מתקפת טרור בפריז

הרע עוד לפניהם: זעמו של המיעוט המוסלמי מאיים על עתיד צרפת

צרפת נעה בין מחויבותה לחופש, שוויון ואחווה, לבין התאמתה לעתיד שבו עד 2030 יהוו המוסלמים עשירית מהאוכלוסייה. הממשל נכשל בהתמודדות עם ההקצנה המתמדת בקרב המוסלמים, והניגוד התרבותי רק מעצים את איומי הטרור. "כשהם מחפשים שורשים הם מוצאים עלבונות"

גיא אלסטר; שירה אנסקי, פריז
עריכה: ניר חן

באחד מבתי הספר ברובע השמיני היוקרתי שבמרכז פריז כל התלמידים ממוצא זר. בתי הספר הפרטיים בצרפת רובם ככולם דתיים - קתולים או יהודים - ומי ששולח את ילדיו לחינוך הציבורי, ימצא עולם צבעוני ורב-תרבותי, אך כזה שגם רחוק מצרפת של פעם. בחוג הכדורגל באחת משכונות הרובע כל האימהות עם רעלות, רובן ממוצא צפון אפריקאי, יש ביניהם כמה צרפתיות "למהדרין" שהתאסלמו, כמעט לכולן משפחות מרובות ילדים. בבית החולים באחד הפרברים רואים הצרפתים, ליתר דיוק הצרפתים החדשים, בולטים - צבעוניים, לבושים בשמלות אפריקאיות, נשים ברעלה, גברים בשמלות נעלי ספורט וזקנים. הרמדאן הורגש היטב במחלקות השונות של בית החולים, שנראה כאילו הונחת מאחת ממדינות ערב.

באופן רשמי אוסרת הרפובליקה הצרפתית לערוך מפקד אוכלוסין הבוחן את השתייכותם הדתית או הגזעית של תושביה, אך לפי סקרים ומחקרים שנערכו בנושא, אחוז המוסלמים במדינה נע בין 5% עד ל-10% מכלל האוכלוסייה. סקר אחרון של מכון "PEW", שפורסם בינואר השנה, טען כי מדובר ב-7.5%, שהם 4.7 מיליון איש – הנתון הגבוה ביותר במערב אירופה. לפי האומדנים, עד 2030 יהוו המוסלמים עשירית מכלל אוכלוסיית צרפת. בלא מעט אזורים בפריז נראה שהמספרים האלה כבר ממשיים.

כפי שקורה אחרי כל אירוע טרור בצרפת, גם המתקפה בפריז העלתה מחדש את הדיון בעתידה של הקהילה המוסלמית.

טוב לדעת (מקודם)

אל תתפשרו על חיי מין לא מספקים: כך תשפרו את הביצועים

לכתבה המלאה
הצרפתים החדשים (צילום: AP)
"יש מקומות שהמשטרה לא נכנסת אליהם, מקומות שמאוכלסים במעמד הנמוך של המהגרים. הם רואים מולם אנשים שרוכבים על סוסים ומשחקים בגולף, והם מצדם חיים עם אשליה שהתנפצה. הם באו לצרפת בתקווה לחיים יותר טובים לילדיהם, אך הדור השני והשלישי חווה את חוסר האינטגרציה של ה

המוסלמים הראשונים הגיעו לצרפת עוד לפני 200 שנה, אך שיא ההגירה התרחש בין 1954 ל-1962. בתקופה זו אירעו שורת מלחמות עצמאות בקולוניות שהחזיקה פריז באפריקה ובאסיה ורבים מתושביהן – בעיקר מארצות צפון אפריקה – פקדו את שערי המדינה. צרפת ניסתה להטמיע אותם בתוך החברה, אך נכשלה לאחר ששיכנה אותם בפרברי הערים הגדולות – פריז, מארסיי וליון - שהפכו לגטאות של עוני ולחממות לקיצוניות דתית.

