פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      40 שנה של ייצוג מחבלים: עורכת הדין הישראלית שמזדהה עם המאבק הפלסטיני

      "חיילים - אסור, שר - אסור, אזרחים - אסור. נו, אז מה לגיטימי נגד הכיבוש?". עו"ד לאה צמל ייצגה מאות מחבלים, ממבצעי הלינץ' ברמאללה ועד המחבל בן ה-13, ומאמינה שפועלה יאפשר דו-קיום בעתיד. "אתה מבין את חנה סנש? כל מה שהפלסטינים עושים, הייתי עושה יותר". ריאיון

      40 שנה של ייצוג מחבלים: עורכת הדין הישראלית שמזדהה עם המאבק הפלסטיני
      צילום: מור שאולי עריכה: מתן חדד

      רגע לפני שהשופט נכנס לאולם כדי לדון בעניינו של המחבל בן ה-13 שביצע על פי כתב האישום את פיגוע הדקירה הקשה בפסגת זאב, החלה עו"ד לאה צמל להתעמת עם איש שירות בתי הסוהר. "אתה לא תסתיר לו את אימא שלו", קראה לעברו עו"ד צמל. איש השב"ס לא נראה מרוצה וענה לה בבוטות, אך היא המשיכה: "ואל תפנה אליו את האחוריים שלך". הסוהר מבולבל. לאחר מכן תתלונן צמל בפני השופט על היחס שמקבל מהסוהרים מי שמואשם בדקירה של ילד אחר בן 13 וצעיר אחר בן 20. "בושה שיהודייה מייצגת רוצח כזה", יגיד אחד מהם לחברו אחרי הדיון, כשהשניים פתחו בשיחה על עורכת הדין.

      אבל אחרי 40 שנה של ייצוג מחבלים, אסירים ביטחוניים ומי שנטלו חלק בפיגועים הקשים ביותר שהיו בישראל, צמל כבר באמת שמעה הכול. "שמעתי כבר כל קללה אפשרית והאמת היא שהמסיתים לא כל כך מקוריים וכל אחד חוזר על דברי חברו", היא אומרת בביטול. מי שייצגה בין היתר את מבצעי הלינץ' האכזרי באנשי המילואים ברמאללה ובהם מי שנופף בידיו מגואלות בדמם מהחלון בתמונה שזעזע את המדינה, וכן פלסטיני אחר שהיכה באחד החיילים במפתח צלב בראשו עד שמת במהלך ההתעללות הקשה, את מזכ"ל החזית העממית אחמד סעדאת שעמד מאחורי ההתנקשות בשר רחבעם זאבי ועוד עשרות רבות של מחבלים, מתרוצצת בימים אלה של גל טרור שפוקד את המדינה בין בתי המשפט השונים. הארכות מעצר של קטינים ממזרח ירושלים שזרקו אבנים, מלמדת סנגוריה על מי שמואשם בניסיונות רצח ואחר כך מנסה למנוע את הריסת בתי מחבלים בבית המשפט העליון.

      אבל אלה מחבלים שביצעו את הפיגועים הכי קשים, את לא רואה את זה ככה?

      "אני לא רואה אותם כמחבלים אלא כאנשים די מסכנים שמנסים בדרכים פרימיטיביות לחלוטין, בחוסר כוח, בהיעדר צבא ובהיעדר ארגון של ממש להביע את התנגדותם לכיבוש. זה הדבר הכי טבעי שישנו".

      דיבורה חד, ישיר ומחוספס. עשרות שנים של ללכת נגד הזרם עושים את שלהם. סגנונה ואמירותיה של צמל יגרמו לרבים לנוע באי נוחות, בטח בימים בהם כל אמירה זולת "מוות לערבים" נחשבת לרפיסות ושמאלניות יתר אבל עורכת הדין הוותיקה כבר עקפה משמאל את כולם.

      "אני עושה את כל מה שאני עושה בשביל לתת לך צ'אנס לחיות פה, דווקא בגלל שאני ישראלית ויהודייה, ודווקא כי אני אוהבת את המקום הזה ורוצה שכל צאצאי יחיו פה", היא אומרת בראיון לוואלה! NEWS.

