שעת צהריים במרכז הגאה בגן מאיר, שישה גברים יוצאים לאיטם מהמרכז אל השדרה. את שנות השבעים רובם כבר עברו מזמן, אך הגיל הוא רק תעתוע, כך גם המראה החיצוני. בתוכם בוער הרצון לחיות את חיי הקהילה הגאה ולמצות אותם עד תום, ובשונה מהרבה צעירים - הם לא מפחדים לדבר בפתיחות. "חסרה לנו אישה יפה איתנו בתמונה", אומר אדם, אחד החברים בקבוצת קשת גיל הזהב של המרכז הגאה. "את רוצה להצטרף אלינו?" הוא שואל בלי בושה. "אתה בטוח שאתה אוהב גברים?" אני שואלת בחזרה. "אני גם בקבוצה של הדו-מיניים וגם של ההומואים, לפחות ברמת ההתעניינות. לא בטוח שברמת הביצוע", הוא אומר וכולם צוחקים. "אני בתול מנשים, הומו טהור מה שנקרא", צועק דני אדרי, אלמן בן 69 מתל אביב, "שישים ותשע זה המספר הכי יפה".
אדם נשוי, ואב לארבעה ילדים שלא חוסך בפרטים, "את יודעת עד כמה הוא בתול מנשים? היינו יחד בפלורידה, בחוף נודיסטים, ודני מגיע אלינו בריצה, "ראיתי את משולש הזהב" הוא צועק לנו. "אחותי, תתרוממי" עונה לו דני. "כן, אנחנו מדברים בנשית" מסביר אדם. "ניר לימד אותנו, הוא הכניס לנו את זה לז'רגון. שמוליק ואני היינו המומים וכועסים, שנאתי שמדברים איתי בנקבה, אנחנו מהדור של הוותיקים".
למרות השנים, הם מבהירים, חייהם של ההומואים לא מסתיימים בגיל השלישי. קבוצת 'קשת גיל הזהב' של המרכז הגאה בתל אביב קיימת כבר 11 שנים, ועברה כמה גלגולים. תחילה קראו לה 'החוג החברתי התרבותי', לאחר מכן 'יין ישן נושן', עד שהתקבעו על השם 'קשת גיל הזהב'. הקבוצה מונה עשרים וחמישה חברים ושואפת להרחיב את המעגל, אלא שהזמן עומד בעוכריה ובכל שנה הם מאבדים עוד ועוד חבר. "ידוע שהקהילה הגאה מאוד מקושרת לחבר'ה צעירים, מסיבות ומצעדים. אבל רוב הארגונים הקהילתיים מתעסקים בגילאים יותר מוקדמים, ולרוב אין מענה קהילתי לקהילה בגיל השלישי", מסביר אביהו מיזן, מנהל תרבות במרכז הגאה בגן מאיר שמוביל את הפרויקט יחד עם המנחים יואב בן ארצי ואנה טליסמן. "מה קורה אחרי שנגמר הזוהר של החיים התל אביבים או הזוהר של החיים הירושלמים? הקבוצה מנסה לתת מענה תרבותי וחברתי לגיל השלישי בקהילה הגאה. היא מלווה על ידי עובדים סוציאלים, הם נפגשים שלוש פעמים בשבוע לפעילויות, סרטים והצגות."
התקווה של האחראים במרכז הגאה היא להרחיב את הפעילות והיריעה אל מחוץ לערים הגדולות, תל אביב וירושלים. "יש צורך להקים קבוצות כאלה גם בפריפריה, כי גם שם יש להט"בים מבוגרים. אנחנו צריכים להבין שיש בקהילה הלהט"בית גם קבוצה של גיל שלישי. הם רוצים להרגיש את הביחד הזה שחוצה את המרכז הגאה", מדגיש מיזן. לכל אחד ואחד מחברי הקבוצה סיפור חיים שונה. מגירושין קשים, ועד נתק מהילדים, חלק עדיין נשואים ואחרים רק משתוקקים למצוא שוב אהבה, ולא לסיים את חייהם לבד. יש גם מי שרק בשנים האחרונות החליטו לספר למשפחותיהם על אורח חייהם. עד עכשיו, הקבוצה העניקה להם את המשפחתיות שהייתה חסרה להם.
