השוטרת היחידה על אופנוע כבד: "יש פחד, אבל זו השליחות שלי"

(שוטרי יחידת האופנועים, בהם רס"ר ארניאס, מלווים פצועי פיגוע)

רב-סמלת ראשונה מיטל ארניאס משלבת בשירותה במשטרה את שתי תשוקותיה הגדולות: האהבה לכחולי המדים והאהבה לאופנועים וטרקטורונים. בגיל 25, ארניאס היא השוטרת היחידה בישראל המשרתת על אופנוע כבד. בריאיון לוואלה! NEWS היא מספרת היום (שני) על הפעם שנקלעה לזירת פיגוע, שם היא ושותפה התיישבו על המחבל וריתקו אותו עד שכוחות נוספים הגיעו. "לא פחדתי, זה הרבה אדרנלין. בהתחלה זה קצת כאפה, אתה בא יושב על מחבל, אבל אז אתה מתעשת על עצמך, מבין שאתה יושב על מפגע, מנתק את המחשבות ומתרכז רק בו".

ארניאס מגיעה ממשפחה של שוטרים ורוכבי אופנועים וטרקטורונים. אמה ואחיה משרתים במשטרה, ואביה ושני אחיה רוכבים על אופנועים וטרקטורונים. בשירותה הסדיר הייתה בשח"מ (שירות חובה במשטרה) ולפני שלוש שנים בחרה להתגייס למשטרת התנועה. "להיות שוטרת זה דבר שתמיד רציתי", היא משתפת, "אני באה ממשפחה של שוטרים. זה בשביל להגן על האזרחים ועל המדינה שלך". לדבריה, אמה הייתה כל הזמן בעבודה, "היא הייתה שוטרת בשטח, כמוני, ופעם לא הבנתי, אבל היום אני מבינה כמה זה קשה". ארניאס טוענת כי אם מבקשים ממנה להישאר עוד שעות, היא נשארת. "לתת מעצמך כמה שצריך אתה נותן, אין דבר כזה לחץ בית".

תפקיד השוטר בירושלים בשנה האחרונה הפך עם גל הטרור לתפקיד של לוחם, גם אם מדובר בשוטר תנועה. ביום שישי לפני כחודשיים, נקלעה ארניאס לזירת פיגוע בגבעת התחמושת ומצאת את עצמה מנטרלת מחבל. בתקופה האחרונה בבירה, היא ועמיתיה נוסעים ישירות לזירות עם היוודע דבר הפיגוע. "בתור שוטרת תנועה", היא מסבירה, "אם רואים שהכול בשליטה, אנחנו רק סוגרים את הצירים ומאפשרים תנועה לאמבולנסים".

עוד בוואלה! NEWS:
המחבל שביצע את פיגוע הירי ליד ירושלים: קרוב משפחתו של עריקאת
פצוע קשה מאוד בפיגוע דקירה ליד מערת המכפלה בחברון, המחבל חוסל

אולם באותו יום שישי לאחר שהתקבל דיווח על פיגוע דקירה, הבינו ארניאס ושוטר נוסף שהם נמצאים רק כמה מטרים מהמקום. "אני והשותף שלי מיהרנו לזירה, ראינו בן אדם עם חולצה ירוקה ושוטר מז"פ שכיוון אליו את הנשק. הוא שכב על הרצפה. אני והשותף התיישבנו עליו, ריתקנו אותו ולא נתנו לו לזוז עד שכולם באו".

האינתיפאדה הנוכחית מאופיינת בפיגועי דקירה ובשל אופי הפציעות יש חשיבות מיוחדת למהירות ההגעה לבית החולים. כאן נכנסים לפעולה שוטרי יחידת האופנועים, שלה שייכת ארניאס, שתפקידם הוא פילוס צירים לאמבולנסים מזירות הפיגועים עד לבית החולים. "היומן שלנו מדבר עם היומן של מד"א ואנחנו חוברים לאמבולנס, נוסעים לפניו ופותחים לו את כל הציר", היא מתארת. "באחד הפיגועים השוטרים שלנו ליוו פצוע דקירה ולמעשה הצילו לו את החיים. אם הוא היה מגיע כמה דקות מאוחר יותר, הוא היה מאבד את החיים שלו. זה מה שהרופאים אמרו לנו". באופן מפתיע, ארניאס מעידה כי בכל תקופת הפיגועים הנוכחית, התנהגות הנהגים בכביש טובה יותר. "האזרחים יותר סבלניים ורכים יותר, מדברים יפה יותר גם בכביש וגם בכלל".