הזעם שנוצר בקרב האוכלוסייה המוסלמית בצרפת במרוצת השנים התפרץ במלוא עוצמתו ב-2005 בעקבות מותם של שני צעירים ממוצא אפריקני בשכונת העוני קלישי סו בואה. השנים התחשמלו למוות אחרי ששוטרים רדפו אחריהם ובקהילה המוסלמית האשימו את כוחות הביטחון ואת הרשויות באפליה כלפיהם. מדי לילה הוצתו מאות כלי רכב, חנויות נבזזו ואלפי צעירים נעצרו בידי המשטרה. הנשיא דאז ז'אק שיראק הכריז על מצב חירום לאחר שהמהומות התפשטו במקומות נוספים ברחבי צרפת, ושר הפנים ומי שיחליפו בעתיד ניקולא סרקוזי קרא לנקוט יד קשה נגד המתפרעים.

מיכאל קולוטוב, איש נדל"ן רוסי שחי במערב פריז בין השנים 2005 ל-2014, מספר על אותן שנים בהן התגורר באזור עשיר המכיל בתוכו "איים" מאוד בעייתיים. "חייתי באזור עם וילות עשירות וגדרות שמגינות עליהן, ובמרחק נגיעה ישנן שכונות של 'מערב פרוע'", הוא אומר לוואלה! NEWS. "יש מקומות שהמשטרה לא נכנסת אליהם, מקומות שמאוכלסים במעמד הנמוך של המהגרים. הם רואים מולם אנשים שרוכבים על סוסים ומשחקים בגולף, והם מצדם חיים עם אשליה שהתנפצה. הם באו לצרפת בתקווה לחיים יותר טובים לילדיהם, אך הדור השני והשלישי חווה את חוסר האינטגרציה של הוריהם כהשפלה. אפילו לי כמהגר רוסי יש סיכוי טוב יותר לטפס בסולם החברתי מאשר צרפתי שנולד פה, אך חי בפרברים הלא טובים. הרגשת הדחייה של ילדי המהגרים מובילה לחיפוש אחר זהות ממקורות אחרים. האיסלאם מאוד אטרקטיבי, כל אחד יכול להיות מוסלמי בקלות ולהרגיש חלק מקהילה".

נישאר ב-2005. לאחר כשלושה שבועות של התנגשויות ליליות שיצרו הד גם במדינות אחרות באיחוד עם אוכלוסייה מוסלמית גדולה – בהן בלגיה – שככה האלימות, אך ההזנחה של ממשלת צרפת והמחשבה כי ערכי הליברליות והחילוניות שחרתה על דגלה מספיקים לבדם כדי למחוק את הפערים התרבותיים והדתיים שאותם ניסתה להעלים התגלתה כחסרת ביסוס. כש-70% מהאסירים בבתי הכלא בצרפת הם מוסלמים ומחצית מכלל האוכלוסייה היא מתחת לגיל 24, קל להבין למי פונים המטיפים הקיצוניים ועל אלו תחושות קיפוח הם פורטים.

"השינוי הוא חד משמעית ברמת העוני", מספרת שחקנית תיאטרון שחיה ברובע אופנתי ותוסס בפריז ומעדיפה להישאר בעילום שם. "מעולם לא הרגשתי כל כך מוקפת במקבצי נדבות, כמות האנשים שגרה ברחוב עלתה פלאים. מדובר בעיקר במזרח אירופאים, המגיעים בזכות חופש התנועה ואמנות זכויות אדם. רובם לא מדברים את השפה, והמדינה מיישבת אותם במחנות שהופכים במהרה לאזורים מוכי עבריינות. בפריז הקהל בהצגות שלי רב-תרבותי, אך בפרובינציה אני מופיעה מול קהלים הומוגניים, הצרפתים לא מתערבבים עם מהגרים".

גל האלימות האיסלאמית האחרון אינו זר לצרפת. פיגועים זעזעו את המדינה גם בעשורים הקודמים – במהלך שנות ה-80 היה זה חיזבאללה הלבנוני שהוציא אל הפועל שורת מתקפות ברחבי פריז שגבו את חייהם של כ-20 איש וגרמו לפציעתם של מאות, במחאה על מעורבותה של צרפת במלחמת האזרחים בארץ הארזים. המכה הקשה ביותר באותן שנים הונחתה מעבר לים, בפיגוע הקטלני בבסיס הכוח הרב-לאומי בביירות, שבמהלכו נהרגו 58 חיילים צרפתים (לצד 241 אמריקנים), שבוצע בידי ארגון שיעי המקושר לחיזבאללה.

