מי שביקש אי פעם לחדש את גינתו או לקשט את האקווריום שרכש, מצא עצמו מגיע לפתחה של משתלה. על פניו זהו מהלך ירוק וכוונותיו טובות - קנייה מבוקרת של צמחייה עבור המרחב האורבני: פרחים, צמחי מים, עצים צעירים לנטיעה ועציצים חדשים. אבל במהלך הססגוני הזה טמון פוטנציאל לאסון אקולוגי, לא פחות. כמעט כל המשתלות ברחבי הארץ הן מקור להפצת מיני צמחים פולשים הגורמים נזק כבד למקורות המים, תשתיות הביוב, החקלאות, פוגמים באיזון האקולוגי בישראל ואף מסבים נזקים בריאותיים לאדם.
בבריכת שתולים שליד אשדוד צף השבוע צמיג ישן של רכב. לא רחוק ממנו תערוכת בקבוקי פלסטיק ריקים הסתובבה סביב עצמה. מוט ברזל חלוד סרב לטבוע ואפילו דלת מקרר ישן הציצה החוצה. כולם נטועים במים המעופשים בלאו הכי, נאבקים על מקומם כשמסביב הולכת ומתהדקת טבעת חנק של צמחייה ירקרקה, "חסת המים". שפירית יחידה ריחפה מעליהם, שריד בודד ליצורים חיים שהסתובבו פעם בבריכה הזו.
הבריכה נוצרה לפני שנים ארוכות כאשר המחצבה הישנה תחתיה חדלה לפעול. אז מי הגשמים החלו להיקוות בה וחקלאי האזור השתמשו בה לניקוז מי ההשקיה. מאגר המים החדש שנוצר אמור היה למשוך מבקרים אל חיק הטבע ולספק פינת חן לתושבי האזור.
כיצד הפך החזון התיירותי לתרחיש בלהות? הכול התחיל לפני כעשור, כשמישהו ביקש כנראה להיפטר מתכולת האקווריום שלו. הוא רוקן את תוכנו למי הבריכה, שיחרר לחופשי את הדגיגים ויחד איתם צמחי המים השונים בלי אבחנה. הדגים מזמן אינם, כנראה שגם רוב הצמחייה נשטפה אל קרקעית הבריכה, אולם חסת המים, או בשמה המדעי פיסטייה, שגדלה אצלו באקווריום, שרדה. בקרב על שרשרת המזון החסה היפה היא מין פולש אכזרי. היא העיפה את כולם, לא לקחה שבויים ולא השאירה ניצולים. במקום מים, הבריכה מכוסה כמעט לחלוטין במעטפת של חסת המים.
אלמלא הייתה נזרקת לבריכה, היו שוחים בה דגים, מעליהם מיני עופות המבקשים לסעוד, דייגים שרוצים את חלקם בשלל, סוגי דו חיים ויצורים מימיים זעירים וצמחייה מקומית המספקת מזון לרווחת כולם. אבל החסה חנקה את החיים תחתיה, המיתה את מיני הצמחים המקומיים והבריכה הפכה לעזובה פראית של פסולת אדם.
היועץ האקולוגי ד"ר ז'אן מארק דופור-דרור, העוסק במחקרים וייעוץ באקולוגיה יישומית, ירד השבוע לבקר בבריכה. הוא הביט בעצב בחסה המשתוללת, וחזה חזון בלהות מבחינה אקולוגית: שבגשם הבא שימלא את הבריכה, גדותיה יפלשו את תוך נחל לכיש הסמוך, יחד איתם תזרום החסה הלאה ותמשיך להתרבות במסעותיה.
הוא פוסע לצד הבריכה ופניו מרצינות לפתע. מסביבו אוסף אדיר של צמחים פולשים והטיול שלו כמו הופך למסע קניות בחנות מזכרות מרחבי העולם: החמציץ הטעים בעל הפרח הצהוב - מקורו מדרום אפריקה; לכיד הנחלים הקוצני - מין פולש מדרום אמריקה; הקיקיון המצוי שגרעיניו רעילים - הגיע מאפריקה הטרופית והקייצת הקנדית העתיקה מושבה מצפון אמריקה. ערב רב של מהגרים זרים, מינים פולשים שהופיעו בעל כורחם באדמה לא שלהם, באקלים שאינם מכירים ובדומה לאדם עושים כל שביכולתם בכדי לשרוד את המעבר ולהרוויח ממנו, לעיתים על חשבון המקומיים.
"הנזק האדיר לא רק פוגע בתשתיות", דופור-דרור נעצר. הוא מבקש להבהיר שהצמחים היפים שמעניקים מראה אקזוטי לאקווריומים הביתיים עשויים גם להיות בית גידול ליתושים בהם נושאי מחלות, ואם לא די בזה, הרי שמדובר בנזק כלכלי אדיר. כך למשל הצרפתים הוציאו 350 אלף אירו כשהחלו בפינוי צמח המים הפולש, מין מסוג מדד. בפלורידה השקיעו 12.36 מיליון דולר בשנת 2012 בטיפול בצמח מים פולש אחר, העונה לשם הידרילה. דוגמה נוספת מתרחשת באנגליה, שם מידי שנה מוציאים כשלושה מיליון דולר בטיפול בצמח המים הפולש ספלילה מצויה ומדי שנה הצמח גורם לנזקים המוערכים בסכום האדיר של 41 מיליון דולר. לו ימשיך להשתולל באין מפריע ההערכות הן שהאנגלים יוציאו עד 390 מיליון דולר מכיסם.
