פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "כשאני שותה קפה בקמפוס, לא אכפת לי אם זה עם ערבי או יהודי"

      סטודנטים בחיפה ובירושלים סיפרו כי שנת הלימודים האקדמית נפתחה באופן רגוע יחסית, וכי האווירה המתוחה ברחובות לא הורגשה בקמפוסים. ועדיין, חלקם נקטו באמצעי זהירות - על כל מקרה שלא יבוא. "חייבים להמשיך בחיים, עם גז מדמיע בתיק, אבל חייבים"

      "כשאני שותה קפה בקמפוס, לא אכפת לי אם זה עם ערבי או יהודי"
      צילום: רוני כנפו, ערן גילווארג עריכה: שניר דבוש

      בכניסה לקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית חילקו הבוקר (ראשון) פרח לכל סטודנט. לפרח צורף נייר מודפס מאגף הביטחון שביקש "לשאת מסמכים מזהים ותעודת סטודנט", והמליץ להגיע לקמפוס "רק עם הפריטים הנחוצים ליום הלימודים, על מנת להקל על הבדיקה בשערי הכניסה".

      האוניברסיטה שוקקת חיים: דוכנים מציעים לסטודנטים החדשים מנויים לתיאטרון, לחדר הכושר ולעיתון, ותלמידה חיננית מחלקת סוכריות גומי או מטבעות שוקולד. האווירה בפנים הפוכה לחלוטין ממה שקורה בחוץ: ניידות משטרה רבות, עמדת מג"ב הצופה אל הכפר עיסאוויה, ועוברים ושבים שכבר שבועיים מסתכלים ימינה ושמאלה בכל צעד.

      "כיף פה בטירוף, מרגיש לי קצת כמו תיכון בינתיים. אחלה, מגניב, לא מתלוננים", אמרה נוי לוי, שמתחילה היום לימודי תקשורת ומדע המדינה באוניברסיטה. לדבריה, מהמצב בירושלים היא לא מפחדת כי "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". היא גם הוסיפה כי "חייבים להמשיך בחיים, עם גז מדמיע בתיק, אבל חייבים".

      בחצר הקפיטריה יושב אמג'ד מסכנין, סטודנט בשנה האחרונה ללימודי חשבונאות. הוא סיפר כי הוא אוהב את האווירה בירושלים, למרות שנתקל לא פעם בגזענות כלפיו. לדבריו, בקמפוס אין בעיות "כי רוב המרצים כאן שמאלנים".

      קורין שנזמן, סטודנטית שנה ראשונה בחוג לעבודה סוציאלית, מרגישה אבודה בין 23 אלף סטודנטים וזו כרגע דאגתה העיקרית. "אני ממש חוששת. זה חדש, זה מלחיץ, אני לא יודעת מה לעשות ואבודה במקום הענק הזה", אמרה. כירושלמית, המצב הביטחוני פחות מלחיץ אותה. "אני חיה בתוך זה, זה שונה מאנשים שעברו מהמרכז לפה". כדי להתמודד עם המצב, היא מעדיפה להגיע בכלי רכב פרטי ולא באוטובוס. "נזהרים כמה שאפשר. גז מדמיע נגמר בכל החנויות, אז אין לי".

      פתיחת הלימודים האקדמאית באוניברסיטה העברית, ירושלים. אוקטובר 2015 (טלי מאייר )
      "לא צריך לחשוש להביע דעה". בידוק קפדני עבור סטודנטים בכניסה לקמפוס בירושלים (צילום: טלי מאייר)

      גם באוניברסיטת חיפה סטודנטים רבים פתחו את שנת הלימודים באווירה שמחה ונינוחה. תורים ארוכים של סטודנטים השתרכו מול עמדות המידע השונות, על המדשאה נשמעה מוזיקה עליזה ושורה של דוכני מכירות עיטרה את המקום. דבר מהאווירה הטעונה שבחוץ כמעט ולא חדר פנימה. התזכורת היחידה לגל הטרור היא כוחות אבטחה מתוגברים שנצפו בקמפוס. אף ביטוי לדימוי של אוניברסיטת חיפה, כמוסד אקדמי שבו פורץ מפעם לפעם הקונפליקט היהודי-ערבי או הישראלי-פלסטיני, לא נראה ביום הראשון לשנת הלימודים האקדמית.

      "חששתי מהיום הזה", הודה עמית שפר, יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה. הוא סיפר כי לפני פתיחת השנה נעשה תהליך ממתן ויצאה קריאה לכל התאים הסטודנטיאליים שלא לקיים פעילות פוליטית.

      "יש מיעוט קטן מאוד שמנסה לעשות פרובוקציות"

      רנין, תושבת סכנין וסטודנטית שנה שלישית בחוג לריפוי ועיסוק, אמרה כי היא לא חשה היום מתח בהגיעה לאוניברסיטה. אולם, פאטמה ועביר, תושבות תמרה וסטודנטיות שנה שנייה לביולוגיה ומדעי הרפואה חשו אחרת. לדבריהן, הן חששו היום ולכן הגיעו בהסעות של בני משפחה ולא באוטובוסים. "חששנו מהתבטאויות נגדנו", אמרו. פאטמה אף סיפרה כי לאחרונה, מישהו סימן לה בזמן נסיעה במכוניתה, כשעמדה ברמזור, תנועה של שחיטה על צווארו.

