קבוצת חיילים חמושה נכנסת לבר "לה-קנונה", הסמוך לכיכר הנשיונאל בפריז. בישראל לא מדובר אלא במראה שגרתי של כמה חיילים קרביים שמתרעננים לאחר פעילות ממושכת, אך בפריז זהו אירוע יוצא דופן. עיניהם של המבלים בבר, מחצית ממנו ריק, מופנות אליהם חבורת צעירים שבסך הכול התיישבו להזמין בירה. "בדרך כלל המקום מפוצץ ביום ראשון בערב, לא תצליח למצוא מקום פנוי", אומר לנו הברמן, איוויל סניור. על הבר יושבים כמה מקומיים מבוגרים עם מבט עייף, ובטלוויזיות משדרים את אחד מטקסי הזיכרון, ומדי פעם מוצגת תמונתו של אחד המחבלים המבוקשים.
48 שעות אחרי סדרת הפיצוצים שגבתה את חייהם של 129, והפריזאים מנסים להתאושש ולצאת מההלם הראשוני. ברובע ה-11 הבוהמי מנסים לשוב לשגרת חיים, כשביום שני מתחיל עידן חדש בעיר, פוסט-טראומה. הברים והביסטרואים מלאים בעיקר בצעירים, יושבים על בירה מקומית ויין לבן כשבידיהם סיגריות שמודלקות לא אחת בשרשרת. גם בר ה"צ'ז" שבו ביקרנו, ידע ימים טובים יותר. "המצב מאוד מוזר", מספר מתיו מרטינז, מנהל במקום. הוא, מחויך, חוזר על המנטרה לפיה אסור לצרפתים להישאר אבלים. "כן, אני עצוב כי אחרי ישראל, עיראק וסוריה, הטרור הגיע גם לצרפת, אבל הפתרון היחידי הוא להמשיך לחייך. מי שמפחד נותן סיפוק לטרור. אי אפשר לשנות את המצב, כל אדם חייב למות יום אחד. אני לא רוצה למות ככה, אבל החיים נמשכים. סה לה וי, וואלה".
לא רחוק משם אנחנו מוצאים את סאשה קריפו מעשנת סיגריה אחרי בילוי עם חברים. "אנחנו די המומים. האירועים הללו גרמו לנו, כפריזאים, לשאול את עצמנו שאלות לא פשוטות על החיים כאן", סיפרה המוזיקאית שחיה ברובע ה-11. "יצאנו היום לבלות כי אין מה לעשות, צריכים לעבוד, צריכים להרוויח משכורת. אי אפשר להפסיק לנשום בגלל מה שקרה. נכון, אני כבר לא לוקחת את המטרו כמו פעם, בגלל המתיחות שם, ולא הולכת למסיבות כי אני לא מרגישה שום סיבה לחגוג, אבל ממשיכים הלאה, איך אפשר אחרת?". כשנשאלה אם היא קוראת לתיירים לשוב ולפקוד את המדינה, היא היססה. "יש לנו עיר יפהפייה, אבל כן, אפשר לחכות. אי אפשר לנהוג כאילו כלום לא קרה".
לא קל לשוחח עם הפריזאים בימים האלה. כולם מביטים ביוצאים ובנכנסים בבתי הקפה ובפאבים במבט חושד. הודעות המשטרה על מחבלים שעדיין חופשיים לא מקלות על האווירה הקשה שמלווה בנוכחות מאסיבית של חיילים ושל שוטרים חמושים ברחובות. "די חששתי לצאת. בכל זאת, הפיגועים היו במועדונים, באצטדיון, בפאבים ובבתי קפה, אבל אני רוצה לחיות את החיים שלי בפריז", סיפרה אלזה אטיאס, צעירה יהודייה בת 25. כמו כן, סיפרה שהחלה לחשוב לעלות לישראל, המדינה היחידה שהיא רואה כבטוחה עבורה. "אני בת 25 ופשוט לא יכולה לשבת בבית, לראות חדשות ולהיות במצב רוח רע. אנחנו חזקים יותר מהטרוריסטים. נכון שיש טרור בכל העולם, אבל עכשיו זה קרה אצלנו, כאן, וזה קשה אבל חייבים לשמור על סולידריות. אני רוצה ליהנות, זה הכול".
