מהקומה ה-68 לא שומעים את הרעש של הרחוב. בקומה ה-68 יש רוח נעימה גם בלילות הקיץ החמים ביותר. הקומה ה-68 צופה אל עומק הים התיכון, על הקרחות של כל הבניינים שלא מגיעים אל הקומה ה-68. לדיירי הקומה ה-68 ושכניהם יש בריכה פרטית מקורה, חדר כושר מתוחזק, שומר בלובי המפואר וחברת ניהול שדואגת שהכול יתפקד. הקומה ה-68 ודומותיה הן חלק ממגדלי היוקרה החדשים שצצים בשנים האחרונות ברחבי ישראל, רבי הקומות שמתחנפים לדיירים, מעניקים להם תחושת מלון חמישה כוכבים פינת מנהטן, לא פחות.
"בחברה הישראלית יש פערים מאוד גדולים. זה מתבטא גם בדיור - מי יכול להרשות לעצמו איזה סוג של נכס", אומר פרופסור ערן פייטלסון, מהמחלקה לגיאוגרפיה האוניברסיטה העברית. "אם מסתכלים שני עשורים אחורה, אז בעלי הממון בחרו לבנות באזורים כפריים. היום יש תהליך של חזרה למרכזי הערים, בנייה רוויה".
רועי רביב, רווק בן 30, רכש דירת 85 מטר במגדלי גינדי הייטס ברמת גן בטווח המחירים הזה. הנוף מהדירה מרהיב וכשיורד החושך נדלקים אלפי אורות קטנים, חלונות המשרדים מסביב הנשקפים ממרפסת ביתו. בעזרת מעצב פנים הוא דאג למראה מוקפד וצעיר, הכולל בר משקאות משובח ותאורה מדויקת. גם השכנים נאים בעיניו ועד לא מזמן התגורר בסמיכות לשחקן כדורגל מפורסם: "רק שנינו גרים כאן, צעירים בקומה, זה היה טבעי שנתיידד". צעירים רבים שרוכשים דירה במגדלי היוקרה חוששים למצוא עצמם ללא חברת בני גילם. המיקום של המגדלים בתוך מתחם סגור והמרחק שלהם ממרכזי הערים עשוי לגזור ניתוק חברתי בעיקר לאלו המבקשים להקים משפחה. במילים אחרות: ישראל הנוכחית לומדת לחיות במגדלים, כלומר לומדת לחיות בתוך תרבות חדשה שמתפתחת לנגד עינינו.
המגדלים מעניקים מראה מצוחצח לעיר. אסתטיקה קרה הנושקת לעננים, מתנשאת מעל כולם. מעל כולנו. כיצד נראים החיים בין הקירות המוזהבים? כיצד זה מרגיש כשחלון הבית תלוי מאה מטרים מעל האדמה? כבר אי אפשר לקרוא לילד שיעלה הביתה. גם אי אפשר לנופף לשכנה מהמרפסת מעל חבל הכביסה. דיירי המגדלים זוכים לבנייה מבודדת, בלי רעש מהשכנים למעלה, כמעט בלי לפגוש את הדיירים מאותה הקומה. כשלא מכירים אחד אחת השני, כשלא מתחככים במדרגות בדרך הביתה, כשלא עוצרים לפטפט בחצר, תרבות שלמה של יחסי שכנות נכחדת מהעולם. שכונת חיים המיתולוגית נקברה מתחת ליסודות האימתניים של המגדל.
רוית כהנה, הנמצאת בשנות ה-40 לחייה, מתגוררת במרכז תל אביב עם משפחתה. הם החליטו לרכוש דירה במתחם שרונה ובקרוב יעברו אליה. לאורך כל תהליך הבנייה כהנא חששה מהמעבר. "מרבית הקונים הם תושבי חוץ ודיירים מבוגרים", היא משתפת. "והמרחק למרכזי החינוך ולב העיר גדול, בטח שעבור ילדים קטנים".
הניכור מהשכנים במגדל יוצר במקרים רבים תחושה של בדידות, ולעתים גורם לאנשים להתייחס בחוסר אכפתיות לשכניהם. לא שחסרות דוגמאות לסכסוכי שכנים בבניינים נמוכי קומה, אבל כשלא מכירים את השכן ממול, קל יותר להתעלם ממנו. דייר שביקש להישאר בעילום שם ועבר לא מזמן עם משפחתו למגדלי תל אביב, הופתע כשגם במגדל היוקרתי הוא נאלץ להתמודד עם שכנים בעיתיים, אלא שכאן מדובר במאות אנשים. הוא סיפר על שכנים שזורקים בדלי סיגריות אל תוך המרפסות, חנייה שנחסמת, ודלתות פיר האשפה שנותרות פתוחות ומציפות את הבניין בריחות רעים. "יש יותר אנשים במגדל" הוא אומר, "אבל האנשים הם אותם האנשים כמו בכל מקום".
