בוידאו: סימה שיין, משנה למנכל המשרד לענינים אסטרטגיים ולשעבר ראש אגף מחקר באמ"ן
הקואליציה הרוסית-איראנית בסוריה יכלה השבוע לנשום לרווחה. ביום שלישי בערב התבשר העולם על הישג צבאי ראשון לכוחות האיראניים-סוריים הנלחמים על אדמת סוריה, כאשר כוחות של צבא בשאר אל-אסד מלווים באנשי משמרות המהפכה האיראניים הצליחו לשבור מצור של אנשי דאעש על חיילים סורים, מצור שנמשך כשנתיים על שדה תעופה ממזרח לחאלב. הטלוויזיה הסורית בישרה בחגיגיות על המהלך ועל החבירה לכאלף החיילים הנצורים בשדה התעופה כווירס, שניזונו בחודשי המצור הקשים מאספקה של מזון ותחמושת שהוצנחה להם מהאוויר. האירועים סביב כווירס יצרו לא מעט מתיחות בקרב תומכי אסד דווקא: החיילים שנהרגו שם, חלקם בני האליטה העלאווית, נקברו בשדה התעופה כתוצאה מהמצור ויצרו תסיסה דווקא בקרב נאמני בשאר בערים כמו טרטוס, הנחשבת למאחז איתן של הכוחות הרוסים ושל העלאווים. התושבים בערים הללו לחצו על המשטר לפעול כדי להביא לקבורה את גופות קרובי משפחתם.
עד כאן החדשות הטובות מבחינת "הציר" הרוסי-סורי-איראני. באותו יום נהרגו 23 בני אדם בלטקיה, עוד מעוז של המשטר הסורי, בשתי התקפות נפרדות בעיר. למאמץ הצבאי של "הציר", באזור שמצפון ללטקיה וטרטוס בכיוון הכללי של צפון מזרח, יש מחיר מסתבר, והוא הביא עמו תגובה קשה מצד דאעש וקבוצת הארגונים שנלחמת נגד "הציר". החדשות הרעות מבחינת האיראנים והרוסים אינן נעצרות כאן. איראן איבדה, כך מתברר, כ-50 לוחמים במהלך הלחימה בסוריה בשבועות האחרונים, כולל גנרל בכיר. לפחות מחציתם דווחו בכלי התקשורת הרשמיים באיראן. כלומר, זו כבר אינה תופעה שאפשר להסתיר מהציבור או להתעלם ממנה - זהו מחיר דמים כבד למשמרות המהפכה ובעיקר למשטר בטהרן שצריך כעת להסביר לאזרחיו את הסיבות להימצאותו של כוח איראני גדול כל כך, המונה כ-2,000 לוחמים, אלפי קילומטרים מהבית.
אמנם המספרים הללו לא יובילו למהפכה קרובה נגד המנהיג הרוחני עלי חמינאי אך בהחלט גורמים לנשיא רוחאני להזיע. זה האחרון מנסה לקדם מדיניות פנים-איראנית, שתתמקד בשיפור הכלכלה. והבוץ הסורי בוודאי שלא היה בתוכניות שלו.
מעבר לכך, למאמץ הצבאי הסורי-איראני על הקרקע, המלווה בסיוע אווירי כבד רוסי, אין תוצאות משמעותיות עד כה. "הציר" מדשדש בלחימה, הניסיונות להבקיע בשני כיוונים (על הציר בין חומס ללטקיה ומלטקיה צפונה) אינם מביאים לשינוי המיוחל, ואפילו תחת ההתקפות האוויריות הקשות והאגרסיביות של הרוסים על האופוזיציה הסורית, דאעש מצליח לרשום הצלחות קרקעיות מרשימות, האחרונה שבהן באזור חומס. אז מה ההסברים לכך? ייתכן שזה הסיוע הצבאי המסיבי של מדינות ערביות כמו סעודיה, קטאר וגם טורקיה לשלל ארגוני האופוזיציה שאינם מזוהים עם דאעש, בניסיון למנוע את תבוסתם הצבאית. המדינות הללו העבירו כמות מרשימה של נשק מתקדם נגד טנקים לידי הארגונים המורדים כמו "צבא פתח".
שנית, דאעש עצמו נראה כצבא שמגלה בכל פעם יכולות הסתגלות מרשימות. הוא כבר שרד את ההפצצות של הקואליציה המערבית-ערבית שהובילה ארצות הברית וכעת נראה שהוא למד לשרוד גם את ההפצצות הרוסיות. ובנוסף, הפעילות הצבאית המשותפת של "הציר" אינה עניין של מה בכך. אפשר רק לדמיין לרגע אחד, כיצד נראה חמ"ל משותף באזור חאלב: מפקדים של צבא בשאר, לצד מפקדים של חיזבאללה, דוברי ערבית, עמם קצינים של משמרות המהפכה דוברי פרסית ועמם קציני תיאום אווירי של הצבא הרוסי או סתם מערכת קשר שממנה בוקעים קולות ברוסית. בחמ"ל הזה, אפשר לשער, נמצאים גם לא מעט מתורגמנים שמנסים לעשות סדר בכל הבלגן הזה.