      עו"ד לאה צמל מייצגת את המחבל בן ה-13 אחמד מנאסרה (נועם מושקוביץ)
      "שמעתי כבר כל קללה אפשרית". עו"ד לאה צמל (צילום: נועם מושקוביץ)

      צמל הייתה ממקימות ארגון השמאל הרדיקלי "מצפן", ובהמשך את הוועד נגד עינויים הספיקה בין דיון בבית דין צבאי להגנה על מי שמואשם בעבירת ריגול לטובת חיזבאללה גם להתמודד עם מקום בכנסת האחרונה כשמוקמה במקום ה-20 ברשימה הערבית המשותפת. אם לרגע תהיתם, אז כן, מפלגת האם שלה זו בל"ד.

      ילד בן 13 שדוקר ילד אחר בן 13, זו התנגדות לכיבוש?

      "קודם כל הילד בן ה-13 לא היה המטרה, כך אני מבינה את זה מהלקוח שלי. את השני, את בן דודו, הרגו אותו ככה שאי אפשר לשאול אותו מה הוא חשב, וזו אחת המגרעות בלחסל כל כך מהר אנשים שכבר לא היה להם נשק ביד. על כל פנים, אלה אנשים שבדלות כוחם מתנגדים לכיבוש, ואני, בתור כובשת ישראלית, האחרונה שתגיד להם איך לעשות את זה ומה לעשות. אני כן תומכת בזכותם להתנגד לכיבוש. זו זכות מוחלטת, זכות אלמנטרית. אתה יכול להעמיד אותם לדין, זו זכותך, אתה יכול להעניש ולכלוא אותם, אבל לאבד צלם אנוש ולא להתנגד לכיבוש? זה בעיניי בלתי נסבל".

      אז את יכולה להבין את האנשים האלה? מי ששולחים מחבלים להתפוצץ? מי שהולכים לדקור יהודים?

      "אני לא חושבת ש'שולחים אותם להתפוצץ'. אנשים הולכים להתפוצץ מרצונם. אף אחד לא מכריח אף אחד. בטח שאני יכולה להבין אותם. אתה יכול להבין את חנה סנש? אתה יכול להבין את 'ליל הגשרים' שאנשים הלכו לפוצץ עצמם בשביל הישג צבאי? אתה יכול להבין את דוד, איך הוא העז לזרוק ברוגטקה פשוטה אבן למצח של גוליית? אני יכולה להבין אותם דווקא מתוך האידיאולוגיה הציונית שעליה גדלתי. אני גדלתי על אידיאולוגיה של הקרבה, של המולדת מעל לכל, מלחמה למען המולדת בהמון אמצעים גם אם הם לא כשרים כמו פיצוץ מלון המלך דוד, אז אני בהחלט יכולה להבין אותם. העניין אצלי, שאיננו קיים אצל רוב הישראלים, הוא לאמפתיה, לשים את עצמי במקומם ולשאול מה הייתי עושה במצב הפוך".

      ומה היית עושה במצב כזה?

      "הרבה יותר. כל מה שהפלסטינים עושים, אני מתארת לעצמי שהייתי עושה הרבה יותר. לישראלים יש אמצעים יותר משוכללים מאשר שיש לפלסטינים, כך שאני אני יכולה להניח שהיינו עושים הרבה יותר. אולי הייתי עושה תהלוכות שלום שאנשים היו נורים בה, לא יודעת. אני לא הייתי מקבלת עליי את הדין בכזו סטואיות כמו שהרבה פלסטינים עושים".

      הלינץ? ברמאללה (צילום מסך)
      "אתה יכול להבין את דוד, איך הוא העז לזרוק ברוגטקה פשוטה אבן למצח של גוליית?". הלינץ' בחיילי המילואים ברמאללה (צילום מסך)

      דבריה של צמל כאמור, לא קלים לאוזן הישראלית. בקרב הפלסטינים לעומת זאת, רבים רואים בה סמל לדו קיום. היא מוכרת היטב במסדרונות הפרקליטות, בתי המשפט השונים בישראל ובגדה המערבית ובבית המשפט העליון השופטים כבר מכנים אותה בשמה הפרטי. היא בת 70, נשואה לפעיל השמאל מיכאל (מיקאדו) ורשבסקי עמו הקימה את "מצפן" והחלה את פעילותה הפוליטית בשנות ה-60' באוניברסיטה העברית טרם מלחמת ששת הימים.

