מאת מוטי גל
בישראל וברחבי העולם מציינים היום את יום הסכרת הבינלאומי, במהלכו ייערכו כנסים, הסברות וצוותי מומחים יענו על שאלות בנושא המחלה, זיהוייה ודרכי טיפול חדשות וישנות.
הסכרת הינה מחלה שכיחה, הנובעת מחוסר איזון של רמות הסוכר בדם. שתי צורות עיקריות של סכרת תוקפות את החולים בה: סכרת מבוגרים אשר הלוקים בה, מעל גיל 40 לרוב, סובלים ממחסור ברצפטורים להורמון אינסולין, וסכרת נעורים בה לוקים ילדים ובני נוער שתאי הלבלב המפרישים את האינסולין שבגופם פגומים.
ההורמון אינסולין דרוש בכדי להחדיר את הסוכר שהגיע ממערכת העיכול לתאי הגוף, שם ייהפך למולקולת איי.טי.פי, אשר תיצור את האנרגיה הדרושה באברון אחר הקרוי "מיטוכונדריה". באין האינסולין פועל, משתבש חילוף החומרים בגוף, וסדרה שלמה של פגיעות הרסניות מתרחשות בגוף.
במחלת סכרת הנעורים, הלבלב מייצר רק כמויות קטנות של אינסולין, או שאינו מייצר את האינסולין כלל, ולכן נאלצים החולים לקבל את ההורמון החסר באמצעות זריקות. סיבתה של המחלה אינה ברורה, אולם הסברה המקובלת היא כי הבעיה הינה אוטואימונית, בה נוגדנים של החולה תוקפים את תאי "ביטא" שבלבלב, האחראים על ייצור האינסולין.
במחלת סכרת המבוגרים, מחסור בקולטנים לאינסולין משבש אף הוא את חילוף החומרים. הסיבה השכיחה ביותר לסכרת המבוגרים הינה השמנה אולם גם לתורשה השפעה מכריעה על הופעת המחלה.
ניתן לשלוט במחלה
מיעוט הסוכר בגוף גורם לעייפות, חולשה, אדישות מוחלטת לעיתים עד כדי אי יכולת לקום מהמיטה בבוקר. החולים עשויים לחוש דקירות ברגליים ובידיים, הפחתת התנגדות הגוף לזיהומים, טשטוש הראייה עקב עודפי סוכר בנוזל הדמעות, הפרעות באונות ובמחזור הווסת. בשל הפגיעה הקשה בחילוף החומרים ובמאגר האנרגיה, קיימים סיכונים של היווצרות חסימות בכלי הדם עד לקטיעת כפות הרגליים, או עיוורון בשל חסימת כלי דם קטנים בגלגלי העין.
אין אמנם דרך לרפא סכרת, אולם רוב החולים מצליחים לשלוט היטב במצב באמצעות בדיקת רמת סוכר בדם מספר פעמים ביום, תזונה מאוזנת, והזרקת אינסולין או נטילת כדורים המגרים הפרשה של אינסולין מאיי לנגרהאנס אשר בלבלב. כדורים אלה גם ממריצים קליטת סוכר לתוך תאי הגוף וכך הם מורידים את רמת הסוכר בדם. עם זאת, חשוב לדעת כי עישון ושתיית משקאות אלכוהוליים עשויים להחמיר באופן ניכר את המחלה. חולי הסכרת חייבים להקפיד על תזונה נכונה לאורך כל חייהם, בדיקת רמות הסוכר באופן יומיומי, ובדיקת קרקעית העין ("פונדוס") פעמיים בשנה בשל החשש הגבוה מעיוורון.