה מאוד - 65% מהציבור הברזילאי לא מרוצים מתפקודה.

השיפור היחסי במצבה הפוליטי-משפטי של רוסף צפוי לחזק דווקא את הקולות בתוך המערכת הישראלית שקוראים להפוך את הזעם כלפי ברזיל לפומבי. הסיבה העיקרית לכך היא שכל עוד רוסף בתפקיד, אין לישראל הרבה מה להפסיד - המינוי של דיין בכל מקרה לא יאושר על ידה. מנגד, השלמה שקטה עם התקדים שקבעו הברזילאים עשויה להשפיע על מדינות נוספות. הדברים מקבלים חשיבות מיוחדת בתקופה שבה ישראל נאבקת בהחלטה האירופית על סימון מוצרי התנחלויות, ובכוונתם של הפלסטינים לקדם מדיניות דומה גם בקרב מדינות דרום אמריקה.