השבוע נכנס לתוקפו שינוי פרסונלי במנגנוני הביטחון של חמאס ברצועת עזה. מפקד מנגנוני הביטחון, מעין "הרמטכ"ל" של המנגנונים הרשמיים (לא של הזרוע הצבאית), סלאח אבו שרח, עזב את תפקידו ומונה למנכ"ל משרד התחבורה. במקומו מונה תאופיק אבו נעים, ממשוחררי עסקת שליט. לכאורה שינויים שלא צריכים לעניין יתר על המידה את הציבור הישראלי. אלא שהכותרת שחבויה במינוי הזה, קשורה במי שנחשב לפטרון של אבו נעים: יחיא סנוואר, בכיר החמאס, שהולך ומסתמן כאיש החזק ביותר בארגון ברצועה. המינוי של אבו נעים משלים עוד צעד שלו בצמרת: השתלטות על מנגנוני הביטחון של חמאס בעזה, כולל המשטרה ו"ביטחון הפנים"- המקבילה של השב"כ ברצועה. סנוואר, בן 54, השתחרר מהכלא הישראלי לפני ארבע שנים בלבד, במסגרת עסקת שליט. ב-1989 נשפט למאסר עולם על רצח של משתפי פעולה וריצה מאסר של 22 שנים. מאז שחרורו, הצליח סנוואר לבסס את מעמדו בחמאס ולמעשה להפוך למנהיג הלא רשמי אך הבלתי מעורער של הארגון בעזה.
הוא נחשב לבעל מהלכים והשפעה יוצאת דופן על הזרוע הצבאית של חמאס, עיז א-דין אל-קסאם, בין היתר מאחר שהיה ממייסדיה, אך הוא גם נחשב לדמות הפוליטית הבכירה ביותר כיום של הארגון ברצועה, אפילו יותר מראש הממשלה לשעבר אימסעיל הנייה שצעיר ממנו בגיל ובמעמד. הוא נחשב לדמות נצית מאוד בתוך חמאס, שמתנגדת לפשרות מדיניות מול הרשות הפלסטינית או מול ישראל ובזמנו אף היה אחד המתנגדים הראשיים מתוך הכלא לעסקת שליט. זאת מאחר שראה בה כניעה של חמאס לתנאים הישראלים. לנוכח התנגדותו החריפה לעסקה, החליט השב"כ להעבירו לבידוד (יחד עם בכיר אחר בחמאס, זאהר אל-ג'בארין), במטרה למנוע ממנו מלסכלה (כפי שנחשף בזמנו ב"הארץ"). וכך האיש שאותו החליט לשחרר בנימין נתניהו מהכלא, הופך במהירות רבה יחסית ובהתמדה, לאויב מספר אחת של מדינת ישראל.
סנוואר נולד במחנה הפליטים של חאן יונס, ממש כמו מפקד הזרוע הצבאית מוחמד דיף ובכיר הפתח לשעבר שהפך ליריבם המושבע, מוחמד דחלאן. דחלאן וסנוואר הם בני אותו גיל ושניהם אף למדו באוניברסיטה האסלאמית שבעזה. כבר אז, בשנות ה-80 המוקדמות, הצטלבו דרכיהם והם הפכו ליריבים פוליטיים. דחלאן הקים את "השביבה", צעירי הפתח, והתמודד על תפקיד יו"ר אגודת הסטודנטים מטעם תנועתו בעוד סנוואר, היה זה שהתמודד מולו על התפקיד, כנציג "אל-כותלה אל-אסלאמיה", אגודת הסטודנטים של "האחים המוסלמים" (בשנים ההן עוד לא הוקם חמאס). באחת השנים אף קיימה האוניברסיטה עימות מתוקשר של המועמדים לתפקיד, כלומר, שני הנציגים, עמדו על במה ונאמו בפני הסטודנטים על סוגיות כמו מלחמת לבנון הראשונה, המצב בעזה, הכיבוש הישראלי ועוד.