"אחוז גבוה מהדיירים במגדלים הם בני 50 פלוס", אומרת ד"ר רינה דגני, מנכ"ל מכון גאוקרטוגרפיה. לדבריה ישראל עוברת תהליך של חזרה מהפרברים לעיר, תהליך שהצדיק את המוצר החדש - "המגדלים", יחידות דיור רחבות ידיים, ללא העול שבטיפול בבית פרטי. דגני ובעלה עברו בעצמם לפני ארבע שנים להתגורר במגדל, והם גרים בקומה ה-35 מתוך 38 הקומות של מגדל מנהטן בתל אביב. ממרפסת דירתה אפשר לראות את כל העיר כמו דגם מניטורי. חיילי צעצוע צבעוניים בין הים למגדל.
הבחירה שלה ושל בעלה להתגורר במגדל אינה מקרית. לפני הנתונים שבידם בחמש השנים האחרונות חלה עלייה של 8 אחוזים במספר האזרחים המעוניינים להתגורר במגדל. תרבות הדיור הזאת מתאימה לבעלי אמצעים, לאנשים שיכולים להרשות לעצמם לגור בדירות יוקרה ולעמוד כלכלית בתשלומי הוועד והתחזוקה. במתחם מגדלי תל אביב צפויים בעתיד לקום עוד שלושה מגדלים ולמרות המתחם המושקע, השכנים חוששים מעומס כבד על נתיבי הכביש והתשתיות. "יש כאן נתיב אחד לכל כיוון ובבוקר גם ככה קשה לצאת, מה יהיה כשיעברו הנה עוד מאות משפחות?". השינוי שיוצרים המגדלים אינו משפיע רק מבחינה חברתית, אלא גם מבחינה סביבתית. צל על בניינים סמוכים, שינוי כיוון הרוח, השפעות על תנועת כלי הרכב, תלות במעלית, בעיות תחזוקה ועוד.
אל מול הטענות השונות מבקש האדריכל פרופסור צבי אפרת, ראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל לשעבר, לקיים חשיבה מחודשת על המגדלים. הוא אינו שולל את קיומם, אבל הוא חושב שיש מקום להתאים אותם לחברה הישראלית. "להמציא מחדש את המגדל", כדבריו. "הבנייה אדירת המימדים צורכת אנרגיה גבוהה של חימום וקירור, וכן יצירת מתחם מגורים ענק המכיל אוכלוסייה בעל גוון אחד מסב נזק קשה למרקם העיר". אפרת מציע לבחון טכנולוגיות בנייה חדישות המותאמות לסביבה ומאפשרות הוזלה משמעותית של הבנייה. כמו כן ליצור דירות קטנות שיאפשרו לאוכלוסיות מגוונות לגור יחד. פתרון נוסף לשיטתו טמון ב"עירוב שימושים", כלומר בניית חלק מהמגדל למטרות אחרות ממגורים בכדי למשוך קהלים שונים בשעות שונות של היום.
החשש הגדול ביותר של שוחרי הנוף האורבני הוא "פיל לבן"; נטישת הבניין מדייריו או חוסר יכולת לאכלס בניינים קיימים בעקבות תמורות כלכליות. "אנחנו מכירים דוגמאות לכך בעולם", אומר פרופ' אפרת ומציין את מגדל דוד בוונצואלה. מדובר במגדל יוקרה בן 45 קומות שנבנה בשנות ה-90, ובעקבות משבר כלכלי הופסקה בנייתו והוא הולאם. ברבות השנים פלשו אליו דיירים, וכיום מתגוררות בו משפחות ללא מעלית או חיבורים תקינים לתשתיות, והמגדל הפך סכנה בטיחותית. "וזה הרי אסון אורבני ממנו אנחנו רוצים להימנע".