ולמרות שהמרכז שדואג להפגיש אותם שלוש פעמים בשבוע, חברי הקבוצה מרגישים שזה לא תמיד מספיק. "הייתי רוצה שיהיו לנו את אותם תנאים של הסטרייטים או של ההומואים הצעירים. מרכז קהילתי של הומואים מבוגרים, שאליו יגיעו מכל הארץ. אתם אולי לא יודעים אבל יש המון אנשים מבוגרים שהם בתוך הארון ומפחדים לצאת, במיוחד בפריפריה", מסביר דני, אלמן אשר איבד את בן זוגו בשנים האחרונות. "המון לא מגיעים כי אין מודעות, אם רק היה מועדון פתוח שהיו יכולים להיות ביחד, להכיר, לתמוך אחד בשני. פה אנחנו מוגבלים בזמן ובשעות, כמו מרכז קהילתי למבוגרים שפתוח משמונה עד חמש עם טיולים, בילויים, מפגשים וריקודים". לאחר שנים ארוכות של זוגיות, דני מחפש אהבה. "סקס אני יכול להשיג בלי בעיה, צריך מזל בחיים, ואני רוצה אהבה", הוא מסביר. "בארץ אין כלום לקהילה שלנו חוץ מהמקום הזה, הלוואי והיינו מקבלים תקציבים כמו איגי (ארגון נוער גאה). צריך שתהיה מודעות שיש אנשים כמונו, שיגיעו, שיכירו, שיהיו מועדונים וברים כמו בחו"ל".
"יש הרבה מבוגרים בארון שמתביישים מהמשפחה, יש כאלה שרוצים לבוא אלינו למרכז אבל מפחדים שזה יוציא אותם מהארון כי אנחנו נמצאים בבניין של המרכז הגאה. הם חיים ככה בבדידות מתמדת", מצטרף אליו עודד צורי. "לא ייתכן שבמדינה של שמונה מיליון אנשים לא יהיו מועדונים וברים למבוגרים כמו במיאמי", משיב שמוליק ענב, רווק ופנסיונר מחברת IBM מתל אביב. "תל אביב היא עיר כל כך פתוחה, אבל בנושא המבוגרים היא קצת מפגרת", עונה לו עודד. "ברור שבפריפריה יותר סובלים, יש לנו חבר ממזכרת בתיה שכל הזמן מתנכלים לו, אנחנו עושים מגבית כדי שיהיה לו נסיעות לבוא ולהיות איתנו", מסביר אדם.
חלק מחברי הקבוצה הם גאים מאז ומתמיד. חלקם לא הודו בפני משפחותיהם, אך חיו את חיי הקהילה בחו"ל או בתל אביב. הסיפור של עודד צורי הוא קצת שונה. קיבוצניק לשעבר, איש משרד החינוך, אב לארבעה ילדים ושמונה נכדים. הוא סיפר לאשתו וילדו על נטיותיו רק בגיל חמישים, וההחלטה לעשות מעשה בגיל כזה, הייתה לדבריו מאוד אמיצה ומלאה בחששות. "האמת שפחדתי לצאת מהארון בגיל כזה. הייתי כבר בן 50 פלוס, הרבה אנשים אמרו לי מה תעשה בגיל כזה בתור הומו? הייתי כבר גדול, מלא, קצת שמן, דברים שלא תואמים את הלך הרוח ההומואי, אבל מסתבר שזה בסדר גמור להיות הומו בן 50 פלוס".
לדבריי עודד, החיים לא מסתיימים בגיל השלישי. "בקיבוץ שאלו אותי, לא מרוע, מה תעשה בגילך כהומו, כי הסטרייטים חושבים שבגיל חמישים זהו, נגמר הסוס. אבל זה לא נכון, אני רק הולך ומשתבח עם הזמן, בגיל 60 אני מקבל יותר טלפונים משהייתי צעיר. לצערי לא הצלחתי למצוא בן זוג, אולי זה לא מתאים לי, עובדה שדני תמיד היה בזוגיות".
מלבד החששות על שינוי באורח החיים, והשאלה האם יש טעם להיות הומו בגיל מבוגר, גם התגובה של המשפחה עוררה בעודד חשש. "שניים מילדיי לא מדברים איתי היום, הם כועסים ואני לא מכיר את הנכדים שלהם. אני בקשר עם הבת הנשואה והבת הרווקה. אבל הבן שלי לא מדבר איתי, הנכדה שלי כבר גדולה, עוד מעט היא תהיה עצמאית בת 13-14, והיא כל הזמן שואלת 'איפה אבא שלך?' והוא משקר לה. בסוף זה יצא החוצה". אם היית יכול לומר לו משהו, מה היית אומר? אני שואלת. "אני קורא לו לחדש את הקשרים, חבל שאנחנו מפסידים אחד את השנים כל החיים. קשה לי מאוד, אף אחד מהסביבה לא מבין למה הוא מתנתק ממני, להפך. כל הסביבה מבינה את היציאה שלי מהארון בעולם שהוא כל כך פתוח, ורק הוא לא."
