חופשי ומאושר- עודה תראבין מסתגל לחיים מחוץ לכלא המצרי

כמעט שבוע עבר מאז שעודה טראבין שוחרר מהכלא המצרי ועדיין המוני מברכים פוקדים מדי שעה את אוהל החג שהקימה משפחתו בסמוך לביתו, מטרים ספורים מאתר הפסולת דודאים. הצריף המאולתר שמשמש בית למשפחת טראבין מלא בחיוכים וקולות מעברו הרחוק של עודה. הוא נכלא במצרים באשמת ריגול כשהיה בן 19 והשתחרר בן 34.
השעות המתוחות שעברו עליו מרגע קבלת ההודעה על שחרורו מהכלא ועד נחיתת המטוס בתל אביב, אחרי שנים של סבל, משולות בעיניו להגשמת חלום. "בהתחלה הרגשתי שאני חולם וזה לא אמתי עד שהמטוס נחת בתל אביב", אומר עודה. "זה היה חלום. רק היום התחלתי להרגיש שאני בסדר וזה אמתי וחזרתי לארץ. והיום ? אני לא אחיה כאן בעזרת השם, זה לא מקום שלי. במדינה יש מקומות יותר טובים. אני עכשיו בראש שלי רק להתחתן ואחר כך נסתדר ונראה מה יהיה".

חברי הכנסת הערבים, כמו הציבור הישראלי כולו, נמנעו לאורך השנים מתמיכה מוצהרת או אפקטיבית במאמצים למען שחרורו של עודה. ח"כ איוב קרא מהליכוד ועו"ד יצחק מלצר מבאר שבע הוא היחידים שפעלו ללא הפסקה למען שחרורו – בעבודה משותפת עם משרד החוף וגורמי מודיעין רלוונטיים. סלימאן טראבין, אביו של עודה, יודע לנקוב בשמם של אלו שעמדו לצידו לאורך השנים ותרמו לשחרור בנו מהכלא. "אני הייתי חולם שבני ישתחרר כי לא היה לו משפט", אומר סלימאן. "אם היה לו משפט והיו גוזרים עליו 10 – 15 שנות מאסר, הדבר היה יותר ברור, אבל הוא היה בכלא בלי משפט. כשאתה בלי משפט היה קשה לדעת מתי תשתחרר. מכל חברי הכנסת הערבים זה היה רק ח"כ איוב קרא שעמד לצדינו מהתחלה עד הסוף וגם עו"ד שלו יצחק מלצר, שלא השאיר שום דלת סגורה במאמציו . גם הממשלה עשתה מצידה מה שצריך "