פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "דור שרגיל להקלות": אחד מכל שישה גברים לא מסיים שירות צבאי

      נתוני הנשירה מציירים תמונת מצב עגומה לגבי יחסם של הצעירים לשירות, כשרוב החיילים משתחררים עקב סעיף נפשי. בצה"ל שואפים לצמצם את המספרים ומציעים למפקדים להימנע ממתן הקלות אישיות ולהגדיר מחדש את המונח "מצוקה נפשית"

      "דור שרגיל להקלות": אחד מכל שישה גברים לא מסיים שירות צבאי
      עריכה: ניר חן

      עקבו אחרי וואלה! חדשות בפייסבוק

      אחד מכל שישה גברים לא מסיים את שירותו הצבאי – כך עולה מנתוני אגף כוח האדם (אכ"א) בצה"ל. הנתונים מצטרפים לאחוזים המאמירים של הצעירים שלא מתגייסים לצה"ל – 50% מהאזרחים לא מתגייסים, בהם 9% גברים, 14% נשים ו-27% בני מיעוטים.

      אחוז הנשירה בקרב גברים עמד בשנת 2004 על 17.3%, ירד בשנת 2009 ל-13.5% וזינק בשנת 2014 ל-16.5%. בקרב נשים, אחוז הנשירה עמד בשנת 2004 על 10.1%, ירד בשנת 2008 ך-6.3% ועלה בשנת 2014 ל-8.5%. נכון לשנת 2015, אחת מכל 12 נשים לא תסיים את שירותה הצבאי.

      נהלי בידוק חדשים, צומת גוש עציון, נובמבר 2015 (נועם מושקוביץ)
      "מי שנפלט מהשירות נפלט מהחיים בחברה" (צילום: נועם מושקוביץ)

      פילוח הנתונים מראה כי הן בקרב גברים והן בקרב נשים הסיבה המרכזית לנשירה משירות היא סעיפים נפשיים. בחציון הראשון של שנת 2015, השתחררו מצה"ל 1,451 חיילים ו-504 חיילות בגין סעיף נפשי. 560 חיילים ו-61 חיילות השתחררו בגין התנהגות רעה וחמורה, 358 חיילים ו-134 חיילות השתחררו בגלל בעיות גופניות, 85 חיילים ו-190 חיילות השתחררו בגלל בעיות פרט ו-62 חיילים ו-20 חיילות השתחררו בגין אי-התאמה.

      "מי שנפלט מהשירות הצבאי נפלט מהחיים בחברה", אמר קצין בכיר באגף כוח האדם בצה"ל. ראש אכ"א, אלוף חגי טופולנסקי, הנחה להילחם בתופעת הנשירה מצה"ל ולרדת לאחוזים חד-ספרתיים במסגרת נתוני הנשירה. קצינה בכירה לשעבר באכ"א הוסיפה כי מדובר בנתונים מדאיגים שמתפתחים כבר יותר מעשור, וכי הצבא התקשה להתמודד איתם לא רק בגלל מחסור בכלים אלא בגלל תופעות חברתיות אחרות כמו עלייה בעשרות אחוזים בהיקף התלמידים שמקבלים הקלות במסגרות הלימוד השונות, ורגיל להתאמה של המסגרת אליו.

      אחוזי הנשירה משירות צבאי (עיבוד תמונה)

      קצינת בריאות הנפש של אוגדת יו"ש, רב-סרן אייר סגל, התייחסה לנושא במאמרה לביטאון "מערכות" של משרד הביטחון והציגה נתונים המצביעים על ירידה במוטיבציה לשירות בקרב התלמידים, ולפיהם 14.5% מהגברים ינשרו לפני תום השירות ובקרב הנשים ינשרו 6.5%. לדבריה, המערכת הצבאית "מפגינה חולשה" בהתמודדות עם התופעה, ומציעה, בין היתר, להגדיר מחדש את המונח "מצוקה נפשית" בצבא על מנת להימנע משימוש יתר בו. עוד היא מציעה הכשרות למפקדים כדי להתמודד עם בעיות משמעת ובחינת העמדה לדין חיילים המאיימים איומי סרק להתאבד.

      רס"ן סגל מותחת ביקורת על מפקדים שמגיעים להסדרים עם חיילים כדי לסייע להם, וכך מרכיבים עבורם "חוזי שירות אישיים" שקיימים ביחידות רבות, כמו שעות הגעה ויציאה מיוחדות. כמו כן, היא מותחת ביקורת על חדירת הביקורת האזרחית אל מרחב קבלת ההחלטות הצבאיות. לדבריה, היא רואה בקרובי המשפחה של החייל שגרירים טובים שתפקידם להתריע על בעיות חריגות ויש לכבדם, אך גם לכבד את ערכי הצבא ולא בהכרח "לרצות את העין האזרחית הבוחנת".

      נתוני נשירה בחציון הראשון של 2015 (עיבוד תמונה)

      עוד היא טוענת במאמרה כי צה"ל מעדיף לפעמים להיפרד מחיילים בעייתיים כדי להרוויח "שקט תעשייתי", וכך מתפתחת "התפוררות השוליים" - אחרי אותם חיילים מגיעים אחרים שמבינים שקל לצאת משירות צבאי, לטענת סגל. לדבריה, אסור למפקדים לחשוב כי "אם יינתן לחייל מבוקשו, הם ייפטרו ממנו ומהבעיה".

      בהנחה שמספר חולי הנפש לא עלה בישראל בשנים האחרונות, ושמספר הפטורים הדתיים לא נמצא בעלייה, כתבה רס"ן סגל כי ניתן לייחס את הירידה במוטיבציה להשפעה של המודרניזציה על בני הנוער, שמציבים את היחיד במרכז ודוחקים הצידה את המושג "אנחנו". למעשה, צה"ל דורש מבני נוער להניח את העקרונות שלפיהם גדל בצד, ולתת מעצמם שלוש שנים למדינה.

      כמו כן, טענה כי כבר אין קונצנזוס חברתי בישראל בנוגע לחובת השירות, והשתמטות לא נתפסת יותר כפעולה קיצונית. לדבריה, קיימת אווירה של סובלנות כלפי משתמטים משירות צבאי, הסנקציות הרגשיות כלפיהם נעלמו כמעט לחלוטין וככל שמספר הלא משרתים גדל - כך נתפסת התופעה כלגיטימית. האווירה השלילית סביב השירות משפיעה גם על אלו שכבר משרתים בצבא ומאוחר יותר נושרים.