את הנתונים האלה דופור-דרור אסף במשך שנתיים לתוך מחקר רחב היקף אודות הסכנה הטמונה בצמחי המים הפולשים בישראל. בקיץ האחרון הגיש את סיכומיו לרשות הטבע והגנים ובין הממצאים זיהה 43 מינים של צמחי-מים פולשים ברחבי הארץ, בלא פחות מ-107 מוקדים. בין המקומות המוכרים נחל חרוד, נחל תבור, שפך הנעמן, וכמובן גם הכינרת המככבת בין האתרים המעלים דאגה רבה. "אם הצמח יצליח להתבסס לאורך החופים ייגרמו נזקים משמעותיים לתיירות, לדייג ואף לשאיבת מים", כתב בדו"ח, "היות והאזור הנגוע סמוך מאוד לאתר של חברת מקורות".
אבל לא רק צמחי מים מעוררים דאגה, גם מיני צמחים פולשים אחרים המסתובבים חופשי בארצנו. כך למשל בתחילת המאה הקודמת נטעו ברחבי ירושלים את העץ טוב המראה "אילנתה בלוטית". מדובר בעץ ממוצא סיני, הגדל בקצב של כמעט מטר בשנה ואין עץ בארץ שגדל מהר כמוהו. הוא סיפק לירושלמים נוף ירוק וסביבה מוצלת אינסטנט. התוצאה הזריזה והנעימה לא סימנה את העתיד המר: העץ גורם לנזקים כבדים לתשתיות המים והביוב בעיר, שורשיו פוגעים במדרכות, העלים שלו מפיצים חומר כימי שמונע נביטה של צמחים אחרים ואם לא די בזה, פריחת העץ עשויה לגרום לאלרגיות קשות, קוצר נשימה וגירוי באף ובעיניים.
למרות ההסכמה הרחבה בין הגורמים המקצועיים על היותו מין פולש, בהיעדר חקיקה ותקציבים מתאימים לא ניתן למנוע את תפוצתו ולהכחיד אותו. אחד המקומות המפתיעים בהם התרבה באין מפריע, הוא משכן הכנסת. בית הנבחרים הישראלי הפך כר גידול נעים לעץ ויש כבר מי שמכנה אותו בקריצה הפולש ה-121.
במחלקת הגינון של כנסת ישראל מודעים לקיומו, טיפלו בו בעבר ומנסים כל העת לטפל במיגורו, כך מסרו השבוע מהכנסת, אבל כפי הנראה מיגורו אינו נוחל הצלחה יתרה. לפני ימים אחדים נלכד העץ הסורר בעדשת המצלמה, ירקרק מתמיד, מכסה פתח ביוב ומציץ מחוץ ללשכתה של חברת הכנסת סתיו שפיר.
בעוד המהגר הזר הזה פולש לכנסת ושולח גרורות מאחורי גבם של נבחרי האומה, במשרד להגנת הסביבה יוצאים למאבק. בשנת 2016 ישיק המשרד תו תקן ירוק למשתלות שימנעו הפצת מינים פולשים ללקוחותיהם. אלון זסק, סמנכ"ל בכיר למשאבי טבע במשרד להגנת הסביבה מסביר שהטיפול בצמחים פולשים דורש התערבות אגרסיבית ובימים אלו המשרד נערך לשינויי חקיקה בתחום: "כיום האיסור על יבוא מיני צמחים קשור בפגיעה בחקלאות ולא בסכנות שאורבות למערכת האקולוגית", הוא מתאר את האבסורד הרגולטורי. למעשה, הסמכויות לאסור על ייבוא מין כזה או אחר נמצאות בידי משרד החקלאות, מתוך חשיבה ישנה שאלו עשויים לפגוע רק בשטחים החקלאיים. "המטרה שלנו לייצר מערכת חוקתית מתאימה שתאפשר מניעה הפצה וטיפול בכלל המינים המזיקים".
נוסף על קידום חקיקה המשרד מנסה למגר מינים קיימים. אבל המאבק הזה נדמה לפרקים כמאבק דון קישוטי אל מול הסכומים האדירים שמקצים במדינות העולם. לדברי זסק, הטיפול בכלל המינים פולשים דורש הקצאות של מיליונים כדי למצוא פתרונות הדברה ביולוגים, עקירת צמחים וביאור נגעים קיימים. בינתיים, עד שימצא המימון המתאים, המשרד נערך למניעה בין השאר באמצעות תו התקן הירוק.