בשנות ה-90 המשיכה צרפת לספוג אבידות, הפעם בטרור שיובא מאלג'יריה, שרבים מבניה היגרו אל האימפריה לשעבר שהסכימה לוותר על המושבה שפיתחה וסיפחה רק אחרי מלחמת שחרור עקובה מדם 30 שנה קודם לכן. באותן שנים התנהלה מלחמת אזרחים אכזרית במדינה הצפון-אפריקנית, בין הממשלה החילונית שנתמכה בידי פריז לבין מורדים מוסלמים, שהתארגנו לאחר שהצבא סירב להכיר בניצחון המפלגה האיסלאמית בבחירות החופשיות לפרלמנט.

ארגון "הקבוצה האיסלאמית המזוינת" היה אחד הבולטים במלחמה נגד צבא אלג'יריה והוא החליט לייצא את הטרור גם לצרפת. התקרית המרכזית ביותר שלה היה אחראי אירעה ב-1994, אז נחטף מטוס של חברת "אייר פרנס" בשדה התעופה באלג'יר לפני שהמריא למרסיי. מטרתם של החוטפים הייתה לפוצץ את המטוס במגדל אייפל, אך כוחות מיוחדים צרפתיים הצליחו לסכל את התכנית לאחר הנחיתה בעיר הנמל הדרומית. בשנתיים שלאחר מיכן ביצע הארגון שני פיגועים במטרו בפריז, עד שפעילותו מחוץ לשטח אלג'יריה גוועה.

המהומות בצרפת ב-2005 (צילום: רויטרס)
"זוהי ה'סופה המושלמת' - אוכלוסייה שקשה לה להתערות, יותר ממהגרים 'רגילים', וחברה קולטת הסובלת ממשבר תרבותי, ערכי, כלכלי ואידאולוגי"

ארגוני הג'יהאד העולמי החלו להתמקד בתכנון פיגועים נגד צרפת בשנים האחרונות, כשלטענתם הדבר נבע מהתערבותה בסכסוכים על אדמות מוסלמיות. – צרפת הייתה חלק מהקואליציה שהובילה ארצות הברית במלחמתה באפגניסטן ב-2001 בשל הפיגועים במגדלי התאומים. עשר שנים מאוחר יותר היא הנהיגה בעצמה את המבצע הצבאי של נאט"ו נגד שלטונו של מועמד קדאפי בלוב בשנת 2011, כשעמד להכניע את המורדים שהתקוממו נגד שלטונו הדיקטטורי ורק בזכות חברות הברית הצפון-אטלנטית הם הצליחו להביא למפלתו.

שרשת מתקפות הטרור הקטלניות בצרפת החלה במרץ 2012, בסדרת פיגועי ירי בדרום המדינה. מוחמד מראח, מוסלמי ממוצא אלג'יראי, ירה למוות בשלושה חיילים צרפתים ורצח ארבעה יהודים – בהם שלושה ילדים – בבית ספר "אוצר התורה" בטולוז. הוא חוסל כעבור יומיים בחילופי אש עם כוחות הביטחון אחרי שהתבצר בדירתו ונימק את מעשיו ב"פשעיה" של ישראל נגד הפלסטינים והמעורבות הצרפתית במלחמה באפגניסטן. שנה לאחר מכן תדלק צרפת עוד יותר את הרצון של פעילי הג'יהאד העולמי לפגוע בה לאחר המבצע שפתחה נגד תומכי אל-קאעדה במאלי, שכבשו את צפון המדינה המערב-אפריקנית ואיימו להשתלט לחלוטין על המושבה הצרפתית לשעבר.

על אף הנורות האדומות שהדליקו הפיגועים, סוכנויות המודיעין ורשויות אכיפת החוק לא הצליחו להתמודד עם ההקצה המתמדת בקרב הצעירים המוסלמים, שהושפעו ביתר קלות מסרטוני התעמולה של ארגוני הטרור שהופצו בהמוניהם וללא בקרה ברשתות החברתיות. האיום למתקפות מבית, מצד "זאבים בודדים" שאחרי עקבותיהם קשה מאוד להתחקות, התגבר עם התפוררות מדינות ערב, בראשן עיראק וסוריה, שמשכו אליהן מוסלמים מכל רחבי היבשת, אולם בעיקר מצרפת.

