שאלת מדיניותה המוטה של אירופה כלפי הפלסטינים וכנגד מדינת ישראל מתעוררת לא פעם ובתקופה האחרונה ביתר שאת. נושא סימון מוצרי ההתיישבות, דבריה המקוממים של שרת החוץ של שבדיה, הורדת מוצרי ההתיישבות מעל מדפי הכלבו הגדול בגרמניה ועוד, כל אלו אינם תורמים לתחושת הישראלים, כי גישתו של האיחוד האירופי כלפי ישראל אינה מאוזנת.
בימים האחרונים חזרתי מהשתתפות במשלחת ישראלית לאיחוד האירופי, שכללה מנהיגים צעירים, פלסטינים וישראלים. מדובר במשלחת ראשונה מזה שנים רבות, בה משתתף נציג רשמי של מועצת יש"ע, יחד עם מנהיגים פלסטינים. כשפנתה אלי לראשונה ראש המשלחת הישראלית וביקשה לצרף אותי למשלחת, ביקשתי לחשוב. אודה, כי התזמון קסם לי. חשבתי לעצמי, בתמימותי, כי אולי יש סיכוי שמשהו בדעת הקהל האירופית ומשהו בהלך הרוח של האיחוד השתנה לאחרונה, בעקבות האירועים הביטחוניים ביבשת.
נחתנו בבריסל, הישר אל הפאניקה האירופית, המורגשת היטב ברחובות. משוריינים במרכז העיר, חיילים חמושים בכל פינה וחשש רב מהמצב. כמה תובנות התעוררו בי בעקבות הביקור, כאלו שאקח איתי גם הלאה, אל העבודה האינטנסיבית במועצת יש"ע. מצאתי, לצערי, כי גם התקפות טרור האחרונות באירופה לא גורמות לאירופים ולראשי האיחוד לחשיבה מחודשת. ההבנה, כי האיסלאם הראדיקלי שנלחם היום בסוריה ומחלחל לצרפת בלגיה וגרמניה, הוא בן הדוד של זרועות האיסלאם של איראן, חיזבאללה וחמאס בעזה, לא הופנמה דיה באירופה.
התחדדה בי עוד ההכרה, כי עלינו לראות את הסיפור הישראלי פלסטיני בראיית מאקרו אזורית. עלינו להפנים כי אנו מוקפים בחפצי רעתנו ואנו קו ההגנה הראשון, המעוז של המערב, או בשפה צבאית יותר "מרחב האבטחה" של אירופה. תובנה זו צריכה לשמש אותנו כמנוף להנחלת הציונות בכלל וההתיישבות בפרט.
מצאתי עוד, כי היהירות וההתנשאות האירופית רבות. במהלך הביקור שמענו לא אחת את דעתם, כי הם "המבוגר האחראי" בגן הילדים של המזרח התיכון. אמירה זו מעוררת סלידה. התערבותם החד צדדית לא רק שאינה מסייעת כי אם פוגעת בכל יוזמת שלום אפשרית. הופתעתי עד כמה הבנייה בהתיישבות היא מהלך מכריע, שמקעקע את האפשרות לפינוי כלשהו של יהודים, לא בגושי התיישבות ולא באזורים מבודדים, זה היה מושא השיחה של כלל הדוברים.
לא האמנתי עד כמה הבערות קיימת בקרב האירופים. רובם המוחלט אינו מבין כי רעיון שתי המדינות בגבולות 67' כבר איננו רלוונטי והמשמעות של אופציית הימצאות דאע"ש כ-15 ק"מ מערי המרכז בישראל, היא אופציה מסוכנת ביותר למדינת ישראל. בהתייעצות עם יו"ר מועצת יש"ע הקודם, דני דיין, הבנתי כי יש צורך לנקוט בקו הסברה מחודש. דרשתי מהם דבר אחד- "חשב מסלול מחדש", בדיוק כמו ב-WAZE, חשבו את תמיכתם ודרככם מחדש, האם "דאגתכם" הרבה מסייעת למצב? האם ההתערבות החד צדדית אכן מקדמת את תהליך השלום?
זה המקום לציין, כי הופתעתי לטובה מהמשלחת הפלסטינית. זו הייתה רהוטה, צלולה וחדשנית, היו בה יזמי הייטק ואנשי כלכלה, אנשים חפצי חיים, שגם אם אינם מייצגים את הלך הרוחות בחברה הפלסטינית, חשוב שנכיר אותם. זו גם הזדמנות טובה לפרגן למדיניות החוץ שלנו, לשגריר באיחוד, לסגנית שר החוץ ציפי חוטובלי ולראש הממשלה בנימין נתניהו, שקיבל החלטה נכונה בדבר השהיית השתתפות נציגי האיחוד האירופאי במו"מ כל שהוא.
שמחתי להיפגש עם נשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ ועם סגנו, לואיס רמון ולתת זווית נוספת, ריאלית, מפוקחת ומעשית, לא מתנצלת ולא הססנית, גישה הרואה את מפעל ההתיישבות כחלוציות חברתית, מדינית ומוסרית מן המעלה הראשונה.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.