זסק מגובה בנתונים ומציג סקר פנימי שנערך במשרד, ומלמד ש-87 אחוז מהציבור יעדיף משתלה ירוקה על פני זו הקיימת. יתרה מכך, למעלה מ-80 אחוז מהציבור אף מוכן לשלם מחיר גבוה יותר על שתילים ועציצים בעלי תו תקן ירוק. חשוב לומר, המינים הפולשים אינם רק הצמחים המוכרים לנו, אלא גם "נוסעים סמויים": מיני טפילים שמגיעים באמצעות דגים, שורשים ושאריות צמחים. "המשתלות הן סוכן השינוי במניעת ההפצה, ויש להן תפקיד קריטי בחינוך הלקוח", הוא מסביר. בחודשים הקרובים מכון התקנים הישראלי צפוי לגבש נהלים לקבלת התו, הכוללים פרמטרים נוספים כחיסכון במים והתנהלות סביבתית חכמה.
בינתיים במשתלות השינוי עוד רחוק. בעל משתלה גדולה במרכז הארץ מדווח שכמעט שאינו מכיר משתלות שאינן מוכרות מיני צמחים פולשים. התו הירוק לשיטתו הוא בגדר מעט מדי מאוחר מדי: "התחום פרוץ", הוא קובע נחרצות, "רק חקיקה קשוחה ואכיפה בשטח יצליחו למנוע את ההפצה של המינים הפולשים, כל פרויקט אחר הוא אולי נחמד, אבל לא אפקטיבי ובהיעדר חוק - כל עוד יש קונים למוצר, יהיה מי שימכור אותו".
ואכן המציאות מלמדת שניתן לרכוש צמחים פולשים בקלות. במשתלה אחרת במרכז מוכרים חסת מים ב-15 שקל. כשנשאלו האם מדובר בצמח פולש ענו שהם מעדיפים לא להתעסק בהגדרות. במשתלה נוספת באזור אמרו שזו לא העונה, אבל אישרו שניתן לייבא פרטים בודדים אם יש צורך. החשש הרווח בין המשתלות הוא כמובן הירידה בהכנסות בהיעדר מוצרים פופולריים לצרכן. "בטווח הקרוב מדובר בפגיעה כלכלית", מודה מנכל משתלת יגור לחן בין, שהמשתלה תחת ניהולו עדיין מוכרת מינים פולשים, "אבל בטווח הרחוק, אלו צמחים שגורמים לנזקים כבדים, ומניעתם תחסוך עלויות גבוהות בעתיד". בין מוסר שהמשתלות ביגור הכניסו אל סדר יומן את התקנות, ובכוונתם להיערך לקראת מימושן ולאמץ את התו הירוק.
נדמה שיש כאן פרדוקס. אם אין חקיקה, מי מחליט איזה צמח הוא פולש? יתרה מכך, מדוע שהמשתלות יפסידו כסף בלי הגדרה מחודשת של החוק? כיום יש כמה הגדרות למינים פולשים, והחוקרים נוטים לאמץ את זו של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (iucn). האיגוד קבע שמין פולש הוא בעלי חיים, צמח או אורגזינמים שהוחדר אל המערכות האקולוגיות בין המינים המקומיים. האיגוד בנה רשימה הכוללת את מאה המינים הפולשים המזיקים בעולם ואילו בארץ מספר גופים מרכזים רשימה מקומית דומה. פרופסור עמרם אשל מאוניברסיטת תל אביב, חוקר פיזיולוגיה ואקולוגיה של צמחים והעורך המדעי של אתר "צמח השדה", אסף תחת אתרו רשימה כזו. "הצמחים לא פלשו לכאן בעצמם, אלא האדם העביר אותם לכאן ממקומם הטבעי בעל כורחם".
אשל ממהר לספק הסבר מגונן על הצמחים. לשיטתו אין אשם אחד בהגעתם. "בהחלט בני האדם אחראים, אבל המשתלות הן רק שחקן אחד", הוא מסביר, ומוסיף שתו תקן הוא מבורך, אבל מהלך כזה אינו מכיל פתרון למינים הפולשים שכבר משתוללים ברחבי הארץ. עוד הוא טוען שהצמחים המזיקים ביותר לא הגיעו דווקא דרך המשתלות, "כמו למשל האילנתה הבלוטית". הוא מזכיר דוגמאות נוספות כמו הדטורה, מין צמח ממנו ניתן להפיק סם חזק והגיע ככל הנראה בטעות בין זרעים שהביאו ארצה, כמו כן הוא מציין את נר הלילה היפהפה, צמח אמריקאי שאיש לא יודע כיצד פלש לחולות ארצנו במאה ה-19.
למרות הסקפטיות, ייתכן שתו התקן בכל זאת יחולל שינוי ולו רק בגלל ההפנמה שבחינוך טמון פתרון מערכתי חשוב, ולא רק למקרה הזה. אבל במלחמה הזו כמו במלחמות רבות, אם לא תהיה מדיניות ברורה כוללת, תכנית פעולה ומשאבים, אין בכלל שאלה, אנחנו נפסיד.