ביחידת האופנועים במחוז ירושלים, שירת גם רס"ר זידאן סייף, שנהרג בפיגוע בהר נוף לפני שנה. "לא עבדתי באותו יום", מספרת ארניאס, "שמעתי על הפיגוע, שמתי מדים ויצאתי. כשהגעתי לשם הבנתי מה קרה ושנפצעו שני שוטרים שלנו. הבנתי שזה זידאן וויצמן, זה היה מאוד קשה לשמוע את זה. זה שוטר שלנו שעובד איתנו ביום יום. אחר כך הוא מת מפצעיו וזה גמר אותנו, אבל מהדברים האלה אתה חייב רק לעלות. אין מה לעשות, זה קשה ויש פחד אבל זה התפקיד שלך והשליחות שלך. אין דבר כזה שיש לחימה ואתה הולך אחורה, אנחנו נכנסים עד הסוף".

גם בזמנים רגועים יותר, מסתבר שתפקיד שוטר התנועה לא מסתכם רק במתן דוחות לנהגים. לפני כמה שבועות הגיע למחוז מכתב תודה מתושבת שכונת הר חומה בעיר, חולת כליות, שארניאס הצילה את חייה כשפילסה לה דרך בפקק תנועה ארוך בזמן שבלון החמצן שלה עמד להיגמר. "אני ועוד שוטר נסענו לירושלים מכיוון שער הגיא והיה פקק רציני", מספרת ארניאס על המקרה. השניים ראו רכב נוסע על השול בניגוד לחוק ועצרו אותו. כששאלה אותו מדוע הוא נוסע כך היא הבחינה באישה מחוברת לצינורות. "הוא הסביר לי שהיא צריכה את החמצן שנמצא בבית בירושלים. אמרתי לו 'שים אורות מהבהבים וסע אחרינו'. זה הכי כיף בעולם אתה מציל חיים ועוזר לאנשים".

כשוטרת על אופנוע כבד, את מקבלת יחס שונה מהאזרחים?
"חלקם מפרגנים, חלקם קצת פחות". לדבריה, ביחידת המשטרה היחס אליה מצוין. "יש לנו יחידה מאוד מגובשת, אמנם אני הבת היחידה והם יותר מבוגרים ממני, אבל כולם מכבדים אותי. גם המפקד והסמל, באמת כולם מפרגנים אוהבים ודואגים".

האהבה לאופנועים הגיעה מגיל מוקדם. אביה ואחיה רוכבים שנים רבות ובילדותה היא הייתה יוצאת עמם לטיולי טרקטורונים. "אופנועים היו סביבי מגיל קטן". כשהתגייסה למשטרה לא חשבה כלל על האפשרות לשרת על אופנוע. "הוצאתי רישיון לאופנוע אחרי הגיוס למשטרה אבל לא חשבתי לעבור ליחידה. קניתי לעצמי אופנוע ורק אחר כך ביקשתי לשרת על קטנוע ונתנו לי".

בהתחלה היא הסתירה מאמה את הרישיון שהוציאה לאופנוע. "במשפחה מאוד חששו בהתחלה ודאגו. אימא שלי הייתה בשוק שהוצאתי רישיון. אבא שלי פרגן והיא לאט לאט התרגלה". במחוז ירושלים, שם משרתת האם, מספרים כי היא "מתה מפחד אבל מאוד גאה".

אחרי חצי שנה הציע לה מפקד האופנועים לעבור ליחידה שלו. "מאוד שמחתי וגם הייתי בשוק. לא ציפיתי – 'שוטרת שמציעים לה להיות על אופנוע?'". אחר כך ארניאס מודה שחלמה על הצעה שכזו. "הפתיע אותי קצת אבל רציתי את זה תמיד".

ארניאס מכנה את האופנוע שלה "בייבי שלי" ונמצאת עמו כמעט 24 שעות ביממה. "האופנוע, ב.מ.וו 650 הוא כמו הבייבי שלי. אני עובדת איתו, לוקחת אותו הביתה, 24 שעות הוא צמוד אליי, מטפלת בו, שוטפת אותו. אני אוהבת מאוד את האופנוע שלי", מעידה. "יש חוויית נהיגה, אתה יותר משתפשף על הכביש. לומד את הכלי. ככל שאתה נוהג יותר אתה יותר משופשף".

לטיולי רכיבה היא כבר לא יוצאת. "לפני שהצטרפתי ליחידה היה לי אופנוע פרטי והייתי יוצאת אבל כרגע לא". כשתפרוש, היא מבטיחה, תקנה אופנוע כבד. בינתיים ארניאס שואפת לצאת לקצונה ו"להתקדם כמה שיותר", ואפילו להיות מפכ"לית ראשונה, "אם צריך, גם על אופנוע".