"תחת איזה שם לכתוב את הדואר האלקטרוני שלך?"
"תחת השם שלי כמובן, אדולף היטלר"
"סלח לי על השאלה, אבל ברצינות?"
לא, לא ברצינות, אלא בצחוק. אבל צחוק טעון מאוד. בקומדיה הגרמנית "תראו מי חזר" מככבת דמותו של אדולף היטלר, והיא אחת מלהיטי הקולנוע העכשוויים הודות לתרגיל מחשבתי מעניין, בו הבמאי דוד וננדנט יצר מעין סאטירה בדיונית-מוקומנטרי בה היטלר מתעורר מתרדמת עמוקה שנמשכה 66 שנים אל ברלין של 2011. הצורר מטייל ברחובות בירת גרמניה ובאזורים הכפריים של המדינה ומנסה להבין ולהתרגל למציאות החדשה, המודרנית, על שלל אתגריה הטכנולוגיים והתרבותיים. הגרמנים שנתקלים בו משוכנעים כי מדובר בחקיין מוצלח במיוחד של מי שהיה שליטם בעבר.
הסרט המצליח, שגרף הכנסות של 7.3 מיליון יורו נכון לחודש אוקטובר האחרון, מבוסס על סיפרו של טימור ורמש, עיתונאי וסופר גרמני. הספר, שנכתב בגוף ראשון, מתאר את המציאות מנקודת מבטו של היטלר, והפך לרב-מכר מיד עם צאתו. "הסיפור יחסית פשוט", מספר הסופר טימור ורמש בריאיון לאולפן וואלה! NEWS, "היטלר מתעורר בברלין של ימינו, אין לו מה לעשות, הוא לא הזדקן כלל, הוא מנסה להבין מה קרה, ומנסה להסתגל לגרמניה העכשווית. אנחנו לא מצפים ממנו לכלום, כי מה הוא יכול לעשות? לבד, בלי עזרה, בלי מפלגה, בלי אף אחד. וכשאנחנו מגלים שהוא מצליח באופן מפתיע, וזה גם נראה קצת הגיוני, כי בכל מה שהוא עושה הוא טוען שהוא אדולף היטלר וכולם אומרים 'טוב, הוא שחקן אופי מושלם, בואו ניקח אותו לטלוויזיה'. פחות או יותר ההצלחה מגיעה אליו, הוא לא צריך לעשות דברים באופן אקטיבי".
בטח אתה גם שואל את זה בעצמך, האם הם אוהבים את ההומור? האם חסרה להם או שהם עורגים לתקופה שבה גרמניה הייתה עוצמתית ואדולף היטלר שלט בה? איך אתה מסביר את ההצלחה?
"זה קשה להסביר, כי אין לי שום סטטיסטיקה שיכולה להאיר. מה שאני יכול להגיד, מה שאני מנחש זה שלספר יש, לפחות עבור גרמניה, גישה שונה. הוא מדבר מנקודת מבטו של היטלר, אין תירוצים, אין כלום, כי כל הסיפור מסופר בגוף ראשון, אתם מקבלים את היטלר שמספר לכם את הסיפור, וכמובן שהיטלר לא למד כלום, הוא פשוט מנסה להסתגל בחיים המודרניים לפי מה שהוא מכיר מהימים עברו".
האם הוא עדיין אותו היטלר גזען, שונא יהודים שרוצה להכחיד אותם מהעולם?
"כן, כמובן, עדיין, כי זה מה שהייתי חייב לעשות, זה מה שניסיתי לעשות, לא להפוך אותו לאדם טוב יותר ולא להפוך אותו לאדם נורא יותר, להביא את היטלר האמיתי. הוא לא מסתיר בסוד שהוא מתכנן לעשות שוב את כל מה שהוא עשה בזמנו. והפעם זה יהיה בעזרתכם, במקרה הזה הקוראים, אם אתם קוראים את הספר".
מה התוכן המרומז? מה אתה, טימור ורמש, מנסה ללמד את הקהל הגרמני בכך שאתה כותב את הספר?
"זה מאוד קשה ללמד בקנה מידה כזה, אבל אני מניח שיש דברים מסוימים שאם אתה רוצה, אתה יכול לקחת מהספר. דבר ראשון זה שמרבית האנשים בטוחים שהם לא יוכלו לסבול להיות בצדו של היטלר, יהיו איתו, ילכו איתו, או שיחשבו שהוא אדם מעניין או משהו כזה. הספר מראה לך שאתה יכול לעמוד בזה שאתה נמצא בראשו במשך 400 עמודים, ואני לא שיניתי כלום בהיטלר הזה, כמעט כלום".
אז מה זה אומר?
"זה אומר שאתה לא בטוח כמו שחשבת שתהיה".
כשאתה מסתכל על גרמניה של ימינו ואולי גם על אירופה של ימינו, בעיקר אחרי האירועים שקרו בפריז לפני שבועיים, האם אתה מודאג שאירופה הולכת לכיוון לאומני, שגרמניה הולכת לכיוון לאומני, והשאלה שלדעתי שאלתי אותך בינואר, האם היטלר יכול לחזור? האם ייתכן שנראה היטלר שני בגרמניה או במקום אחר?
"דבר ראשון, היטלר עצמו לעולם לא יכול לחזור, כך שמי שזה לא יהיה - הוא ייראה אחרת ויתנהג אחרת. למשל, דאעש מפסידים מבחינה כלכלית אבל יש להם כוח כי יש להם נשק והם יודעים דבר אחד - איך להיות מוסלמי אמיתי, איך להתפלל נכון, וזה נותן להם מעין ביטחון עצמי, 'גם אנחנו יכולים לעשות משהו', וזה פחות או יותר אותו אופן שמארגנים אס-אס או מדינה איסלאמית. גם אתם יכולים לעשות משהו, אתם יכולים ללמד אחרים איך להיות מוסלמי אמיתי. טוב, זה קורה בכל מקום, זה תמיד אפשרי בכל מקום בתנאים הנכונים, זה יכול להיות מסוכן בכל מקום".
שנתיים אחרי שהספר פורסם, מצאת מוציא לאור ישראלי שמוכן לפרסם אותו, אני מניח שאלה חדשות מרגשות בשבילך. אתה חושב שהקורא הישראלי יעריך את חוש ההומור? כי, אתה יודע, היטלר זה נושא רגיש כאן.
"מן הסתם. כמובן. ובכן, אני לא יודע, אני לא יכול לדעת, ואם המוציא לאור חושב שהוא ימצא קהל אז אני מניח שגם אני יכול להיות אופטימי. אבל מדינות שונות מגיבות אחרת לספר, אני לא יכול להגיד כמה הוא יצליח בישראל, אבל אני מקווה שהוא יכול להראות משהו גם לישראלים, לדוגמה, איך גרמניה מתמודדת עם דמותו של היטלר כי לא רק שלא שיניתי את היטלר, גם לא שיניתי את הגרמנים שהוא פוגש".