החדשות הרעות מבחינת דאעש והאופוזיציה לבשאר, הן שרוסיה אינה מתנהלת כמו ארצות הברית. עבורה זו רק תחילתה של המערכה. עד כה מספר הנפגעים בקרב החיילים הרוסים מצומצם מאוד. אין סכנה משמעותית לכוחות הרוסים ולכן פוטין יכול להרשות לעצמו להמשיך בהפצצות המסיביות ברחבי סוריה. הצבא הרוסי פרס לאחרונה כוחות נוספים ואמצעי לחימה במקומות שונים ברחבי סוריה ולא רק בשדה התעופה המפורסם "חמימים" מצפון ללטקיה. בין היתר נצפו לאחרונה מסוקים רוסים ונגמ"שים ליד חומס, חמה ותדמור. המטרה של הכוחות הרוסים במקומות הללו היא לסייע מקרוב לכוחות הסורים וכוחות חיזבאללה המנהלים את הלחימה בשטח.
חדשות רעות נוספות עבור דאעש, הן מה שנראה כתיאום אמריקני-רוסי בהתקפות בסוריה ועיראק. כלומר בשטח מורגשת חלוקה ברורה בין חיל האוויר הרוסי לבין זה האמריקני: בעוד הרוסים ממקדים מאמץ באזור העלאווי ומזרחה עד לרקה, האמריקנים יפעלו מרקה ומזרחה לכיוון רמאדי שבעיראק. וצריך לומר, ניכר כי גם האמריקנים החליפו טקטיקה ואולי אף אסטרטגיה בלחימה נגד דאעש: לא עוד המתנה לאימון כוחות סורים מחוץ לסוריה כדי שישובו להילחם שם, אלא שילוב בין פשיטות של כוחות מיוחדים לבין התקפות אוויריות בציר שבין רקה ורמאדי. ואולי גם המאמץ הזה נושא עמו פרי - רק לאחרונה נאלץ דאעש לוותר על שליטתו בשדות הנפט של בייג'י.
אולם השאלה המשמעותית במקרה הסורי, היא לאן כל זה הולך. האם מישהו במוסקבה באמת מאמין שהמאמץ הצבאי הרוסי יכול להביא עמו לפריצת דרך ושינוי במצב במה שהיה בעבר מדינה? הקמפיין הרוסי הביא את כל הגורמים הרלבנטיים לצאת מאדישותם לנוכח המתרחש בסוריה ואפילו לבוא למוסקבה כדי לקבל החלטות. ארה"ב, איראן, הסעודים, כולם לפתע ניעורו ומבקשים להגיע להבנות על מתווה לסיום מלחמת האזרחים בסוריה. אך האם הם באמת יכולים להגיע להסכמה שכזו ביניהן? לכל אחד מהגורמים החל מרוסיה וארצות הברית וכלה במדינות הערביות השונות לצד המשטר הסורי וארגוני האופוזיציה המתונים יחסית, יש אינטרסים מנוגדים והם רואים באופן שונה את עתידה של סוריה.
לפי טיוטת מסמך שהגיעה השבוע לסוכנות הידיעות רויטרס, המתווה הרוסי מדבר על כך שמשטרו של בשאר אסד וגורמי האופוזיציה יסכימו על השקת תהליך של רפורמה חוקתית, שיארך עד 18 חודשים, ובסיומו ייערכו בחירות לנשיאות בסוריה. על פי ההערכות, מוסקבה תציג את הצעתה, הכוללת שמונה סעיפים, בסבב השיחות השני בנוגע למשבר הסורי בווינה כבר בימים הקרובים. על פי ההצעה, הצדדים יסכימו לצעדים בוועידה עתידית שתאורגן על ידי האו"ם. עיקר המחלוקת בין כל הצדדים נוגעת כמובן לעתידו של בשאר אל-אסד, כאשר הרוסים רמזו שלא יתעקשו על הישארותו בעתיד בעוד האיראנים והמשטר מתעקשים על כך.
אבל לרגע אחד נדמיין שאכן כל הצדדים שמשתתפים כעת בדיונים בווינה והמדינות השונות, יגיעו להסכמה ביניהם על "המתווה". האם משמעות הדבר שהמלחמה בסוריה תסתיים? הרי דאעש אינו צד לדיונים הללו וגם לא צפוי להיות. אפשר להיות סמוכים ובטוחים שאנשיו ימשיכו במסעות הרצח וההרג שלהם עוד זמן רב, גם ואם תתקבל הסכמה בחדרי הדיונים בווינה.