      צמל מוכרת היטב גם ברשות הפלסטינית. "אני הכרתי את לאה מקרוב כשבסוף שנות ה-80' שנינו עלינו על אניית שלום יפנית והפלגנו יחד לטוניס שם פגשנו את יאסר ערפאת ושאר ראשי אש"ף", נזכר העיתונאי ופעיל השמאל אורי אבנרי, "אידיאליסטים הם אנשים חמורי סבר, אבל לאה היא אישה עליזה שאוהבת לרקוד. למעשה אני מכיר היטב אותה ואת בעלה עוד בשנות ה-60, אז אנשי 'מצפן' סייעו לתנועה שלי להיבחר לכנסת. אחרי שנבחרתי הם החליטו לפרוש, לאחר שלא הייתה לנו הסכמה על המצע מכיוון שאנחנו רצינו שתי מדינות לשני עמים בגבולות 67' ואנשי 'מצפן' רצו מדינה אחת, ואם כבר שתי מדינות - אז בגבולות כפי שקבע האו"ם ב-47'. אני בטוח שהיא יכלה למצוא קליינטים יותר עשירים, אבל היא מתמסרת כל כולה להגנה על קורבנות הסכסוך".

      צמל מודעת היטב כי עמדותיה עלולות להוביל לפגיעה ממשית בה. היא מבקשת שלא נפרסם את מקום מגוריה ואת מיקום משרדה העמוס לעייפה בתיקים ובניירת, שאת קירותיו מעטרים כרזות נגד הכיבוש והמדיניות הישראלית בשטחים. כשאני שואל אותה אם היא איננה חוששת לפגיעה בה, זו הפעם הראשונה בשיחה עמה בה שטף הדיבור החד מתחלף בהיסוס. "יש פחד, ודאי", היא מודה אך מיד משיבה לעצמה, "אבל הניסיון למנוע את ההידרדרות הוא מפחיד יותר, הניסיון למנוע את הקטסטרופה של מלחמת כל בכל, בלי חוקים, בלי כללים ובלי בג"ץ שעומדת לפתחנו".

      עו"ד לאה צמל המייצגת את המחבל שביצע את פיגוע הדקירה בל אביב, נובמבר 2014 (ראובן קסטרו)
      "יש פחד, ודאי, הניסיון למנוע את ההידרדרות הוא מפחיד יותר". צמל (צילום: ראובן קסטרו)

      לא קשה לך לייצג חלק מהאנשים הללו? בכל זאת, מדובר לפעמים ברוצחים אכזריים.

      "היו תיקים שסירבתי לייצג אבל כן, לא תמיד זה קל. לפעמים זה גם לא קל משפטית כי אנשים מגיעים אחרי שהודו בחקירות שב"כ, אבל מה שאני רואה כיעד מקהה את הקושי".

      אבל אלה רוצחים של ממש לאה, במו ידיהם.

      "'נו, רוצחים, נו בחייך", היא חוזרת על המילה, "ילד בן 13 רוצח? דווקא ממש לא. מזכ"ל החזית העממית הוא בעיניי לא רוצח אלא ראש תנועה לגיטימית לגמרי. אבל עכשיו תגיד לי שחיסלו או שנטרלו כמו שאוהבים לומר היום שר בישראל. לא ראיתי את הזוועה הזאת כלפי מי שהרג ראש ממשלה בישראל אבל איזה פעולה לגיטימית בעיניך נגד כיבוש? חיילים – אסור, שר – ודאי שאסור, סתם אזרחים – בטח שאסור. נו, אז מה לגיטימי? מה בעיניי המוסר הישראלי לגיטימי?".

      את מודעת לכך שאותו מחבל, שמתפוצץ או דוקר, לא מבחין בין ימיניים לשמאלנים כשהוא בא להרוג?

      "בטח שאני מודעת, אבל גם חייל שהולך לצבא יודע שהוא יכול להיפגע ואני הולכת לצבא שלי, שזה צבא של הומניטריות, צבא של החוק הבינלאומי, של שוויון והכרה באחר שהוא בעל זכויות לא פחות ממך".

      ברור לך שכשאנשים ייקראו את הדברים האלה, הם לא יבינו למה ישראלית ויהודייה עושה את מה שאת עושה. יקראו לך בוגדת.

      "לשמחתי הרבה הרבה יהודים מצטרפים להגנה ההומניטרית הזאת. אני לא מרגישה בוגדת אלא מרגישה שהעתיד, גם שלך, נמצא באמתחתי. אני לא רוצה להיות על החרב כל החיים".

      הפרות סדר בחברון, אוקטובר 2015 (רויטרס)
      "מזכ"ל החזית העממית הוא בעיניי לא רוצח אלא ראש תנועה לגיטימית לגמרי" (צילום: רויטרס)