דעה: הזעקה שלו היא המלחמה שלנו

אין אדם בישראל שלא בכה, התרגש, כעס, הצטמרר והזדעדע נוכח הסרטון הקשה בו נראה לוחם צה"ל עידו גל-רזון, בוועדה לביקורת המדינה בכנסת, מספר את סיפורו האישי ואת ניסיונות התמודדות שלו, לגמרי לבדו, עם הלם הקרב שתקף אותו בשנת 2007 ומאז מסרב לעזוב. המונולוג קורע הלב, תפס אומה שלמה לא מוכנה, כשהטיח את האמת המרה הישר לפנים של כולנו. את האמת ממנה התעלמנו או ברחנו.

אך מעבר לסיפור הכל-כך קשה של גל-רזון, מהדהדת באוזניים האמירה המקוממת בסיום דבריו "איך מחבל מקבל כסף ואני לא, איך מחבל מקבל טיפול ואני לא". איך באמת?

החברה הישראלית מניפה דגלים, כל סקטור והדגל שלו. על הדגלים נאבקים. בדרך כלל מדובר כמובן על תקציבים לדגל שלך, אבל סביב התקציב והמאבק ישנה גם תקשורת, סיקור, שיח ער ברשתות החברתיות, מחאות, הפגנות ועוד פעולות כאלה ואחרות, רק שלא נוריד את הדגל שלך, לחצי התורן והוא יקבל גם רק חצי התקציב.

מתווה הגז, יהודה ושומרון, יחסי דת ומדינה, מונופול חברת החשמל, מגש הכסף, דיור בר השגה, שוויון בנטל, פלייליסט של גלגלצ, יחסי מזרחיים ואשכנזים בשכונות דתיות לאומיות וגם אפילו הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כל אלו דגלים שאנו כל היום עוסקים בהם, והנה גם אני מזכיר אותם וממשיך לקיים את העיסוק בהם. ובכן, זה לא שהעיסוק בהם לא נכון או מתאים, להיפך, החברה והציבור הישראליים ידעו תמיד להרים את הדגלים ולהילחם עליהם עד זוב דם.

גם את המלחמות הפיזיות שלנו, אזרחי ישראל הקטנה, אנחנו יודעים להילחם לצערנו. מלחמה אחרי מבצע אחרי מערכה אחרי קרב, את כולם אנחנו מנצחים ולכולם אנחנו מתגייסים. כלוחמים וכאומה. אפילו בגל הטרור אנחנו יודעים להילחם. אזרחים עם נשקים שלופים מנטרלים מחבלים תוך רגע ברחוב, ללא שום התרעה מוקדמת. "עם של לוחמים" כפי שאמר גל-רזון בכתבה שנערכה עימו לאחר פרסום המונולוג מהועדה בכנסת. רק דבר אחד שכחנו - להילחם עבור אלו שכוחם נגמר. שאת כוחם הוציאו כדי להגן עלינו בשדה הקרב. רק את הדגל שלהם הורדנו ולאט לאט נראה כי הוא נע יותר לכיוון כיסוי ארון עץ ולא לראש התורן.

הגיע העת להתעורר ולהרים את דגלם, גבוה ככל שניתן כך שמכל מקום בישראל יראו אותו ויצדיעו לו. מאבקים אזרחיים וחברתיים על תקציבים זה דבר חשוב מאין כמוהו, אך עכשיו חייבים להתאחד עבור הפצועים (הפיזיים והנפשיים) שבגופם הגנו עלינו. משמאל ומימין, דתיים וחילונים, יהודים, דרוזים, נוצרים ומוסלמים. כולם צריכים להתאחד. הפעם צריך לומר באמת די ולצעוק למישהו שם למעלה שהגיע הזמן לשנות משהו במדינה הזו. הגיע הזמן לתת לאנשים לחיות בכבוד ולא להעביר אותם שבעה מדורי גיהינום, עבור משהו שבסך הכל מגיע להם.

הזעקה של גל-רזון צריכה להיות יריית הפתיחה למאבק החשוב ביותר שהחברה הישראלית צריכה להיאבק בו כעת. המאבק לחיים.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.