נשים עושות שלום – קריאה חוצת דתות ומגזרים לפתרון הסכסוך

תנועת "נשים עושות שלום" כבר הוכיחה בעבר את מידת נחישותה לפעול למען קידומו של פתרון לא אלים לסכסוך הישראלי-פלסטיני. היא הקימה מאהל מחאה מול בית ראש הממשלה ופעיליה הכריזו על צום ממושך באותו מאהל – במטרה לקדם את הסיכויים להשגת הסדר מדיני. היעדר אופק מדיני נראה לעין, בעיצומו של מבצע צוק איתן, הוא ככל הנראה הגורם המרכזי להקמתה של התנועה.

"התנועה היא למעשה קבוצה של נשים שקמה מיד אחרי או בעיצומה של מלחמת צוק איתן , כאלה שלא יכלו לשאת את המלחמה הזו יותר מכיוון שזה סבב אחרי סבב והדברים מתגלגלים ואין שום כיוון שזה הולך אליו . אין שום פתרון נראה לעין אין איזושהי תקווה שאפשר להיתלות בה", כך אומרת גלית מס-איידר, צוות פרויקטים ושיתופי פעולה של "נשים עושות שלום".
"אנחנו לא מציעות פתרון ספציפי , אנחנו בסך הכול מבקשות ורצוי להגיד דורשות, שבמדינה הזאת יגיעו לאיזשהו הסכם מדיני. הסכם שמכבד את שני הצדדים מקובל על שני הצדדים וגם יחזיק מעמד. אני משוכנעת שלבנימין נתניהו ולכל המנהיגים שישראל בחרה יש גם את הכלים וגם את היכולת לפתור את הסכסוך הזה ולהגיע לאיזשהו הסכם שיחזיק מעמד. השאלה היא אם יש להם את הרצון. זו כבר שאלה שצריך לשאול אותם", כך לדבריה.

את אוהל ההסברה הראשון שלהן בחרו החברות בתנועת "נשים עושות שלום" להציב דווקא בשדרות. יעל סימנר, תושבת עין ורד ופעילה בתנועה, מזדהה באופן עמוק עם מצוקת האימהות והילדים בעיר, נגזרת של אותה מציאות ביטחונית קשה מנשוא. "אני חושבת שיש משהו הזוי בלחשוב שזה גזירת גורל לחיות ככה, ואין מה לעשות. אני חושבת שזה הזוי - בטח פה בשדרות שאנשים פה חיים במרחק 15 שניות ממרחב מוגן, שילדים פה קמים באמצע הלילה או בכלל רק ישנים בממ"ד כי הם פוחדים. סיפרה לי מישהי מהעיר שהילד שלה קם באמצע הלילה, הוא ישר הולך לממ"ד גם אם לא היה צבע אדום - כי הוא רגיל שאם קמים באמצע הלילה זה לרוץ לממ"ד", כך מספרת יעל.

דעתן של נשים לרוב אינה נשמעת בנושאים של שלום ובטחון ואחת המטרות של הקבוצה הזו היא לשלב אותן בפורומים המתאימים ובצוותי המשא המתן . "אנחנו נשואות לאנשים שכן נלחמים, הילדים שלנו מתגייסים לצבא , אנחנו רצות למקלטים אנחנו משלמות את המחיר החברתי הכלכלי הביטחוני של כל הסכסוך הזה – אבל אנחנו לא משתתפות בשיח", אומרת יעל.

ליאורה הדר, פעילה מהתנועה ותושבת עלי זהב בשומרון, סבורה כי עצם הניסיון הכנה ומאמצי הפעולה של ושל חברותיה, הם דבר חשוב בפני עצמו. "עכשיו, אולי זו פנטזיה אולי זו אשליה אולי זה סתם חלום מנותק מהמציאות אבל אני מרגישה שבשביל השקט השלי, בשביל התובנות שלי, אני רוצה לדעת שניסיתי, שניסיתי", היא אומרת. "מפה בא הרצון שלי, הסקרנות, המשיכה והרצון לחשוב שאני מנסה משהו באופן פעיל כדי למנוע את הסבב הבא - לא הקרוב. זה תהליך שייקח שנים, אבל כשאתה מרגיש שאתה חלק ממשהו חשוב שמנסה להשפיע אז זה מאוד מאוד נותן משמעות גם", לדבריה.