לאחר מאבק של שנים: המדינה תפצה אלמנה של מקור מודיעיני שהתאבד

פרסום ראשון: אשת איש עסקים מצאה את גופתו במלון לפני כעשור. ציפורניו התלושות היו רק חלק מסימני השאלה שצצו, אולם אז גילתה שבעלה היה מקור של רשות המסים שטען כי אוים ולא קיבל הגנה לפני מותו. המדינה התפשרה ופיצתה אותה בעשרות אלפי שקלים "לפנים משורת הדין"

  • רשות המסים
המבנה שבו שוכנת רשות המסים בתל אביב (צילום: ראובן קסטרו)

המדינה תשלם 60 אלף שקלים פיצויים לאלמנת מקור מודיעיני של רשות המסים, זאת בתום משפט שהתקיים במשך חמש השנים האחרונות בין הצדדים ובתחילתו סירבה המדינה לשלם כל פיצוי לאלמנה. המקור, שזוהה במספר 270-20, היה איש עסקים מוכר שנמצא מת לפני כעשור במלון דן פנורמה בתל אביב. אשתו, שמצאה אותו, הניחה כי מדובר בהתאבדות, אולם משגילתה שתפקד כמקור מודיעיני ואוים לכאורה בידי עבריינים לאחר שנחשף סודו – הבינה כי ייתכן שהתמונה מורכבת יותר.

איש העסקים נמצא כשראשו מכוסה בשקית שהוצמדה לצווארו בנייר דבק, ובתוכה בלון גז קטן שעליו הורכבה גזייה. המשטרה לא ביצעה נתיחה שלאחר המוות, אף שגם במשטרת מחוז תל אביב וגם בפרקליטות – פרקליטת המחוז הייתה אז עו"ד רות דוד שנאשמת בפרשת רונאל פישר – ידעו כי מדובר במקור מודיעיני.

כתב התביעה מעלה כי סימני השאלה לגבי אותה התאבדות החלו לצוץ אצל האישה כבר במהלך הימים הראשונים לאחר מות בן זוגה – אולם אז עוד לא ידעה את סודו. שתיים מציפורניו נמצאו תלושות וגופתו נמצאה כשהחולצה שלו בתוך מכנסיו, בניגוד ללבושו המרושל בדרך כלל. כמו כן, בחדר לא היה ריח של גז ולא נמצא המפתח של חדר המלון. בנוסף, השקית שעל ראשו נמצאה שלמה, בעוד מומחים העידו כי במצב כזה אדם לא שולט במעשיו וקורע את השקית.

בתום השבעה היא ניגשה למשטרת מחוז תל אביב וביקשה לפתוח בחקירת נסיבות המוות, עם ריבוי סימני השאלה. בקשתה סורבה, וכך גם דרישתה לקבל את מצלמות האבטחה במלון.

עוד בוואלה!

הרושם הראשוני קובע: איך עוברים את שלב הראיון הטלפוני?

לכתבה המלאה
עו"ד רות דוד, אז פרקליטת המחוז (צילום: נועם מושקוביץ)

כשנה לאחר מכן, על פי כתב התביעה, גילתה האלמנה דרך כתבה בעיתון כי בעלה היה מקור מודעיני שמספרו 270-20. מפעילו, קצין המודיעין הבכיר ברשות המסים דאז, רפי רותם, היה זה שחשף את הסיפור בתקשורת. על פי הפרסומים הוא היה מדווח למשטרה על הברחות ועל אנשים שהיה עובד עמם באופן שוטף. עוד דווח כי מעולם לא קיבל על כך תמורה, למרות סיכום שהיה לו עם מפעיליו, ולפיו היה אמור לקבל 10% מהשווי של מה שנתפס.

ואולם, הטענה העיקרית בפרשה נוגעת לעובדה כי המדינה לא שמרה את זהותו בחשאי, וסוחרים אחרים החלו להתייחס ל-270-20 כמלשן ולאיים על חייו. בשלב זה, כך לפי כתב התביעה, הגיע המקור לרותם בטענות כי "שרפו" אותו. רותם לקח את הטענות ברצינות, ויחד הם דרשו מהמשטרה "מעצר הגנתי" – אולם הבקשה מעולם לא טופלה ברשות המסים או במשטרה. הדברים אף הוקלטו, לטענתם.

לאחר גילוי הפרטים, פנתה האלמנה למשטרה בשנית וביקשה לחקור את מות בעלה, אולם שוב סורבה. בין אם נרצח או אולץ להתאבד, טענה, המדינה התרשלה בשמירה על זהותו ועל ביטחונו כשסירבה להעניק לו מעצר הגנתי. בכתב ההגנה טענה המדינה כי מדובר בהתאבדות שקדמו לה ניסיונות נוספים ואף נמצא מכתב התאבדות שכתב 270-20 לבנו. עוד נטען כי התובעת היא זו שסירבה לבצע את הבדיקה שלאחר המוות. חקירות המשטרה חושפות כיצד אכן סירבה כשחשבה שזו התאבדות, אולם משהתגלו סימני השאלה באה וביקשה להוציא את גופתו מהקבר וסורבה.

המדינה: "אין קשר בין שיתוף הפעולה של המנוח לבין מותו"

המדינה לא הכחישה במהלך המשפט כי 270-20 היה מקור שלה, אולם טענה כי לא הובטח לו דבר למעט אי-נקיטת אמצעים נגדו לאחר שנתפס. "אין בין שיתוף הפעולה של המנוח עם גורמים ברשות הנתבעת, ובין האיומים על חייו ומותו, קשר סיבתי ומשפטי", נטען. בנוסף, הוסבר כי כשהגיע למשטרה אמר שהוא מאוים על ידי גורמים בשוק האפור ולכן ביקש מעצר הגנתי, אך לא הסביר כי הוא מקור מודיעיני.

הסכום שתשלם רשות המסים לאלמנה אמנם נמוך משמעותית מהסכום שתבעה – מיליון שקלים ומעלה – אולם עדיין בעל משמעות מסוימת. עם זאת, נכתב לבסוף כי הסכום יינתן "מבלי להודות באחריות ובגובה הנזק". החלטת המדינה היא לפנים משורת הדין, מאחר שלטענתה, החליטה להתפשר אף שהתביעה הייתה חסרת כל בסיס, בין היתר, עקב ההבטחות שניתנו לכאורה לסוכן לסכומי כסף שאותם מעולם לא קיבל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully