פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בסוריה נלחמים - וישראלים מנצלים את ריבוי הגופות כדי לקנות איברים

      יותר ויותר דרוזים מישראל שנזקקים להשתלת איברים ומיואשים מרשימת ההמתנה בארץ נוסעים לסוריה, שם התפתח שוק שחור של איברים עקב הקורבנות הרבים. "לא היה שיקול של סיכון ביטחוני. המצב קריטי והחלטנו לעשות את כל המאמצים". המחירון המלא - בפנים

      קרבות סמוך לגבול ישראל-סוריה, מעבר קוניטרה, 17 ביוני 2015 (ראובן קסטרו)
      רשימת ההמתנה הארוכה בישראל לא מותירה ברירה. מעבר קוניטרה (צילום: ראובן קסטרו)

      באמצע יולי השנה התחלפו רגשות התקווה של משפחתו של נ' מבוקעתא שברמת הגולן ברגשות שנעו בין ייאוש לחרדה. 60 ק"מ בלבד הפרידו בין גבול ישראל לבין הר הדרוזים שבדרום סוריה, שבו ממתין אביהם, חולה במחלת כליות המטופל בדיאליזה, להשתלת הכליה שתציל את חייו. תמונות הזוועה ממולדתו הסורית הלכו והתגברו עם השנים והדי הפיצוצים ותמרות העשן נשמעו ונראו היטב גם מביתו שבצפון הגולן הישראלי. עם זאת, רשימת ההמתנה הארוכה להשתלת כליה בישראל, מסבירים בני משפחתו, לא הותירו לו ברירה.

      על אף שגם מעבר הגבול קוניטרה המרוחק בכ-20 ק"מ מביתו נסגר בעקבות כיבושו על ידי האופוזיציה הסורית, החליט נ' הקשיש לתת את הסיכוי הכמעט אחרון שנותר לחייו. בתום חודשים של תיאום בין משרדי הממשלה והגורמים הרשמיים של ישראל, ירדן וסוריה, הוא נסע בסוף חודש מאי ביחד עם עוד ארבעה חולי כליות למעבר הגבול שייח חוסיין שבגבול ישראל-ירדן. אחרי שחצה את הגבול, טיפס עוד עשרות קילומטרים להרי עמאן, ומשם לקח מטוס לדמשק. מדמשק הוא הדרים בחזרה לרמת הגולן הסורית ולהר הדרוזים הסמוך לגבול הירדני, שם התארח אצל קרובי משפחה. למרות שנ' לא תיאם מראש את ההשתלה, הוא קיווה למצוא את הכליה המתאימה שתציל את חייו.

      חדר ניתוח (רויטרס)
      "יש לנו קרובי משפחה רופאים שידעו איפה לחפש ואיך לעשות אינדיקציה למחירים" (צילום אילוסטרציה: רויטרס)

      "בגלל שיש בסוריה הרבה מאוד הרוגים, אז זה פותח יותר הזדמנויות למצוא איברים", הסביר ו', בנו של נ', בשיחה עם וואלה! NEWS. "אבא שלי יצא לשם כי הסבירו לו שבסוריה זה לא ייקח הרבה זמן. הוא הלך לשם בעיניים עצומות. יש לנו שם קרובי משפחה שחלקם רופאים והם יודעים איפה לחפש ואיך לעשות אינדיקציה למחירים. הם פנו לאנשים שהם מכירים וביקשו מהם לחפש לאבא כליה מתאימה".

      "בסוריה היו אלפי מקרים של סחר בקרנית"

      הרעיון עליו מדבר ו' לא עלה במקרה. לאחרונה, דרוזים רבים מצפון רמת הגולן שנזקקים להשתלות איברים וממתינים זמן רב ברשימות ההמתנה בארץ מחליטים לעבור לסוריה כדי לקבל את שהם צריכים כדי להאריך ימים. הרעיון מבוסס על יותר ויותר כתבות שמתפרסמות בעיתונות הלבנונית והסורית המתארות את השוק השחור המשגשג של סחר באיברים. כך למשל, העיתון הלבנוני "א-ספיר", המקורב למשטר אסד, ציטט בחודש ינואר האחרון את ראש הפקולטה לרפואה באוניברסיטת דמשק, ד"ר חוסיין נופל, שטען כי בסוריה היו "אלפי מקרים" של סחר בקרנית.

      ד"ר נופל הוסיף כי כנופיות שעובדות עם רופאים מסוריה מוכרות את הקרנית במחיר של 7,500 דולר לקרנית, בעיקר מחוץ למדינה, בעודן משקרות בנוגע לארץ שממנה הן הגיעו. לטענתו, תופעת גניבת האיברים רווחת במיוחד באזורי הגבול שמחוץ לשליטת משטר אסד, וכן במחנות הפליטים הסורים בטורקיה ובלבנון.

      העיר העתיקה של חאלב, 18 באוקטובר 2015 (רויטרס)
      ממהרים לקבור כדי למנוע גניבת איברים. הריסות העיר העתיקה חאלב שבסוריה (צילום: רויטרס)

      גורם אחר אמר לעיתון כי מליציות איסלאמיות הנלחמות בסוריה עובדות עם ארגוני פשיעה ומוכרות להם איברים של אנשים שנהרגים בקרבות. עוד הוסיף, כי בבתי חולים באזורים שבשליטת המורדים בעיר חאלב ישנם מקרים רבים של אנשים שמגיעים כדי "לגנוב" את גופות יקיריהם ולקבור אותן בקברי אחים, לפני שיקצרו את אבריהם. לדבריו, בטורקיה פועלות כיום כ-5,000 כנופיות גניבת איברים, ובתי החולים הטורקיים הפכו ל"מרכז לייצוא איברים סורים".

