בילי קורגן נפתח

אחרי שפירק את הסמאשינג פמפקינז יכול בילי קורגן לעשות פוס, להירגע ולשתף את העולם בכמה מהדברים שעומדים על סדר היום שלו. קודם כל, מה שכל אמריקאי שמכבד את עצמו חייב להתייחס אליו - הבלגן בבחירות לנשיאות. גם קורגן, כמה לא צפוי, חושש ממה שלג'ורג' בוש יש להציע ובעיקר משינוי סדר העדיפויות החברתי. מסמר אחרון בארון המתים, כי לקורגן כבר מזמן נמאס מארצות הברית, מהשחיתות הפוליטית, מהרדידות התרבותית ומהיחס למוזיקה. הוא חושב ברצינות על הגירה. היעד המועדף, והוא לא מסביר למה, הוא איטליה.

עוד עוגמת נפש, בעיקר אידאולוגית, נגרמה לקורגן על ידי נפסטר. נושאי דגל המוזיקה החופשית, הוא טוען, קיפלו את הדגל. מרגע שחברו לחברת מוזיקה מסחרית כמו BMG הם מכרו את נשמתם ונכנעו לכוח הכסף, ולעזאזל האידאלים.

אבל למרות שהרבה דברים מסריחים שומר קורגן על מורל סביר ומודיע שימשיך לעשות מוזיקה. יש תכנונים לאלבום סולו, רק שהפעם כל העסק יהיה עם הרבה פחות חשיפה ציבורית. הוא כבר לא אותו צעיר אקסהיביציוניסט כמו שהיה בתחילת הקריירה. הוא רוצה להיות מוזיקאי ולא סוג של אייקון. החיים נראים לגמרי אחרת בגיל 33.