(בהלה בפריז אחרי הפיגועים: תייר השליך נפץ בלב העיר - עשרות נסו על נפשם)
צה"ל והמשטרה החליטו לפני כשנתיים לאתגר את מערכת הביטחון באמצעות תרגיל יוצא דופן: תחת פיקודו של האלוף במיל' נועם תיבון, נדרשו כוחות שכללו גם את סיירת מטכ"ל והימ"מ להתמודד עם תרחיש של חדירת כמה חוליות שחצו את גבול סוריה על גבי אופנועים. התרחיש כלל גם התבצרות במגדלים ובמבנים הומי אדם, בצפון בארץ ובתל אביב. על מנת להקשות על הכוחות שטיפלו ב"חוליות" הודיעו מנהלי התרגיל כי מדובר במחבלים צ'צ'נים ואפגנים, כך שהמשא ומתן על שחרור בני הערובה נעשה סבוך יותר.
התרגיל מהווה עדות לכך שהרבה לפני המתקפה בפריז, הבינו בישראל כי לא מדובר בתרחיש בדיוני. גם מנהרת האופנועים שנחשפה במהלך מבצע "צוק איתן" סיפקה הצצה לתכניות של ארגוני הטרור הפלסטינים, שביקשו להחדיר חוליות רכובות לעומק שטח המדינה.
בשנים האחרונות הצליח שב"כ לסכל לא מעט חוליות ג'יהאד עולמי - חלקן מסונפות לדאעש - רגע לפני ביצוע הפיגוע. ימ"מ חיסל חולייה קשוחה במיוחד בדרום הר חברון, חוליה אחרת נעצרה בצפון הארץ לאחר שהתארגנה לבצע פיגוע ירי נגד בסיס צה"ל באזור מגדל וחוליות נוספות נחשפו בשלבים הראשונים של תכנון פיגוע. כמו כן נתפסו סוכנים מטעם חיזבאללה ואיראן שביקשו לחדור לישראל ולהקים בה תשתיות טרור שביום הדין ייצאו לפעולה במתווה הפריזאי.
האם סדרת פיגועים שמבוצעת על ידי כמה חוליות המתפזרות בשטח עירוני צפוף יכולה להתרחש גם בישראל? תיאורטית בוודאי שכן. אך בחינה מדוקדקת של מערכת הביטחון בישראל ואופי האיום מעלה הבדלים מהותיים בין ישראל לצרפת או לכל מדינה אחרת באיחוד האירופי.
ראשית, בישראל מרבית הגבולות סגורים ונמצאים תחת מעקב וניטור של כמה גורמים כגון משטרה, צבא ושב"כ. העורף מוגן יחסית בשל האבטחה בגבולות, והגישה דרך שדות התעופה ונמלי הים נתונה לבקרה ואכיפה מההדוקות בעולם. הפיקוח וסדרי האבטחה כה הדוקים, שמדיניות הבידוק הישראלית גוררת ביקורת ברחבי העולם בטענה לאפליה ודרכי פעולה אנטי דמוקרטיים. ישראל זיהתה את האיום בגבולות והניחה מכשולים משמעותיים בדרכם של גורמים עוינים המבקשים לחדור את מסננת ביקורת הגבולות. ואם כבר חצו, הם יתקלו ביכולות עיקוב משוכללות לאחר הכניסה לארץ. בצרפת, כמו בשאר מדינות האיחוד האירופי, המעבר ממדינה למדינה נעשה באופן חופשי, ללא בקרה. כך מתאפשרת חדירה של אזרחים מצרים וסורים מיוון לצרפת דרך מדינות נוספות.
במישור המודיעיני, שיטת "מכסחת הדשא", שתמציתה פעילות מתמשכת, מעצרים ואחיזה חזקה בשטחים עוינים, מהווה פעולה מקדימה ומונעת. שירות הביטחון הכללי פועל על בסיס חוק השב"כ, חוק הטרור ותקנות הגנה לשעת חירום, ומעצרים מנהליים מעניקים כלים גם במקרים שיש בהם ספק או קושי בהעמדה לדין. הפעילות מגובה בחקיקה מרחיבת סמכויות, בשונה מהאיחוד האירופי שנוקט בגישה ששומרת על זכויות הפרט.
גם זמן ההתערבות של גורמי הביטחון השונים בישראל ידוע כמהיר ביותר. אין מדובר רק בשוטרים חמושים שמסיירים ברחובות וערים לאיום המחבלים גם בשגרה. לצדם פועלים כוחות מיוחדים שכוללים שוטרי יס"מ המתמחים בפעילות מסוג זה וכוחות התערבות בצה"ל שתופסים כוננות לפי גזרות ומוכנים להתערב בפיגועי מיקוח או השתלטות על מבנים.
בחינת האירוע באולם ההופעות בטקלאן מלמדת כי המחבלים טבחו באזרחים באמצעות רובי קלאצ'ניקוב במשך שעה ארוכה. הקורבנות צייצו בטוויטר כי מתחולל טבח תוך כדי שהם קוראים לעזרה אך המשטרה הגיבה באיטיות והתקשתה להכריע האם מדובר בפיגוע מיקוח והחזקת בני ערובה שמחייב משא ומתן. בישראל כל שוטר או חייל מבינים שברגע שנשמע ירי מתמשך מתוך המבנה לא מדובר במצב בני ערובה, אלא בטבח שיש לעצור אותו באמצעות פריצה פנימה וחתירה למגע. דפוסי החשיבה של המערכות השונות ברחוב האירופי שונים בתכלית מאלה המתקיימים במדינה כמו ישראל, שחיה על חרבה מיום הקמתה.
גם לחברה האזרחית בישראל יש חלק לא מבוטל ביכולת לסכל טרור. מרבית האזרחים שירתו בצבא ושמגדילה את הכשירות למנוע פיגוע בזמן אמת. לאלה יש להוסיף גם את האבטחה האזרחית, החיונית בתפישת הביטחון הישראלית. בחינת הפיגוע באצטדיון סטאד דה פראנס בפריז מעלה כי המאבטחים במקום מנעו מהמחבלים לחדור למבנה ובכך מנעו פיגוע גדול מאוד בזמן שנשיא צרפת פרנסואה הולנד יושב ביציע. אך מדיניות זו של אבטחה במקומות בילוי ומרכזי קניות לא מאפיינת את אירופה.
אף כי בפריז פועלת משטרה חזקה ובתוכה אחת מיחידות הלוחמה בטרור הטובות בעולם, מכלול הנתונים מאפשר לישראל היערכות טובה יותר לתרחישי קיצון כמו אלו שאירעו בסוף השבוע בפריז. גם אם נפרץ קו ההגנה, התגובה הישראלית תהיה כנראה מהירה ונחרצת יותר. ובכל זאת, אסור לנוח על זרי דפנה.