ראש החבורה, והאחראי מביניהם, הוא איזי. תל אביבי בן 79, מורה בעברו שהתגורר במשך 42 שנים בלונדון. שם היה יותר קל, הוא מסביר, לחיות את החיים הלהט"בים. אך רק לפני שבע שנים יצא באמת מהארון מול משפחתו. "אף פעם לא התחתנתי עם אישה. לפני שבע שנים, בגיל 71, החלטתי לספר למשפחה שלי. הופעתי בתיאטרון הבימה בהצגה שנקראת 'גיי-ריאטריה'. הזמנתי את אחי, אשתו וילדיו. מה שקדם לזה הוא שהאחיין שלי פתח לי בלוג וביקש שאכתוב. אז יצאתי מהארון בבלוג הזה, סיפרתי על מה שעובר עליי, ואז החלטתי שאם אני יוצא מהארון בבלוג אז הגיע הזמן שכולם ידעו את זה גם בהצגה. חייתי חיים הומואים בלונדון, גרתי לבד, יצאתי לפאבים, דיסקוטקים, ידעתי מי אני, אבל רק בפני המשפחה לא דיברתי. כשהאחיינית שלי קראה את הבלוג היא אמרה לי 'למה חיכית עד עכשיו כדי לצאת מהארון?', אבל אני לא מתחרט."
מי שדווקא לא מוכן להגדיר את עצמו הוא אדם, הפלרטטן של הקבוצה. הוא נשוי, אב לארבעה ילדים, ומסרב לגלות לנו את גילו. במקום הוא מעדיף לספר לנו על הדייטים שלו, עם נשים ועם גברים. "הוא בכל הקבוצות", מסביר דני. "הוא בהכל ויד כל בו, הוא גם בקבוצה שלהסאדו מאזו", צוחק. "אני בן אדם חברותי", מסכים אדם. "אני אוהב להיות בכל מיני קבוצות. אני לא הודעתי לאף אחד הודעה רשמית, לא יצאתי מהארון ולא הייתי בארון. אני דוגל בזה שאסור לטאטא דברים מתחת לשטיח. עבדתי במקום ציבורי, הייתי תמיד גלוי". גם אשתו של אדם הייתה דו מינית והיחסים התאימו לשניהם. "אשתי גם נהנתה מכל העולמות, ולכן הנישואין שלנו החזיקו מעמד במשך המון שנים. מעולם לא דיברתי עם הילדים שלי על זה, לא מצאתי לנכון, הם פשוט גדלו לתוך זה. אם הייתי מכיר מישהו או מישהי, בן אדם סימפטי מבית טוב ולא סטוץ, אז באופן נורמלי הייתי אומר שאני מביא חברה הביתה. לא בהכרח צריך לבוא ולהגיד הגדרות. אני רציתי משפחה וילדים, לא הכול זה למיטה ישר".
האם יש בכלל סצנת של דייטים בגיל השלישי, והאם עוד מכירים? "בטח שכן", משיב דני. "הוא עדיין נוסע לחפש את הרוסי בבת ים", צוחק אדם. "הוא מטריד את ההוא מהבית כנסת", קורא עודד וצוחק. "יש אפליקציות, אתרי היכרויות, פלטפורמות היכרויות בטלפון. יש את האתר של אטרף". יש לך חשבון באתר אטרף?, אני שואלת. "כן, שניים", וכולם מתחילים לצחוק. "אחד רציני, 'מורה לחיים', זה לכל הבחורים הרציניים. השני זה 'חוזה לך ברח', לכל הצעירים." ואתה מכיר שם? אני שואלת. "כן, בוודאי. יש גם גייז און ליין בטלפון, את יכולה לעשות שיחת ועידה באותו רגע, או להשאיר הודעה ולספר מי את. הם שומעים ומתקשרים, או שאת מדפדפת בהודעות ואת בוחרת לך הודעות. אני בדרך כלל אומר מי אני, בן כמה אני, ומי שמצלצל אליי יודע שאני מבוגר, מלא וגבוה. הוא לא יופתע כשנפגש".
