לפני כמה חודשים נעלמה פעוטה ערביה בת שלוש בלוד. האימה שאחזה בבני משפחתה התפשטה במהרה לכל ערביי העיר. במשך שעות ארוכות חיפשו אחריה מאות מהם. "זה קרה כמה ימים אחרי שמתנחלים שרפו את התינוק עלי דוואבשה בכפר דומא", נזכר ראמי יונס, תושב העיר המעורבת. "מרוב חרדה היינו בטוחים שאנשי הגרעין התורני בעיר, כלומר היהודים הדתיים, חטפו אותה או עשו לה משהו, אך לבסוף היא נמצאה בריאה ושלמה. תאר לך לאיזה רמות של לחץ וחרדות הגיעו תושבי לוד הערבים, עד כדי כך שרבים מהם היו משוכנעים שהיהודים הדתיים בעיר עומדים מאחורי זה".
הסיפור הזה הוא רק עדות קטנה למתיחות ההולכת וגוברת בין אותן מאות משפחות שמתגוררות בעיר המעורבת ביוזמת "הגרעין התורני" לבין הערבים בלוד. המתיחות הזו הייתה קיימת שם תמיד כעננה מעיקה המרחפת מעל פני העיר, אך כשיחסים בין יהודים לערבים מגיעים שוב לשפל בחסות מה שמכונה "המצב" המתיחות בין הצדדים בשבועות האחרונים רק הולכת ומעמיקה. אין פלא, אם כך, שהיעלמות של פעוטה ערביה נחשדת מיד כחטיפה או שאימון כושר שגרתי מטיל אימה על ערביי לוד: "החבר'ה הצעירים של המכינה הקדם-צבאית רצים כל ערב", מספר יונס. "הבעיה שעכשיו הם רצים עם רובה M16 ותושבים ערבים רבים ממש רועדים מפחד. מאוד לא נעים להיות ערבי בישראל עכשיו, ורבים מאיתנו חוששים שיפגעו בנו בגלל המצב".
יונס, 30, פעיל פוליטי וכותב באתר "שיחה מקומית", נפגש איתנו ליד כיכר הפלמ"ח ("אני מסרב לקרוא לה כך. בעיני היא עדיין כיכר השהידים"). אנחנו הולכים ברחובותיה המוזנחים והמטונפים של העיר עד שאנחנו מגיעים לשכונה המקסימה רמת אלישיב, שם מתגוררים כ-500 מחברי הגרעין התורני. יונס וחבריו משוכנעים שאותן מאות משפחות שהגיעו לעיר ביוזמת הגרעין התורני נושאות אג'נדה פוליטית ברורה לייהד את העיר המעורבת ולפיכך הוא וחבריו מכנים אותם 'מתנחלים'. "הם חבורה של עלוקות מוצצות דם עם אג'נדה גזענית. הם מנצלים את העובדה שיש פה אוכלוסייה ערבית גדולה ומטרתם היא אחת: לייהד את העיר. העניין הוא שפה הם גם מוצצים את דמם של היהודים ולא רק של הערבים. כל אחד הרי היה רוצה לגור בשכונה היפה הזו: יש פה סטנדרט בנייה גבוה, גני שעשועים, גינות, חניות צמודות, אספלט, כבישים. ברור שהשכונה הזו הוקמה על חשבוננו, מהמיסים שאנחנו משלמים לעירייה. כך שבזמן שמקימים את השכונה הזו על קרקעות בעלות אפסית במטרה ליישב את הגרעין התורני בלוד, בשאר השכונות בעיר רואים הזנחה פושעת. לא מקימים שכונות חדשות ולא משקיעים בערבים בעיר".
