פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בשמאל מאמינים שדרכו של שריד עדיין חיה: "לא מרימים ידיים"

      זהבה גלאון, עוזי ברעם ואברום בורג מאמינים כי דרכו של מי שהוכתר כמנהיג המחנה אינה פסה מן העולם. גלאון: "אמירות כאלה הן חלק משיתוק והלקאה עצמית של השמאל". בורג: "השמאל לא מת עם שריד, כי הוא עוד לא נולד. ייתכן שמותו מבשר על פתיחה חדשה"

      בשמאל מאמינים שדרכו של שריד עדיין חיה: "לא מרימים ידיים"
      צילום: רוני כנפו, עריכה: שניר דבוש וטל רזניק

      מותו של השר לשעבר יוסי שריד, שהובא אתמול (ראשון) למנוחות, עורר בקרב אנשי השמאל את הדיון בנוגע לנוכחות של תפיסת העולם שאותה ייצג – והאם חלפה מן העולם עם מותו. שלושה נציגים בולטים ממחנה השמאל שוחחו היום עם וואלה! NEWS בנושא וניסו לשמור על אופטימיות, על אף הפרידה מאחד מהאישים שהיו מזוהים יותר מכל עם החתירה לשלום.

      "אני לא מקבלת את זה שהתפיסה של שריד מתה. האמירות האלו הן חלק משיתוק והלקאה עצמית של השמאל. מספיק", חרצה ראשת מרצ זהבה גלאון. "המאבק קשה ואנחנו תחת מתקפה על הערכים שלנו, אבל לא מרימים ידיים. זה הדבר האחרון שיוסי שריד היה רוצה. צריך להמשיך ולנהל את הקרב על הזכות לייצג את הערכים שלנו, ובמקום לקטר לצאת לרחוב".

      הלווית השר לשעבר יוסי שריד בקיבוץ גבעת השלושה. דצמבר 2015 (ראובן קסטרו)
      "לא קל וגם לא יהיה קל". גלאון בהלווייתו של שריד, היום (צילום: ראובן קסטרו)

      גלאון הוסיפה כי המחנה עודו מחויב להמשיך בדרכו של שריד. "נמאס לי מהלך הרוח הפסימי. אנחנו מחויבים לדרך שלו ולכיוון שלו. למותו יש השפעה כי הוא היה מורה דרך", אמרה. "עשור מאז שהוא פרש מהכנסת, והוא המשיך להתראיין, לכתוב ולדבר. הוא מלווה את המחנה הזה כבר שנים. אז כמובן שיש לזה משמעות וזה לא עובר לסדר היום. אבל בשנים האחרונות מרצ הולכת עם הקו שלו. להגיד שזה קל? זה לא קל וזה גם לא יהיה יותר קל בהמשך. הכול נהיה יותר ימני בשנים האחרונות, אבל אנחנו ממשיכים בקו של שריד, הקו הלא מתפשר והלא מתנחמד, וזו הייתה המורשת שלו".

      גם השר לשעבר עוזי ברעם סבור כי "מותו של שריד אינו מות המחנה". "זה ברור שהמחנה נחלש", אמר, "אבל יוסי שריד לא הנהיג את השמאל הציוני כבר הרבה שנים. הוא לא עיצב את פני הפוליטיקה הישראלית. נכון שבאבל שלו כרוך גם המצב של השמאל הציוני היום, אבל אני לא חושב שזה היה יותר מאשר אבל אישי". ברעם התייחס לדיון שהתעורר בנושא, ואמר: "זה טבעי שיאזכרו את המחנה שאליו הוא היה שייך, הדברים שנאמרים עליו הם לא סופרלטיבים, אלא דברים שהמספידים חשבו עוד בחייו - שהוא אמיץ לב, בין היתר על רקע הפרישה ממפלגת העבודה. גם לפני חודשיים נפטר מוטי קירשנבאום והקונוטציה גם אז הייתה גם שישראל שהייתה פעם אבדה והיום יש ישראל אחרת".

      עוזי ברעם, אולפן וואלה יום הבחירות, ינואר 2013 (מגד גוזני)
      "האבל הוא אישי". ברעם (צילום: מגד גוזני)

      אברום בורג, לשעבר יו"ר הכנסת ומבכירי מפלגת העבודה, טוען גם הוא כי מעבר לאבל האישי, למותו של שריד לא יהיו השלכות על מחנה השמאל. "אני לא חושב שעם מותו של יוסי מת השמאל, כי השמאל עוד לא נולד. יוסי הענק הוא הטרגדיה של השמאל, במובן הזה שבישראל איש שמאל נשפט באם הוא בעד או נגד הסדר שלום. עם זה הוא מאופיין", אמר. "אף אחד לא הצביע לו כי הוא הלך למרגליות או כי הוא בעד הפרדת דת ומדינה. שמאל אמיתי בעיניי זה לא רק 'בואו נעשה שלום', זה חילון המרחב הציבורי, חלוקה הוגנת של משאבים, מדינת כל אזרחיה בלי שום התנצלות. ובגלל שהוא הטיל צל כבד מוסרי וקונספטואלי על כל סביבותיו, כל הדברים האחרים לא באו לידי ביטוי. יכול להיות שמותו מבשר על פתיחה חדשה".

      עם זאת, בורג הבהיר כי מעטים נותרו מאותו שמאל ישן. "ישנם בחיים עוד 3-5 אנשי מפא"י הישנה: משה שחל ליבאי מיכה חריש, ברעם, פרס, שהיו שם בתקופות מפא"י. היו שם הרבה גוונים. שריד בוודאי היה בזרם היותר מתון ומותו הוא חלק מגוויעתם של דור המייסדים ודור ההמשך בתוך תנועה העבודה", אמר. "הדרך שאפיינה את יוסי היא דרך טרגית כי היא ניצחה ברטוריקה - אפילו נתניהו אומר שתי מדינות לשני עמים. הרטוריקה היוסי שרידית או השולה אלונית ניצחה, אבל כשלה בעולם המעשה ולכן יש כאן מלכוד טראגי. ליוסי ושדוגמתו במרצ, הציונים הליברלים, אין את האומץ ללכת לשלב הבא, לבחון לעומק את השוויון המלא בתוך ישראל, לבדוק אופציות שהן מעבר לשתי מדינות. לשם לא הצליחו ללכת".

      (עדכון ראשון: 23:20)