"יש גם קרוזים של גייז באונייה למבוגרים, אבל בשביל זה צריך לטוס". מספר דני, ומדגיש שוב עד כמה צריך לפתח את חיי החברה של ההומואים המבוגרים בארץ. אבל אני כל הזמן שומעת שככל שמתבגרים, ה"באסטה" אצל הומואים רק הולכת ונסגרת, לא כך? אני מקשה עליהם. "זה לא נכון", אומר עודד, "יש נישה שלמה של צעירים שאוהבים מבוגרים, זה לא עניין של גיל. לי קרה פעם שהייתי בן 50 ובחור צעיר לא רצה להתחיל איתי כי הייתי צעיר ויפה מדי, הוא אהב מכוערים ומבוגרים". אדם מתערב בשיחה ומסביר, "חלק חושבים שהבאסטה נסגרת, אבל זה לא באמת ככה. היה לנו חבר בקבוצה שנפטר, הוא היה צלם מוכר שיצא עם הרבה בבתל אביב. בגיל 82 החליט שהוא מפסיק עם הפגישות וחי לבד עם עצמו. הוא היה מספר לי על הקושי לתפקד. אמרתי לו 'טיפש, תכיר צעירים יותר ממך, הפרה רוצה להניק יותר מהעגל. אתם יכולים סתם להתלטף ולהתנשק, לא הכל זה פיזי'. כעבור שבועיים הוא היה עם מישהו ואמר לי 'אדם, אני מנשק אותך, תודה רבה לך."
אל השיחה מצטרף תומר, שמעדיף לא להיחשף בשמו האמיתי. בן 74 שעלה לארץ מהונגריה, ולא מצא את עצמו כהומו בארץ. "מה שהצעירים עושים באטרף זה סקנדל. הם כותבים שהם רק רוצים מבוגר, זה ברור שהם רק רוצים תמיכה". אתם מרגישים שמי שוכתב 'אני רוצה מבוגר', מחפש ספונסר? אני מנסה לברר. "חלק כן וחלק לא", מתוודה עודד. ומה לגבי פעילות מינית בגיל השלישי? "אם תשאלי את שמוליק, אז הוא הפסיק את הפעילות", מספר אדם. "יש אנשים מבוגרים שמפסיקים את הפעילות המינית שלהם כי הם חושבים שאם יש בעיה פיזית אז זהו, אני פורש. אבל זה לא נכון, זה לא אומר שזה נגמר". "אני אף פעם לא הייתי סקס מניאק כמוך", צוחק שמוליק.
ניצן, תל אביבי בן 82, אמן וצייר, הוא מהחלוצים שבחבורה ומהמארגנים הראשונים של מצעד הגאווה בשנת 1979. היום הוא חי לבד, "לפני 40 שנה הייתי בזוגיות קצרה, מאז אני חי לבד רוב הזמן, כלומר כל הזמן. אבל אני בסדר גמור, תראי היום אני כבר בן 82, לא מקיים יחסים יותר, ועדיין נהנה לבוא לפה למרכז הקהילתי, להיפגש עם אנשים, לשוחח, לקחת חלק בפעילויות, זה מספיק לי". לעומתו, דני מצהיר בגלוי "אין לי בעיה למצוא סקס, אני רוצה למצוא אהבה".
בשונה משניהם, עודד החליט לוותר על רעיון אהבה. הוא היה בזוגיות ארוכת שנים עם אישה, ותוהה אם העובדה שלא ניהל מערכת יחסים רצינית עם גברים בצעירותו פגמה ביכולתו לפתח עמם קשרים היום. "אני לא אשב ואחכה לנסיך על הסוס הלבן, אבל דרך הסטוצים יש סיכוי למצוא אהבה. לא בטוח שזה באמת עובד ככה, כי עובדה שאין לי זוגיות כבר עשר שנים, ויש לי חברים שכל פעם מוצאים לכמה שנים, זה אופי. 30 שנה הייתי נשוי לאישה אחת, תמיד הייתי מחוזר על ידי הבנות. בעשור הזה, פעם ראשונה שאני צריך לחפש, לחזר ולמצוא בן זוג. כנראה שאני לא מתאים לזוגיות, כנראה שזוגיות של 30 שנה עם אישה הייתה טראומטית מדי." על השאלה אם יכול היה להחזיר את הגלגל לאחור, האם היה פועל אחרת, הוא משיב "אני מצטער שפספסתי את זה, אם הייתי יוצא מהארון חמש שנים קודם לכן, והסצנה בתל אביב הייתה מתחילה עוד קודם, אולי יכולתי לעשות משהו ולא להתחתן."