פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מנהל חברה לתיווך איברים להשתלה הורשע בהעלמת מיליוני שקלים

      יעקב דיין, מנהל חברת עד-על אחזקות שקישרה בין הזקוקים להשתלת לכליה לבין מעוניינים במכירת כליה, הורשע יחד עם החברה בהעלמת מס. השופטת קבעה: "מדובר בהכנסה שצריכה להיות מדווחת בישראל". עורכי הדין: "נלמד הכרעת הדין"

      מנהל חברה לתיווך איברים להשתלה הורשע בהעלמת מיליוני שקלים
      צילום: אבי כהן, עריכה: יאיר דניאל

      יעקב דיין, מנהל חברת עד-על אחזקות, שעסקה בתיווך בין אנשים הזקוקים להשתלת כליה לבין אנשים שמעוניינים למכור כליה מגופם, הורשע אתמול (ראשון) בעבירות של מס הכנסה ומע"מ, שימוש במרמה, עורמה ותחבולה ועבירות נוספות.

      דיין נאשם יחד עם החברה שבראשה עמד כי פעל במרמה והשמיט הכנסות של החברה מדוחותיה המיועדות לרשויות המס. החברה עסקה בארגון של ניתוחי קצירת הכליות, מוכרי הכליות וניתוחי השתלת הכליות במושתלים, אשר בוצעו בבתי חולים בחו"ל. בית המשפט קיבל את הטענה כי דיין והחברה העלימו כ-117 מיליון שקל מפעילותם העסקית במטרה להימנע מתשלום מס. לפי כתב האישום, הכנסות החברה ממשרד הביטחון בין 1999 ועד 2006 הסתכמו בכ-47.3 מיליון שקל. הכנסות החברה מלקוחות פרטיים בין השנים 1999 ועד 2007 היו כ-70.6 מיליון שקל.

      חדר הלם, מרכז רפואי רמב"ם (מערכת וואלה! NEWS , אלי גרוס)
      (צילום אילוסטרציה: אלי גרוס)

      חברת עד-אל אחזקות ודיין, לפי כתב האישום, הפעילה רשת של מתווכי משנה בישראל שקיבלו סכום הנע בין 35 אלף דולר ועד 40 אלף דולר עבור כל כליה. הם פרסמו מודעות בשפה הרוסית בעיתונים בישראל ואיתרו עולים חדשים אזרחי ישראל שהביעו נכונות למכור את כלייתם תמורת תשלום שנע בין 20 אלף דולר ל-25 אלף דולר. הנאשמים קיבלו תשלומים עבור הכליה ועבור ארגון ניתוח קצירת הכליה וניתוח השתלת הכליה. לפי כתב האישום, הנאשמים קיבלו כספים ממשרד הביטחון, מקופות החולים, מחברות הביטוח, מעמותות שונות או ממימון פרטי של המושתלים.

      דיין והחברה פעלו רבות כדי לאפשר את הניתוחים. לפי כתב האישום, הם סייעו ללקוחות בהגשת בקשות מול חברות הביטוח וקופות החולים בישראל, העבירו תשלום לבתי החולים ולמנתחים וערכו משא ומתן עם בתי חולים במדינות שונות בעולם, לשם נשלחו מוכרי הכליות ורוכשי הכליות כדי לקצור את הכליה מגופו של המוכר ולהשתילה בגופו של הקונה.

      בנוסף, החברה וגורמים מטעמה תיאמו אישור וקביעת מועד ההשתלה מול בתי חולים ומול המנתחים, תיאמו סידורי טיסה לבתי החולים בחו"ל למוכרי האיברים, המושתלים ומלוויהם האישיים וליוו אותם בחו"ל על ידי צוות מלווה מישראל. נוסף לכך, הם שיכנו בבתי מלון בחו"ל את הצוות הישראלי, מוכר הכליה, קונה הכליה ובני משפחתו ושילמו למתווכי המשנה ולמוכרי הכליות.

      "בדיה שיש להתעלם ממנה"

      לטענת פרקליטות מיסוי וכלכלה שניהלה את התיק, לחברה הישראלית הסכמים שהם למראית עין בלבד עם חברות שונות שרשומות מחוץ לישראל שכללו מצגים כוזבים. זאת, משום שלחברות הזרות אין פעולות ממשית ועצמאית בתחום ההשתלות וחברת עד-אל אחזקות משמשת רק כנציגה שלהן.

      עוד טענה הפרקליטות כי החברה ניהלה קשר עסקי מדומה עם חברות זרות שלא הייתה להן פעילות ממשית ועצמאית ודיין הוא זה ששלט בחברות הזרות. כך, נטען, ההתקשרות המוצגת משקפת עסקה בדויה, שלא הייתה לה ממשות במציאות, והיא נועדה למטרת התחמקות ממס.

      בהכרעת דין ארוכה ומנומקת דחתה השופטת לימור מרגולין-יחידי מבית משפט השלום בתל אביב את הטענה כי החברות הזרות היו עצמאיות וקבעה כי הן "אינן גורם ממשי". עוד הוסיפה: "השליטה במה שהוצג כפעילות של החברות הזרות היא של הנאשם, קיומן של החברות הזרות בהקשר של פעילות השתלת הכליות הוא בדיה שיש להתעלם ממנה, ובמציאות הפעילות בוצעה כולה על ידי הנאשמים. הזכות לכספי הלקוחות נצמחה מפעילות הנאשמים בפעילות ההשתלות, הכספים נמסרו לנאשמים או למי שהנאשמים הורו למסור לו כספים, וחלקם הועברו במישרין בהתאם להנחיה על ידי המשלמים לחו"ל לצורך מימון הוצאות, משיקולים של רצון להעביר כספים שלא דרך המערכת הבנקאית. מובן כי עצם ההעברה לחו"ל בהתאם להנחיה, לא משנה ממהות הכסף והשליטה בו. מדובר בהכנסה של הנאשמים שנצמחה, הופקה מפעילות שנשלטה, תואמה, נוהלה ופוקחה בישראל, והתקבלה בישראל, וצריכה להיות מדווחת בדוחות הנאשמת כהכנסתה".

      עורכי דינו של דיין, קובי גולדמן ומיכאל כשכאש ממשרד גולדמן ושות' התייחסו לסעיפים שבהם לא הורשעו הנאשמים ולסעיף שבו הורשעו. "אנו שמחים שבית המשפט זיכה את מרשינו מן האישום בעבירה של הדחה בחקירה – עבירה שלפי חוק העונשין לצדה עונש חמור. אנו שמחים שבית המשפט הנכבד קבע שאין תשתית ראייתית מספקת לקשור בין מרשינו לבין פעילות איתור תורמי הכליות, חרף דבקותה של התביעה בטענה זו. אשר לאישום השני, אנו מכבדים את הכרעת הדין של בית המשפט הנכבד – היא תלמד, ולאחר גזר הדין יכלכלו המשך הצעדים".