      מנגד, באופוזיציה הסורית טוענים כי רשת הסחר באיברים מופעלת על ידי קצינים בצבא אסד. לפי דיווחים שהופיעו באתרי אופוזיציה, תעשיית הסחר באיברים בסוריה משגשגת במקביל ללחימה במדינה בארבע השנים האחרונות, כאשר האיברים נלקחים מאלפי בני האדם שהמשטר הסורי "מעלים" באופן שיטתי.

      האיברים המבוקשים ביותר הם לב, עיניים, כליות, חוליות, סחוס, מפרקים ורקמת שריר, ואלה מוטסים לרוסיה למכירה דרך המאפיה הרוסית לאיראן ולהודו. מחירו של לב מוערך בכ-20 אלף דולר, מחיר עין 25 אלף דולר, כליה 15 אלף דולר ושאר האיברים כעשרת אלפים דולר. מחיר האיברים נקבע לפי גיל האדם שממנו נקצרו.

      רשת אל-ערביה, בהסתמכה על מקורות של גוף המודיעין של הצבא הסורי החופשי, מדווחת כי בסוריה פועלת רשת של רופאים וקצינים העוסקת בגניבת איברים ומכירתם. על פי הדיווח, רופאים משתפים פעולה עם קצינים בכירים בצבא הסורי וקוצרים איברים מפצועים ומאסירים. הודעה על מות הפצועים או האסירים, הנתונים לעינויי תופת בבתי הסוהר, נמסרת לפני המוות ובשלב זה הם מועברים למקום חשאי לצורך קצירת האיברים.

      "גם בעבר היו מטופלי דיאליזה שהיו יוצאים לסוריה לצורך השתלות דרך מעבר קוניטרה, אבל לפני המלחמה כליה עלתה בסביבות 30-50 אלף דולר והיום בגלל ההיצע הגדול, כליה עולה כבר 15 אלף דולר", סיפר לוואלה! NEWS פעיל חברתי ממג'דל שמס. "צריך גם לזכור שככל שעוברות השנים נהיה יותר מסוכן בסוריה, ומאז שמעבר קוניטרה נכבש לפני שנתיים, הרבה יותר קשה להגיע לשם. אך למרות זאת, אנשים יצאו".

      כוחות של צבא אסד במתקפה במרכז סוריה, אוקטובר 2015 (AP)
      "חיכה חודשיים לכליה ואז מצבו הידרדר". פעילות צבא אסד במרכז סוריה (צילום: אי-פי)

      קרוב משפחתו של מ' ממג'דל שמס הוא אחד מתוך שני חולים בלבד שהצליחו לחזור לארץ אחרי השתלת כליה מוצלחת בסוריה. "לא היה כאן שיקול של סיכון ביטחוני בכלל. קרוב המשפחה שלי חיכה כאן קרוב לשנתיים ולא נמצא לו תורם. החלטנו שמאחר שהוא ממילא הגיע כבר למצב קריטי, נעשה את כל המאמצים להוציא אותו לסוריה", סיפר מ'. "דיברנו עם כמה נכבדים מהצד הסורי, עם משרד הפנים הישראלי, עם אנשי ציבור ועם הנהגת העדה הדרוזית בישראל. במשך שמונת חודשי ההמתנה לאישורי המעבר, חיפשנו במקביל בצורה מסודרת תורם מתאים, ולשמחתנו אחרי סדרת בדיקות שהם עשו גם בארץ וגם בסוריה, מצאנו תורם מתאים בג'רמנה הסמוכה לדמשק".

      אלא שקרוב משפחתו של מ' הוא חריג ביחס ליתר החולים, שמרביתם חזרו לארץ בחודשיים האחרונים. תושבים דרוזים מצפון הרמה מציינים כי עד עכשיו יצאו לסוריה רק חולים שנבדק עבורם אם יש תורם מתאים בסוריה. הפעם, הם אומרים, יצאו אנשים שמצבם הבריאותי קשה ובשל העלייה בהיצע בסחר האיברים, החליטו לנסות את מזלם ולעשות את כל הדרך המסוכנת ורצופת המהמורות לסוריה.

      "יש גבר אחד ממג'דל שמס וגבר נוסף מבוקעתא שהצליחו לקבל כליה בהצלחה. ההימור שלהם היה שווה. אבא שלי לא הצליח. הוא חיכה חודשיים לכליה בהר הדרוזים, אבל אז גם מצבו הבריאות הדרדר וגם דאעש התחילו להתקרב לאזור שבו הוא היה", מסכם ו', בנו של נ' מבוקעתא. "זה התחיל להיות ממש מסוכן ורצינו שהוא יהיה לידנו. היינו מאוד מודאגים, זה היה ממש מפחיד. אני בכלל לא מסוגל לדמיין מה עבר עליו במצבו הבריאותי, בזמן שהוא היה צריך לעבור את כל המחסומים שהיו לו בדרך. אני לא מאחל לאף אחד לעבור את מה שעבר עלינו. גם עכשיו, עצם המחשבה על הימים שחלפו עד הרגע שהוא חזר הביתה, היא קשה לי".