"מי שמנסה להגיד שאנחנו זועמים משום שמדובר במתנחלים מהימין, מגמד את כל העניין הזה ומסתכל על זה בצורה שטחית", ממשיך יונס. "יש פה עוד יהודים שנמצאים בשכונות עניות, למה לא לפתח אותם? למה לא להשקיע באוכלוסייה הקיימת? למה אין לנו מרכזי תעסוקה? היכלי תרבות? מתנ"סים? הרי אי אפשר שלא לקנא. מעבר לעובדה שהם קיבלו את הקרקעות ממינהל מקרקעי ישראל במחיר מצחיק, לא בונים אף שכונה חדשה בלוד לערבים. אחרי שהוקמה השכונה שלהם, הגיעו לפה ילדים ערבים וניקבו להם צמיגים. זה מנקר עיניים. אתה יודע מה? אני מוכן למחול על כך שהם פה כל עוד היו מפתחים גם אותנו: משקיעים לנו בתשתיות, בבתי ספר, מקימים עבורנו מתנ"סים. שנקבל תמורה לארנונה".
חייבים להודות שהגרעין התורני הוא סיפור הצלחה מדהים בלוד. שלא כמו בערים מעורבות אחרות כגון עכו ויפו, ללוד נהרו מאות משפחות דתיות לאומיות שרצו לקנות דירה בזול ועדיין להישאר במרכז. אהרון אטיאס הוא הרוח החיה מאחורי ההצלחה הזו. הוא ייסד את הגרעין התורני בעיר, ניהל אותו במשך שנים, ובאחרונה אף מונה על ידי ראש העיר יאיר רביבו בעצמו חבר הגרעין התורני למנכ"ל העירייה: "נו, ראית את השכונה המקסימה רמת אלישיב? זה באמת הדובדבן שבקצפת. אנחנו מסיימים עכשיו בנייה של עוד שני בניינים שם. השכונה הזו הוקמה משום שבאה מסה אדירה של אנשים. היינו חייבים להקים שכונה עבורם. זה יצר תהליך דרמטי בעיר. כולם מבינים שנפל פה דבר".
"היינו במקום שבו לוד הייתה חייבת חיזוק", אומר אטיאס. "יש כאלה מהגרעין התורני שבאו לחזק את ההיבט החברתי, יש כאלה שבאו לחזק את ההיבט הדמוגרפי וגם זה בסדר. אנשים באו כדי להיות שותפים במהפכה. בסופו של דבר, הם רצו להתחבר לעם ישראל".
אטיאס טוען שהגעת הגרעין התורני לעיר עשתה גם לטוב לאוכלוסייה הערבית בעיר: "כשיורד גשם כולם נרטבים. כשאתה משפיע בחינוך, אתה לא יכול להשפיע רק בפינה צדדית. כשרמת החינוך עולה, כולם עולים. אנחנו משקיעים בתשתיות לכולם, מתקנים לבורות לכולם. אף אחד בעיר לוד לא רוצה להסתכל על הערבים כמי שנשארים מאחור. גם בגרעין התורני לא רוצים לראות את הערבים נשארים מאחור".
ערבי יכול בגלל לגור בשכונת רמת אלישיב?
"אף ערבי הרי לא ירצה לגור שם. עזוב את הסיסמאות, יש פה עיר מעורבת. לכולם צריך להיות טוב".
אתה מצליח להבין את תחושות התסכול מהם לנוכח הפער האדיר בין רמת אלישיב לבין שכונות העוני שלהם?
"אני מרגיש שכשאני נכנס לשכונות ערביות, מחבקים אותי. סוף-סוף פותרים להם בעיות. פתרנו להם בעיות של ניקוז באמצע הלילה. הם רואים אותנו שם והם מבינים שבאנו לעזור להם".
לפי תפיסתך, צריך לשמור על רוב יהודי בלוד?
"העיר לוד היא עיר יהודית. וברוך השם עוד שנה וחצי צפויות להגיע ללוד עוד 3,000 משפחות דתיות וחרדיות לפרויקט מגורים חדש. לכן, זה לא בשיח שלנו לשמור על רוב יהודי. יש עיר יהודית, יש ציבור שהוא לא יהודי, וזו העיר שלנו. אין לנו צורך לעמוד במקום של לשמור. אנחנו עושים למען כולם".