אחד האנשים שהכירו את סנוואר בצעירותו, סיפר בשיחה עם וואלה! NEWS, כי "מדובר באדם כריזמטי, נקי כפיים, שונה מאוד מהפוליטיקאים של חמאס מהדור החדש. הוא מבריק, מכיר היטב את רזי הפוליטיקה ואני ורבים אחרים חשים אליו כבוד גדול עד היום. הוא לא מלא בקשקושים ודיבורים כמו האחרים, אלא אדם שדוגל במעשים". ואכן, סנוואר למרות מעמדו הרם בארגון, נמנע ממגע עם כלי התקשורת הערביים או הפלסטינים. הוא גם אינו מתראיין לעיתונות הישראלית על אף שהוא דובר עברית.
בתחילת האינתיפאדה הראשונה, הקים יחד עם מוחמד דיף, סלאח שחאדה ואחרים את הזרוע הצבאית הסודית של חמאס. כבר בתחילת דרכו היה מעורב בפיגועים נגד מתנחלים וחיילים ברצועת עזה וברצח משת"פים שבגינו נשפט למאסר עולם בכלא הישראלי. אלא שפעילותו לא הסתיימה במאסרו. סנוואר זכה למעמד של "האסיר מספר אחת", של חמאס בישראל. הוא ניסה להוציא לפועל פיגועים בשנים הללו, בעיקר פיגועי חטיפה שנועדו להביא לשחרורו, ללא הצלחה רבה. עד ליוני 2006 אז נחטף גלעד שליט מגבול הרצועה בידי שלושה ארגונים שונים: "ועדות ההתנגדות", "צבא האסלאם", וחמאס. לאחר אי אלו מגעים, הועבר שליט לאחריותם הבלעדית של אנשי חמאס. אחד האישים שהופקדו על ביטחונו היה מוחמד סנוואר, אחיו של יחיא, שנחשב למפקד גזרת חאן יונס. דיווחים עיקשים מהרצועה סיפרו אז כי מוחמד סנוואר הודיע מיד לאחר ששליט הועבר לידיו, שלא תצא לפועל שום עסקה מול ישראל מבלי שאחיו יחיא, ייכלל בה. לבסוף סנוואר שוחרר, והחזרה לראשות הארגון יצאה לדרך.
כשהושלמה העסקה והאסירים הרבים הועברו לעזה, נבחר סנוואר לשאת דברים בשם המשוחררים. אל מול כ-200 אלף איש שהשתתפו בקבלת הפנים הרשמית, נעמד סנוואר חבוש כובע מצחייה ירוק והבטיח כי לא ישכח את האסירים שנותרו בבתי הכלא. "אנחנו מרגישים שהשארנו את לבנו מאחור, השארנו אסירים רבים מאחור, מגדודי עיז א-די אל-קסאם וגדודי אל קודס (הזרוע הצבאית של הג'יהאד-א.י)", אמר. "הותרנו את מחמוד עיסא הותרנו את חסן סלאמה. אני קורא למנהיגי פלגי ההתנגדות ולגדודי עז א-דין אל-קסאם שייקחו על עצמם לשחרר את כל האסירים בקרוב. אני קורא למי שיש לו יכולת שישתתף בכך".