יש שיגידו שאין ברירה. המגדלים הם פתרון נבון לצפיפות האוכלוסין העתידית. בנייה רוויה קוראים לזה, הרבה מאוד אנשים על שטח אדמה קטן. זה אכן עשוי היה להישמע פתרון מתבקש אלא שמחקרים מוכיחים אחרת. איך זה ייתכן? פרופסור אפרת מסביר שבניו יורק למשל, במשך מאה שנים המגדלים הורידו את הצפיפות העירונית והסיבה לכך פשוטה: אם לפני מאה שנים הסתפקו עשר נפשות במאה מטר מרובע למחייתן, הרי שהיום על אותו השטח ממש מתגוררות שתי נפשות לכל היותר. מדידת צפיפות היא על ידי מספר נפשות למטר מרובע, לפי משוואה זו, הרי שהצפיפות יורדת כשבונים דירות רחבות ידיים לשתי נפשות. עוד הוא מסביר שבמגדלים, כפי שהם מתוכננים בישראל, לא מצטופפים תושבי העיר המגוונת, אלא מצטרפת אוכלוסייה בעלת צבע אחד: בלי סטודנטים, פחות משפחות צעירות בתחילת דרכן, ללא אנשים ממעמדות שונים.
המגדלים כבר מאפשרים לנצל את השטח שסביבם טוב יותר, לגינות או שטחים מסחריים לדוגמה, ובכך מספקים איכות חיים טובה יותר גם לאלה הגרים בשכנות בבניינים נמוכי קומה. "מי שעובר לבניין יגלה שהוא גר עם אנשים כמוהו", מסביר צחי לוי סמנכ"ל שיווק גינדי החזקות את אופי ההתאקלמות במגדל רב דיירים. בימים אלו מגדל המגורים היוקרתי של גינדי במתחם שרונה מתמלא בדייריו האחרונים. כל הדירות כמעט נרכשו, חלקן על ידי תושבי חוץ, חלקן תושבים מקומיים, מלבד מהקומה האחרונה שנותרה מיותמת. דירה בגודל של כחצי דונם על פני שתי קומות, שבתקופה הקרובה תעוצב, תרוהט, תשופץ ותתכונן לקונה העתידי. מחירה אסטרונומי - 43 מיליון שקלים. אבל המחיר הזה אינו בודד במערכה, כפי הנראה הוא מייצג נאמנה את השוק המצומצם של דירות פאר.
רק לאחרונה פורסם שתושב חוץ שכר דירת יוקרה מפוארת במגדל רמז 6 בתל אביב והוא עתיד לשלם 45 אלף דולר מידי חודש. לא רחוק משם בקו אווירי, הדיירת שרי אריסון רכשה פנטהאוז חלומי בשווי 60 מיליון שקלים במגדלי ג'י. מחירי הדירות המטורפים הם רק חלק מהעלויות. יותר נכון, הם רק ההתחלה.
המגדלים מתאימים לאנשים אמידים שכן מעבר לסכומים הגבוהים לרכישת דירה, התשלומים על ההוצאות השוטפות הן רבות. המשמעות היא שכאשר מקימים מגדל, הוא מיועד לחלק מצומצם יחסית מהאוכלוסייה ולא מספק פתרונות דיור לרובה. חברות הניהול גובות מידי חודש סכומים גבוהים בעבור תפעול הבניין, תחזוקת הבריכות או חדרי הכושר ומימון השמירה והגינון. המחיר החודשי תלוי בשירותים שהבניין מעניק וכן בגודל הדירה של כל משפחה והוא יכול לנוע במקרה הזול סביב אלף שקלים לחודש ובמקרים יקרים יותר 3,000 שקלים ואף יותר. לשם השוואה שכר הדירה הממוצע בתל אביב הוא הגבוה בארץ ועומד על 4,023 שקלים ומחירה הממוצע של דירה בעיר הלבנה הוא 2,598 מיליון, כך פרסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
מאחר שלא כולנו יכולים לעמוד בסכומים הגבוהים היזמים משווקים לצד דירות הפאר גם דירות צנועות יותר. המחירים עדיין יקרים, אבל אפשריים לבעלי נכס קודם או הון התחלתי ומשכנתה ארוכת שנים. הרי להיות שכן של שחקן מפורסם או דוגמנית מצליחה נחשק כמעט כמו לגור במגדל הנוצץ עצמו. ישנן דירות של שלושה וארבע חדרים במגדלים השונים בשווי של 2-4 מיליון שקל וכך גם ניתן למצוא לעיתים משפחות צעירות ורווקים.
"יש כאן מהלך נכון של ציפוף אוכלוסין", מסכם פרופסור פייטלסון, "יחד עם זאת המגדלים משנים את אופי העיר, הם מוסיפים אליה אוכלוסייה רבת משאבים. חשוב לומר, הבעיה אינה המגדלים, הם התוצאה. תוצאה של קיטוב חברתי ופערים עמוקים. אלמלא היו פערים גדולים בחברה הישראלית, עדיין היו מגדלים, אבל הם היו בנויים אחרת, וברי השגה עבור מגוון אוכלוסיות".