כלומר, אתם מעדיפים לא לדבר אלא לעשות.
(צוחק) "אל תכניס מילים לפה שלי".
איך התחושות בעיר בשבועות האחרונים?
"אין אזרח במדינה שלא מרגיש פחד. כולנו נמצאים בחשש הזה. באשר ללוד, יש נוכחות משטרתית גבוהה מאוד. נפגשנו עם נציגי הערבים ויש תחושה שהכול בשליטה. בלוד יותר בטוח משאר המקומות בארץ. דווקא החיים יחד מצמצמים דרמטית את המתח".
יונס מבטל את דבריו: "לא ככה פותרים בעיות של עוני. אתה לא מביא אוכלוסייה אחרת ומביא רק לה. אתה מפתח את האוכלוסייה הקיימת. אתה יכול במקביל להביא אוכלוסייה אחרת, אבל אתה חייב להשקיע במי שנשאר בעיר. הם לא מסתירים שהם רוצים לשנות את תמהיל התושבים. לא טוב להם כל השחור והערבים הזה בעיניים. במקום להשקיע, מביאים אוכלוסייה "חזקה". בכך אתה רק מעמיק את העוני, את הגזענות ואת הניכור".
ביפו המחירים מרתיעים
גם ביפו הוקם גרעין תורני לפני כשמונה שנים. שבע משפחות שהגיעו אז לא הצליחו לשחזר את ההצלחה של הגרעין המקביל בלוד וכיום הם מונים כחמישים משפחות. הסיבה לחוסר ההצלחה היא פשוטה כסף. "דירת ארבעה חדרים עולה ביפו 2.4 מיליון שקל, בלוד המחירים נמוכים ולכן נוהרים לשם", מסביר איתי גרנק, 30, יו"ר הגרעין התורני בעיר ואחד מחלוציו. "הגענו ליפו כדי להקים פרויקטים ולהוות אבן שואבת לקהילה יהודית חזקה בעיר. הוקמו פה גני ילדים ובתי ספר יהודיים ויש גם ישיבה ובתי כנסת".
גרנק לא חושש להודות כי אחת המטרות של הגרעין הייתה לחזק את האוכלוסייה היהודית, "שהלכה ונחלשה במהלך השנים, בעיקר מבחינה מספרית". השאיפה הגדולה ביותר שלו היא להביא לפה "עוד 200-300 משפחות, כמו שקורה בלוד. קשה לעשות את זה בגלל המחירים אבל אם זה היה קורה, המצב היה הרבה יותר טוב. הייתי רוצה שיהודים יגורו גם בשכונות הקשות של יפו. הייתי רוצה שהאוכלוסייה היהודית המקומית תתחזק מבחינה תורנית וחברתית, הייתי רוצה לראות בתי כנסת מלאים וחינוך טוב יותר".
איך היחסים שלכם עם ערביי העיר?
"לא באנו להתעסק איתם. הם לא קהל היעד שלנו בכלל. אנחנו פונים לקהל היהודי. אני מביא משלוח מנות בפורים לשכנים הערבים אבל אין לי מטרה לייצר חינוך אינטגרלי. מערכת החינוך צריכה להיות נפרדת. בגלל המצב, בתקופה האחרונה היהודים יותר חששו אבל אני רואה חזרה של היהודים לעיר. אני חושב שאנחנו צריכים ללכת בארץ שלנו בלי פחד בכל מקום, אבל אין ספק שהיה יותר פחד. ברמה אישית, אני קונה גם אצל ערבים וגם אצל יהודים, לפעמים אפילו אני רואה חשיבות לחזק את הערבים כי אם יהיו להם בתי ספר טובים ומתנ"סים טובים, הם לא יעסקו בפשע".
