הדיון הציבורי על הזכות, החובה או האיסור להרוג מחבלים בזירת הפיגוע הוא אנמי ומחמיץ את העיקר. אמנם אכן יש שיקולים של כדאיות, נזק מול תועלת או הרתעה, אך הם כאין וכאפס לגבי השיקול המרכזי: שמירת הבריאות הנפשית של ערכי המוסר שלנו כעם וכחברה.
לכל אדם ולכל חברה חייב להיות קו אדום, שחצייתו היא בלתי נסבלת ומחייבת את הענישה החמורה ביותר האפשרית. הענישה הזו היא זו שמראה את המחויבות למערכת הערכים ואת הרצינות בה מתייחסים אליהם. ברגע שמוחקים את הקו האדום הזה, מתמוססת מערכת הערכים כולה.
מי שנותן עונש שווה לרוצחי ילדים ולמקבלי שוחד, מראה בכך שמבחינתו אין הבדל מהותי בין רצח ילדים לקבלת שוחד, שניהם מהווים לא יותר מ"עבירה על החוק". גם אם הראשון יקבל יותר שנים בכלא ולא ישתחרר באיזו עסקה, לא זה מה שיעשה את ההבדל. ואם רצח משפחות בדם קר שווה לכל פשע אחר, הרי שחיי אדם אינם חשובים יותר מכסף או כל דבר אחר, ולא באמת נורא כל כך לפגוע בהם. וכך מאבדת החברה את עמוד השדרה הערכי שלה, ושוקעת בערפל מעומעם בו לא יכולה להישמע שום אמירה מוסרית של ממש.
אדם נורמלי לא מסוגל לשבת בשלווה כשפולשים לביתו, רוצחים את ילדיו ואונסים את אשתו. אם הוא לא משתולל מזעם וקורע לגזרים את האויב, הוא לא שפוי. חברה נורמלית לא אמורה לשלוח רבי מחבלים לכלא לצידם של עברייני תנועה ומעלימי מס. אם היא רוצה לשמור על שפיות, היא חייבת למתוח קו אדום מדם ולהבהיר חד משמעית שהיא מתייחסת בשיא הרצינות לחיי אזרחיה. "שופך דם האדם באדם דמו יישפך כי בצלם אלוהים עשה את האדם". רק שפיכת דמו של הרוצח מעידה על כך שאנו לוקחים ברצינות את שפיכת דמו של הנרצח.
זה לא אומר שראוי לתת את עונש המוות לכל רוצח. חשוב להיזהר כמובן לא להפריז לכיוון השני. יש לשמור אותו רק למקרים בהם אשמתו של הרוצח הוכחה בבירור, ובמיוחד כאשר ניכר שהוא לא מתחרט על מעשיו אלא עוד מתגאה בהם. כן, גם רוצחים יהודים עשויים להיכנס לקטגוריה הזו, אבל כאשר מדובר ברוצחים ערבים הפועלים על רקע דתי ולאומני, עונש המוות מתבקש עוד יותר. הרי הללו לא התכוונו לרצוח אדם פרטי מסוים, אלא לפגוע בכל עם ישראל. הם רואים את עצמם כחיילים במלחמה ממושכת נגד ישראל, וברור שימשיכו בה כל עוד יתאפשר להם.
החזקתם בכלא לא רק מהווה נטל על המדינה ומעודדת את חבריהם לחטוף יהודים כדי לשחרר אותם באיזו עסקה, אלא גם נתפסת ביניהם כחולשה ואיוולת של "האויב הציוני", וכחיזוק לצדקת דרכם. בניגוד לתפיסה המערבית-נוצרית לפיה החלש הוא הצודק, בתפיסה הערבית הצדק הוא אצל החזק והבטוח בעצמו, והרתיעה שלנו מהרג רק מעודדת אותם להרוג יותר. יש להוציא אותם להורג בהקדם האפשרי, בלי התמרחויות מיותרות, ורצוי גם בדרך כזו שתעביר צמרמורת בקרב חבריהם ותגרום להם לשקול שוב את מעשיהם.
בג'ונגל של המזרח התיכון אי אפשר להיות אשכנזי מעונב. הגיע הזמן להשתחרר מגישות מוסריות מיופייפות נוסח באטמן והארי פוטר, כאילו "אם נהרוג את הרוצח נהיה רוצחים כמוהו". לא, אנחנו לא נהיה כמוהו, שכן הוא הרג חפים מפשע ואנו הורגים רוצח, וזה הבדל של שמיים וארץ, בדיוק כמו ההבדל בין שודד בנק שיורה במאבטח לבין מאבטח שיורה בשודד. "לכן זמן ועת... עת להרוג", אמר קהלת. אנו חייבים זאת ליקירינו המתים ולעצמנו.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.