אירועי השבועות האחרונים מתאפיינים בין היתר בהחרפת מדיניות הכיבוש כנגד הילדים הפלסטינים והפיכתם לקבוצת מטרה. ילדים פלסטינים רבים נפגעו וזכויותיהם הופרו חמורות במהלך כל שנות הכיבוש. אולם בשנה שעברה ובמהלך מבצע "צוק איתן", שיעור הילדים שנהרגו ונפגעו הגיע לשיא, כאשר לפי נתוני הארגונים הפלסטינים מבין 1,492 האזרחים שנהרגו במהלך המבצע, 547 היו ילדים ו- 68% מהם היו מתחת לגיל 12. מגמת הפגיעה הפיזית בילדים נמשכת גם כעת. ילדים רבים מוצאים להורג בטענה להחזקת סכין, חקירות בעניין ההרג אינן נפתחות והגופות אף אינן מוחזרות להורים המנועים בשל כך להעניק להם כבוד ואהבה אחרונים.
סימונה של קבוצת הילדים הפלסטינים ניכרת גם מעלייה במספר העצורים של הילדים בחודש האחרון. לפי נתוני מועדון האסיר הפלסטיני, כ- 60% מהעצורים הפלסטינים בבתי הכלא בישראל הינם ילדים ובשבוע האחרון מספרם הגיע ל- 350. 100% מהעצורים כולל הילדים מבניהם, נחשפו לעינויים ולהכ?אות במהלך מעצרם. לא זו בלבד, הכ?לי של מעצר מנהלי הידוע בהיותו כלי דרקוני ושרירותי ביותר בו נכלא אדם ללא משפט וללא אשמה מופעל כעת שוב כנגד ילדים פלסטינים לראשונה מזה ארבע שנים. בחודש האחרון נעצרו שלושה קטינים פלסטינים בני 17 במסגרת מעצר מנהלי בטענה כי יידו אבנים וזאת בהעדר ראיות כלשהן נגד ילדים אלו על יידוי אבנים בפועל.
במקביל, אישרה הכנסת בשבועות האחרונים תיקוני חקיקה המכוונים לא רק כנגד הילדים ישירות אלא כנגד הוריהם. לפי התיקון האחרון לחוק העונשין, התווסף לעבירת יידוי אבנים עונש מינימום של ארבע שנים כך שכל מי שיידה אבן, ייכ?לא במאסר לתקופת מינימום זו. עונש מינימום לעבירה זו מתווסף לעונש המינימום הקבוע בגין שתי עבירות נוספות באותו חוק: סחר בנשים ואונס. בכך ילד פלסטיני המיידה אבנים כנגד הכיבוש שווה לאנס או סוחר בנשים וילדות. אותו תיקון לחוק העונשין גם כלל שלילה של קצבאות ביטוח לאומי, לרבות קצבאות ילדים, מענקי לימוד, קצבת שאירים וכדומה, כאשר קצבאות אלו נשללות לפי התיקון האחרון רק מילדים שסווגו כאסירים ביטחוניים, היינו ילדים פלסטינים. ילדים שנכלאו במסגרת הליך פלילי רגיל, ימשיכו לקבל את כל הזכויות הסוציאליות הקבועות בחוק הביטוח הלאומי. בכך מכוונת הפגיעה כנגד ההורים והתא המשפחתי של אותו ילד. לא זו בלבד, אלא ששלילת זכויות סוציאליות מילדים שמרביתם הם תושבי קבע בירושלים, משמעה נישולם מחלק משמעותי של עצם היותם "תושבים", שכן, אחת ההטבות הבסיסיות מלהיות תושב, אינה רק הזכות להימצא בשטח אלא ליהנות באופן שווה מזכויות סוציאליות רבות.
בנוסף על כך, במסגרת אותם תיקוני חקיקה המגבילה את זכויות הילדים, אושר גם הטלת קנסות על הורים בגין עבירות המבוצעות על ידי ילדים, לרבות יידוי אבנים. כל התיקונים הנ"ל, נועדו להטיל עונש על ההורים וזאת על לא עוול בכפם. המחוקק הישראלי התעלם בכך לחלוטין מעקרון בסיסי ביותר במשפט הפלילי לפיו אין מענישים ללא אשמה.
לכך יש להוסיף חוקים מפלים ופרקטיקות מבית היוצר של הכיבוש הישראלי, אשר זה מכבר מפרים באופן חמור את זכויותיהם של ילדים פלסטינים. לעיתים קרובות, ילדים נעצרים באישון לילה ומובאים לחקירה ללא נוכחות הוריהם. ניתן גם לעצור אותם מספר שעות גדול יותר מאשר ילדים יהודים, ולעצור אותם לתקופה ממושכת יותר בהשוואה למשך המעצר של ילדים בתוך ישראל: ילד פלסטיני עד גיל 14 עלול להיעצר לתקופה של 24 שעות, וילדים בגילאים 14-18 עד 48 שעות לפני שיובאו בפני שופט. זאת לעומת מעצר עד 12 שעות לילדים עד גיל 14 בישראל, ומעצר למשך 24 שעות של ילדים בגילאים 14-18, לפני הבאתם בפני שופט.
נקיטת יד קשה וחריפה כלפי ילדים הינה סימן מובהק לניסיון של רשויות הכיבוש לחנך את הפלסטינים, לכופף את המורל שלהם ולהעניש אותם דרך שימוש מאסיבי בחוליה החלשה של התא המשפחתי, הילדים, תוך התעלמות טוטאלית מההגנה לה הם זכאים מכח החוק הבינלאומי שישראל עצמה אישררה. בכך הופכים הילדים הפלסטינים לקבוצת מטרה לצורך הרתעה, הענשה וכלי בידי הכיבוש על מנת להשתיק את הבגירים. כפי שכל שימוש בכל אדם ככלי להשגת תכלית מסוימת מהווה פגיעה בכבודו, הרי שימוש מאסיבי וקולקטיבי בקבוצת הילדים הפלסטינים בנסיבות של התנגדות לכיבוש מהווה פגיעה בכבוד הקיבוצי של הפלסטינים ומגיעה לכדי שימוש בילדים בתור "מגנים אנושיים", שנועד למנוע ולהשתיק קול או מעשה של מחאה כנגד זוועות הכיבוש.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.