השכנות שלכם לא ממש טובה. זרקו רימון על הישיבה שלכם לפני חודשיים.
"זה היה על רקע פלילי. זה באמת אירוע שולי".
אלא שהמציאות מציגה תמונה מעט יותר מורכבת, קצת פחות פלילית והרבה יותר ביטחונית: מי שהשליך את הרימון על ישיבת "שירת משה" השייכת לגרעין התורני היה אסיר ביטחוני לשעבר שהודה בחקירתו כי השליך את הרימון על מנת להילחם "בייהוד יפו וכדי להפחיד את המתנחלים מהישיבה". הוא הואשם באיומים בנסיבות מחמירות ובפגיעה בקבוצה דתית ממניע גזעני. בכתב האישום אף נכתב כי הוא עשה את המעשה "מחמת עוינותו כלפי יהודים חובשי כיפות (...) שלתפיסתו רוצים להשתלט על שטחי הארץ".
חברי הישיבה המדוברת מסרבים לשוחח איתנו. "קיבלנו הוראה שאסור לנו לדבר עם התקשורת", הם מתנצלים ומסתגרים בתוך הבניין. מחוץ לישיבה אנחנו פוגשים את עבד אבו שחאדה, 26, פעיל פוליטי מקומי המזוהה עם בל"ד. הוא לובש חולצה שעליה כתוב "פלסטיני" ויורק בזעם כשהוא עובר ליד הישיבה. "כאן, ברחוב מחוץ לישיבה, זה המקום שבו פורצות כל המהומות, ההפגנות והפרות הסדר. זה מוקד המתיחות, מוקד החיכוך, הם כמו גוף זר בתוכנו. כאן התחילה ההפגנה האחרונה לפני כמה שבועות שבעקבותיה נזרקו אבנים על אוטובוסים".
"בעבר הם נהגו לצעוד בימי שישי עם דגלי ישראל בתוך השכונות הערביות. בחלק מהמקרים הם הביאו מתנחלים מהשטחים והיו מתעמתים עם המקומיים. לחלק מהם הם אמרו: 'אתם תושבים זמניים פה', ואז היו פורצים עימותים. ואז הם זרקו אבנים על מסגד אל-נוזהא ביפו, ושוב פעם פרצו עימותים. כל פעם שהגזרה מתחממת, הנקודה היא פה. אחרי רצח בני משפחת דוואבשה, ניידות משטרה באו לפה מחשש שיקרה משהו".
אל תשכח שגם ערבי השליך רימון לעבר הישיבה שלהם.
"זה מה שהשב"כ אומר. אני לא ממש יודע מה הסיפור שם".
אבו שחאדה ממשיך לתקוף: "ביפו מאמינים שחברי הגרעין הורסים את מרקם החיים בין יהודים לערבים בעיר. אין לנו חיכוכים בעיר עם היהודים שגרים פה, רק איתם". לדבריו, בתקופה האחרונה הם החליטו להוריד פרופיל כי הם מעדיפים "לפעול בשקט מתחת לרדאר ולא למשוך אש. לדעתי הם אפילו מתחרטים על זריקת האבנים למסגד ועל העימותים שהם היו מעורבים בהם כי הם רוצים לפעול בשקט ושלא ידברו עליהם. הם מאוד עקביים והם באו להשריש את האידיאולוגיה הקיצונית שלהם. מה שמטריד הוא שיהודים רבים שגרים פה שנים כולל כאלה שמגדירים עצמם שמאלנים - נמשכים אליהם, לומדים איתם, מתפללים איתם ורואים בהם אלמנט חיובי בעיר".