      מור בר, פעילה בתא "אם תרצו" הציוני באוניברסיטה, אמרה כי "האווירה די רגועה. סטודנטים עסוקים בלימודים. כשאני יושבת לשתות קפה לא מעניין אותי אם זה עם ערבי או עם יהודי". לדבריה, "יש מיעוט קטן מאוד בקרב התאים של הסטודנטים הערבים שמנסים לעשות פרובוקציות אבל זה ממש לא מאפיין את מה שמתרחש באוניברסיטה". עם זאת, היא ציינה כי ויכוחים וחוסר הסכמות הם דבר לגיטימי ואף רצוי במוסד אקדמי. "אנחנו בוגרים כדי לשמוע ולהתעמת עם מגוון דעות. מרצים לא צריכים לחשוש להביע דעתם", אמרה.

      פתיחת הלימודים האקדמאית באוניברסיטה העברית, ירושלים. אוקטובר 2015 (טלי מאייר )
      "יש קומץ מסיתים שמפריעים לחיים המשותפים פה". סטודנטיות באוניברסיטה בירושלים (צילום: טלי מאייר)

      אך האידיליה בין התאים הסטודנטיאליים אינה בהכרח נשמרת בקמפוסים בערים מעורבות אחרות. "יש קומץ של מסיתים שפשוט מפריעים לחיים המשותפים פה", טען חיים פרינס, יו"ר תא "אם תרצו" בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית. "כותבים כתובות נאצה נגד מדינת ישראל, נגד הסטודנטים. ביום הנכבה צועקים 'ברוח ובדם נפדה את פלסטין', וכל מה שהאוניברסיטה אומרת זה 'רק כשתהיה אלימות נגיב'. אז אנחנו אומרים לאוניברסיטה: 'אל תחכי שתהיה אלימות'. ראינו מה קרה, המחבלים השונים התבטאו לפני ואז תקפו. שלא יחכו שתהיה פה דקירה ואז יגיבו".

      נשיא האוניברסיטה העברית פרופ' מנחם בן ששון מסתובב בקמפוס כחתן ביום חופתו, למרות שזו הפעם השישית ברציפות שהוא פותח שנה. "זה תשעה חודשים שלא נזרקה אבן על הקמפוס", הוא סיפר בגאווה. "אין שום בעיה בינינו לבין הכפר השכן (עיסאוויה, מ"ש), אנחנו מנהלים חיים תקינים מאוד, אפילו ברמה הקטנה ביותר של הפרעה, של תחבורה - הדברים מתנהלים בצורה תקינה. זה הודות לנוכחות המשטרתית. המפכ"ל היוצא דנינו דאג לכך ו-24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, חגים, מועדים, ימי מתח - זה מתנהל טוב".

      בשבוע שעבר כינס פרופ' בן ששון את נציגי תאי הסטודנטים השונים לחתום על אמנה נגד אלימות. על הטענות להסתה הוא אומר כי "ההגדרה של הסתה היא הגדרה שבחוק. אנחנו לא אוכפים את החוק באוניברסיטה, יש לשם כך משטרה, יש את משרד משפטים, במשרד המשפטים יש כתובת שאפשר לפנות אליה במקרים שיש הסתה, הכתובת הזו היא מענה וסיפקה מענה טוב מאוד בקיץ שעבר".

      פתיחת הלימודים האקדמאית באוניברסיטה העברית, ירושלים. אוקטובר 2015 (טלי מאייר )
      "גם כשלא קל - אנחנו מתמודדים ביחד" (צילום: טלי מאייר)

      ראש עיריית ירושלים ניר ברקת הגיע גם כן לבקר. "אנחנו בתקופה ביטחונית לא פשוטה", הוא אמר לסטודנטים. "מבחינתי הסטודנטים חלק לא מבוטל מהם מילואימניקים ואנשים שאכפת להם. 'שאפו' לדור הזה, 'שאפו' לדור של הצעירים שלומדים כאן. באמת, יחד איתם אנו מתמודדים עם המציאות ואין לי ספק שאנו במגמה הנכונה, בכיוון הנכון, גם כשלא קל אז אנחנו מתמודדים ביחד. אין לי ספק שאנחנו נתמודד גם עם המצב הקיים". גם הוא מזכיר את הנוכחות המשטרתית הגבוהה מסביב: "הפריסה של משטרת ירושלים חסרת תקדים, חוצצת בין עיסאוויה לבין האוניברסיטה ואין ספק שהפריסה של המשטרה שונה. כולי תקווה ואמונה שיחד עם פעולות של מלחמה בהסתה ופעולות בשטח, תחושת הביטחון במגמת עליה, אבל צריך תמיד להיות זהירים ולפקוח עיניים".

      גילי אלוני סטודנטית שמתחילה היום תואר שני בתקשורת וזו שנתה הרביעית בעיר אמרה: "חוויתי פה כבר כמה וכמה דברים. יש מתח, מרגישים את זה, אבל יש כל מיני פתרונות, כמו שאטלים שהאוניברסיטה ארגנה. אתה לא עולה על אוטובוס רגיל, אלא על שאטל של האוניברסיטה". לסיכום דבריה אמרה: "באופן כללי הדברים האלו הם לא בשליטה שלך, אז אתה עולה ומקווה לטוב".