אלא שאז, מספרים אישים שהיו איתו במגע בעזה, החל שלב "ההלם". כשנכנס סנוואר לכלא, חמאס הייתה תנועה קטנה, חשאית, ללא צבא וללא פוליטיקאים, מבלי היכולת או הרצון לשלוט באיש. עם שחרורו הוא גילה מציאות חדשה, שבה חמאס בממשלה, בכוחות הביטחון, הוא אינו מבוקש עוד וצמרת חמאס מלאה בפוליטיקאים, חלקם צעירים וחלקם קצת פחות, ששכחו כבר חיי מבוקשים או אסירים מהם. מהר מאוד הוא התגבר על ההלם הראשוני והראה מוטיבציה יוצאת דופן לשוב ולהשתלב בצמרת. קשריו עם הזרוע הצבאית עוד בימיו בכלא היו מצוינים, קצת פחות מזה עם ראשי הלשכה המדינית שמתגוררים בחו"ל נוסח ח'אלד משעל וחבורתו. המפקדים של הזרוע הצבאית, מוחמד דיף, מרוואן עיסא ואחרים, כמו אחיו הצעיר מוחמד, מתחשבים בעמדותיו ומעריכים אותן. כך גם חברי ההנהגה הפוליטית ברצועה, שהוא אחד הוותיקים שבהם (חברו רווחי מושתהא שוחרר עמו בעסקת שליט). הוא מבוגר יותר מראש הממשלה לשעבר איסמעיל הנייה (מחזור מעליו באוניברסיטה) ובמובנים מסוימים נחשב בכיר ממנו.
בשנות ה-80 המאוחרות, סנוואר היה אחד מאנשיו הקרובים ביותר של השייח' אחמד יאסין, מייסד חמאס ויחד עם סלאח שחאדה ודיף, הוציאו לפועל בשטח את הוראותיו של המנהיג הרוחני. לעומת זאת הנייה, היה "רק" מנהל הלשכה של יאסין. ודווקא לנוכח המתיחות יוצאת הדופן בין הזרוע הצבאית והזרוע המדינית ברצועה, בעיקר לאחר מבצע "צוק איתן", סנוואר הפך לציר המחבר של המערכת. כזה שכולם מקשיבים לו וכולם נושאים את עיניו אליו, צבאיים ומדיניים.
הבעיה של סנוואר כיום, היא שההצלחה גם נושאת עמה מחיר. הוא הצליח לרכוש לו כמה יריבים פוליטיים ולא כולם אוהבים את השתלטותו המהירה על חמאס. פתחי חמאד הוא אחד האישים הללו והוא אינו נחשב לגדול מעריציו בלשון המעטה. סנוואר הוביל לשורה של הדחות ומינויים חדשים כמו זה המוזכר בפתיחת הדברים, והמודחים מן הסתם יבקשו בשלב כזה או אחר לסגור איתו חשבון. גם להנייה ישנם יחסים מורכבים עם סנוואר. ראשית ראש ממשלת חמאס לשעבר נחשב למתון יותר בהשוואה לסנוואר. שנית, על אף שכלפי חוץ היחסים ביניהם מצוינים, הנייה מבין כי סנוואר צפוי בבחירות הבאות ללשכה המדינית לסכן את מעמדו כסגן ראש הלשכה ואולי אף להוביל מהלך להיבחר כראש הלשכה. בנוסף, גם בחאן יונס עיר הולדתו לא כולם מקבלים באהבה את ההתחזקות של חמולת סנוואר. אנשיה השתלטו על קרקעות, לעיתים בכוח וכך גם על בתי עסק. אולם ייתכן שהתגובות הללו בסופו של דבר מעידות רק על עד כמה מהירה התחזקותו וחזרתו לצמרת.
וכך תוך ארבע שנים בלבד, הפך האסיר מספר אחת, לאויב מספר אחת. הוא מוביל קו ניצי למדיי, אך לא הניצי ביותר בחמאס. הוא מבין את הצרכים המדיניים של התנועה והצבאיים, מגלה הבנה רבה בכל הקשור לישראל, למרחב הסוני ואפילו לגבי איראן. האם הוא זה שיוביל למלחמה נוספת מול ישראל? לאו דווקא. אך אפשר להיות בטוחים לגביי דבר אחד- הוא יעשה הרבה על מנת להוציא לפועל עסקה נוספת לשחרור אסירים, גם אם חטיפת חיילים ישראלים משמעותה עימות נרחב.