סטטוס קוו מוצלח, להוציא ב-2008
בשונה מהמצב המתוח בלוד וביפו, בעיר מעורבת אחרת עכו נרשם סטטוס קוו מוצלח למדי. ייתכן שזהו לקח שנלמד מאירועי יום כיפור בעיר ב-2008, שבמהלכם נהג ערבי נכנס עם רכבו לשכונה יהודית ועורר את כעסם של היהודים שהחלו ליידות לעברו אבנים. התקרית הציתה מיד עימותים נרחבים בעיר, שהסתיימו בהשחתת עשרות כלי רכב וחנויות. "אחת הסיבות שבגללן העימות איבד שליטה לפני שבע שנים הייתה נוכחותם של חברי הגרעין התורני בשכונת וולפסון הערבית", נזכר שייח' עבאס זכור, ח"כ לשעבר ומבכירי ההנהגה הערבית בעכו. "כולנו למדנו שיעור ובזכות הנהגה יהודית וערבית חכמה, הצלחנו להימנע מחיכוכים לאורך השנים".
שלמה קליין, מנכ"ל הגרעין התורני בעכו, מסכים וטוען שהפתרון שגיבשו בעיר הוא פשוט קיום דו-שיח: "אם יש מקום שבו מתקיים סטטוס קוו מוצלח זה עכו. האוכלוסיות מכירות אחת את השנייה, מדברות אחת עם השנייה, וזאת בזמן שלכל אחת ברורים האינטרסים של האוכלוסייה השנייה. לפני יום כיפור נפגשנו ודיברנו על איך אפשר לעבור את היום הזה בשלום. הרב והשייח' הסתובבו בבתי הספר כדי לוודא שהכול יהיה בסדר. הגרעין שלנו מפעיל גם פרויקטים בתוך האוכלוסייה הערבית. גם כשהיו חיכוכים בזמן האחרון, הם נוצרו על ידי אנשים מבחוץ שהגיעו והתסיסו, כלומר אנשי התנועה האיסלאמית".
"להביא כמה שיותר יהודים לעיר"
עם זאת, קליין לא מסתיר את הכוונה האמיתית מאחורי הקמת הגרעין התורני בעיר, המונה כיום כ-100 משפחות: "ברור לכולם שהמטרה שלנו היא להביא כמה שיותר יהודים לעיר. מה שגרם לנו להגיע לעכו היא מצוקתה של האוכלוסייה היהודית בעיר שהלכה והידלדלה. תושבי עכו היהודים לחצו עלינו לבוא לכאן, כי הם הרגישו שהם נדחקים החוצה ולכן רצינו לחזק את האחיזה היהודית בעיר. כרגע המשימה שלנו היא להביא כמה שיותר יהודים לעיר המנדטורית, שם גרים מעט מאד יהודים וחשים זנוחים ובודדים. יום אחד יוכל להיות רוב ערבי בעכו והמשמעות של זה היא חמורה משום שזו תהפוך להיות עיר ערבית ולא עיר מעורבת".
הם הרי רואים בכם כמי שבאו לעורר פרובוקציות.
"אני לא חושב. היחסים בינינו קורקטיים. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לחיות יחד".
שייח' זכור: "הם מעוררים פרובוקציות בעיקר בחגים. כשהם חוגגים את החגים, הם הופכים את זה לאירוע שנתפס כהפגנה אגרסיבית נגד הערבים. למה לתת לאחר להרגיש שאני מפגין נגדו? למה החגיגה נתפסת כהפגנה? הם יוצאים לחגוג למשל את שמחת תורה ומחפשים איפה יש רוב ערבי, צועקים, אומרים דברים לא יפים. לא עדיף לחגוג את שמחת התורה ליד בית הכנסת? כשהם רק הגיעו לעכו לפני 18 שנה, נרשמה מתיחות בין יהודים לערבים. היום המתיחות מעט התפוגגה כי הם הבינו שעכו זה עולם אחר. בזמן שבכל מקום אחר בארץ ובמזרח התיכון סוער ובוער, אצלנו חיים יחד בשלום. עכו היא דוגמא לחיים משותפים".