גיל מיכאלי, היסטוריון ועורך הירחון 'לה קוזור' החי בפריז זה 16 שנים, מספק הסבר לתמורות העמוקות שעברה החברה הצרפתית. "גלי ההגירה מצפון אפריקה ומארצות האיסלאם, שהגיעו לצרפת בשנות ה-60 וה-70, התמודדו עם קליטה רבת מכשולים", הוא אומר, "מצדם היה המעבר הקשה מעולם שלישי לראשון, מתרבות מוסלמית למסורות אירופאיות. החברה הקולטת חוותה מצדה משבר אחר: סיום של שלושה עשורי שגשוג, והופעת קשיים כלכליים לא מוכרים, אבטלה, החלשות הרווחה, צניחה בפופולריות הצרפתית וההגמונית, תחילת הגלובליזציה. זוהי ה'סופה המושלמת' - אוכלוסייה שקשה לה להתערות, יותר ממהגרים 'רגילים', וחברה קולטת הסובלת ממשבר תרבותי, ערכי, כלכלי ואידאולוגי".

"המרקם הזה יוצר פוטנציאל חריף לניכור", קושר מיכאלי את העבר למה שקורה כיום בצרפת. "משבר הזהות התחיל עם הדור השני והשלישי להגירה; כשהם מחפשים שורשים הם מוצאים עלבונות, גם אם זו תחושה כללית וסובייקטיבית. משם הדרך קצרה ל'מערב הפרוע' בסוריה ובמזרח בתיכון".

האיום למתקפות מבית, מצד "זאבים בודדים" שאחרי עקבותיהם קשה מאוד להתחקות, התגבר עם התפוררות מדינות ערב (צילום: AP)

אחד מאותם "זאבים בודדים" היה מהדי נמושי, צעיר מוסלמי שריצה עונשי מאסר בשל עבירות פליליות ועבר הקצנה דתית מאחורי הסורגים. הוא התאמן כמה חודשים בשנת 2013 במחנות אימונים בסוריה ובמאי אשתקד ביצע את פיגוע הירי במוזיאון היהודי בבריסל, שבמהלכו נרצחו ארבעה בני אדם, בהם זוג תיירים ישראלי.

הרפובליקה הזדעזעה פעם נוספת מפיגועים ב-7 בינואר השנה, אז האחים סעיד ושריף קוואשי – גם הם ממוצא אלג'יראי - החליטו שיש להשתיק את המגזין הסטירי "שרלי הבדו", שפרסם קריקטורות שלעגו לנביא מוחמד ולאיסלאם. השניים, שעברו הכשרה על ידי אל-קאעדה בתימן, טבחו בעובדי העיתון במשרדיו בפריז ורצחו 12 בני אדם. האחים יחוסלו רק יומיים לאחר מכן, במקביל לחטיפת בני הערובה במרכול היהודי בעיר בידי אחמד קוליבאלי. הצעיר ממוצא סנגלי רצח ארבעה בני ערובה יהודים בטרם חוסל על ידי המשטרה ולאחר מכן התברר כי הוא היה מזוהה עם ארגון דאעש.

הנשיא הולנד הבטיח להגביר את המאמצים במאבק בטרור, אך התעלם מהטיפול בתנאים המושלמים שנוצרו עבור הקיצונים כדי למשוך את הצעירים המיואשים והמתוסכלים לזרועותיהם. מבין אלפי האירופים שהצטרפו לשורות "המדינה האיסלאמית", כמחצית מהם צרפתים – בדוח שפרסם הסנאט הצרפתי באפריל האחרון נטען כי מבין 3,000 אזרחי היבשת שידוע כי חברו לארגון שכבש שטחים נרחבים מעיראק ומסוריה, 1,430 היו תושבי המדינה. תחילת המתקפות של חיל האוויר הצרפתי נגד יעדיו בסוריה בחודש ספטמבר האחרון בישרו כי אלו שלחמו עם הארגון לא יהססו לבצע פיגועים עם שובם למדינה.

