איך מזהים סימני מצוקה אצל בני נוער ומונעים התאבדויות?

"צריך מאוד להיזהר מלהפוך את הנסיבות לסיבות להתאבדות", כך אמרה היום (חמישי) ד"ר שירי דניאלס, המשמשת מנהלת מקצועית בעמותת ער"ן ומחברת הספר 'עוצמת ההקשבה'. "התאבדות קורת בשילוב של הרבה מאוד סיבות: גורמים סביבתיים, אישיותיים, ונסיבתיים שיכולים להעצים את המצוקה אצל נער או נערה אבל בוודאי לא מהווים גורם יחיד", הדגישה.

דניאלס אמרה, כי ברוב הפעמים מתבגרים במצוקה משדרים את המצוקה שלהם לסביבה וצריך להיות רגישים מאוד כדי לקלוט אותם ולהיות מסוגלים לזהות את הסימנים. "כל הורה לומד מהר מאוד שילדים ומתבגרים לא מדברים את המצוקה, אלא מתנהגים אותה. הפנטזיה של הורים שמצפים שהילד שלהם יגיע אליהם ויגיד 'אבא, אמא אני מדוכא, תעזרו לי' איננה ריאלית".

לכן, אומרת דניאלס, כל שינוי חריג בהתנהגויות בן הנוער צריכה להדליק נורה אדומה. דניאלס מנתה את הסימנים שיש לשים לב אליהם: שינוי חריג בהתנהגות, הפרעות בשינה ובאכילה, הסתגרות, דכדוך, אמירות שמצביעות על חוסר תקווה והמצאות במלכוד, אמירות כמו 'אין טעם בחיים', 'אין לי בשביל מה לקום בבוקר' או אמירות מעודנות יותר שמעידות על דיכאון ובדידות עזה והתחושה ש'אף אחד לא יודע מה עובר עליי'.

דניאלס מודעת לכך שהתחום של מצוקה רגישת מעורר בנו מבוכה, "אנחנו מוכוונים להשתיק דכדוך במקום לתת לו מקום. אבל למרות זאת מאוד חשוב להקשיב ולא להגיד להם 'צא מזה' או 'אל תהיה כבד'. צריך להקשיב לילד גם אם התכנים מעוררים בנו חרדה. לומר לו 'אני רואה שקשה לך בזמן האחרון וחשוב לי לשמוע מה שלומך'. שיחות כאלה צריכות להיות לעניין שבשגרה וכך ההורה יראה לנער או הנערה המדוכדכים כתובת לעזרה בשעת חירום".

היכולת לשמור על אנונימיות מעודדת מתבגרים לפנות לער"ן בטלפון, ובמיוחד באינטרנט, ומאפשרת להם לחשוף רבדים שהם לא יציפו בגלוי. "אנחנו מקבלים כ- 1,800 פניות אובדניות בשנה, שזה למעשה שתי פניות מדי יום, ומגלים שבני נוער רחוקים מלהיות שמחים", מסבירה דניאלס.

כל שיחה כזו מטופלת במלוא החומרה. "המתנדבים שלנו בער"ן יודעים לזהות הערכה ראשונית של מסוכנות הפונה. האם יש לו רצון ממשי להתאבד, תכנית פעולה, אמצעים זמינים, ולפי צורך יוצרים קשר עם יחידת המשא ומתן במשטרה כדי להגיע אל אותו אדם. אבל נוכחנו לדעת בחלק גדול מהמקרים עצם הדיבור על הקושי מקל לבדו על הכאב. אדם במצוקה מתאפיין בשני קשיים מרכזיים: הכאב הנפשי הבלתי נסבל ו'ראיית מנהרה', שבה הוא לא רואה שום דבר מלבד המצוקה שלו. ברגע שיש הבנה למצבו והוא חווה חוויה חיובית של הקשבה שניתנה לו הוא מרחיב את הפרספקטיבה ונפתח לקבלת עזרה מקצועית".