בין הטבח ב"שרלי הבדו" למתקפת הטרור בשבוע שעבר חלפו עשרה חדשים, שבמהלכם נמנעו רק בדרך המקרה שני פיגועים גדולים במדינה. הראשון שבהם היה בחודש יוני, אז יאסין סלאחי – שאמו היגרה לצרפת ממרוקו ואביו מאלג'יריה – ערף את ראשו של מעסיקו וניסה לפוצץ את המפעל שבו אבד בפרברי ליון, אך גרם רק לפציעתם באורח קל של שניים מעובדי המפעל בטרם נתפס. כחודשיים לאחר מכן איוב אל-חזני, צעיר מרוקני שהיה מוכר לרשויות בצרפת כפעיל טרור, פתח באש ודקר אנשים ברכבת שהייתה בדרכה מאמסטרדם לפריז. הוא הוכנע בידי הנוסעים ורק שלושה מהם נפצעו באורח קל.

המשטרה הצרפתית פושטת על בתי החשודים בפיגועים בפרבר סן דני (צילום: רויטרס)

אחרי הכישלונות המודיעיניים האחרונים, שהתבטאו בחוסר היכולת למנוע את המתקפה האחרונה שגבתה 129 קורבנות, הבטיחו הנשיא הולנד וראש ממשלתו מנואל ואלס לבצע שידוד מערכות רציני, שיכלול את הרחבת סמכויות כוחות הביטחון, הטלת מצב חירום לשלושה חודשים ושינוי החוקה כך שניתן יהיה לשלול את אזרחותם של אלו המחזיקים בשני דרכונים.

יש לא מעט צרפתים שמביעים ספק לגבי יעילות הצעדים האלה. תעשיין צרפתי גדול בתחום האנרגיה, שהעדיף להישאר בעילום שם, מדבר בעצב גדול על התקופה הנוכחית. "צרפת תזדקק לדורות שלמים לתקן את המצב. המדינה ייבאה כוח עבודה זול לתעשיות הבניין והמכוניות מהקולוניות שלה, גל של מהגרים שצרפת לא השכילה לשלב, וכל זה בשנים שאחרי המלחמה באלג'יריה", הוא אומר. "כאיש עסקים, אני מרגיש שהפכנו לפחות עשירים, או אפילו עניים. הכלכלה במצב פחות טוב התקציבים לא מה שהיו. אבל אני לא רואה בין זה לבין גלי ההגירה קורלציה. כאזרח אני רואה שינוי במרקם האנושי ותסכול גדול: אלה שחיים בתוך החומות, בעיר עצמה, לא מרגישים שינוי גדול, ואלה שבחוץ חיים בתסכול עמוק, בין אם הם מהגרים שלא השתלבו, או שכניהם החיים בתחושת חוסר בטחון החוששים מן השונה".

ביקור בימי הקיץ בשווקי האוכל העממיים והפחות תיירותיים של פריז, יחפש לשווא נשים צרפתיות קוקטיות בחצאיות מיני. לרוב יש שם נשים רעולות פנים. גם האופנה מסמנת את הטרנד: חנויות של לבוש מוסלמי אופנתי, שמקורו מבירות האופנה דובאי, קטאר או ערב הסעודית. האם ישנה פה בחירה חופשית? האם מרצונן הן מסתירות כל סממן של נשיות, בעודן חיות בחברה מודרנית? נכנעות לאיזה חוק ארכאי, רחוק לאין שיעור מההוגים הצרפתים? במספרה אחת בסן דני, 'מספרה מיקס', יש חלק אחורי מיוחד לנשים ברעלה, נסתר ממבטים זרים. צרפת נעה בין המחויבות שלה לחופש, שוויון ואחווה, לבין התאמתה למציאות החדשה, שזרעיה נטמנו לפני שנים ועתה הם בולטים מעל לפני השטח.

הגברת הצעדים במלחמה נגד הטרור היא הכרחית אחרי הפיגועים הקטלניים האחרונים, אך ללא התמודדות גם עם שורשה של הבעיה ושל מקורותיה, גם הפיכתה של צרפת למדינת משטרה לא תוכל לעצור כל צעיר מוסלמי שיחליט בוקר אחד לצאת נגד הרפובליקה שהעדיפה לשכוח ממנו.

(צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully