בווידאו: ראש העיר נצרת עלי סלאם מתראיין השבוע
עצוב היה ביום שלישי בנצרת; בניגוד לשגרה הסואנת בעיר, התנועה הייתה דלילה, סורגי בתי העסק היו מוגפים, בתי הספר היו דוממים ובכיכר המעיין, הלב הפועם של העיר, צעדו בשקט מספר קבוצות תיירים. ממש לא בהיקף המוכר מימים רגילים. תושבי העיר שבתו באותו יום, בעקבות קריאת ועדת המעקב של ערביי ישראל. בעלי עסקים בודדים החליטו לעבוד בכל זאת. אחד מהם הוא דניאל זיאד שסוחט מיצים בדוכן קטן שהציב מול כנסיית הבשורה האורתודוכסית. "אני צריך לפרנס את המשפחה שלי. מי ישלם לי? אלו שעושים את ההפגנות והשביתות?", שאל.
בינתיים החלו לזרום הידיעות על שרשרת פיגועים בירושלים וברעננה והאווירה הפכה להיות מדכאת עוד יותר.
כ-50 מטרים משם, שביל צר מוביל לבניין העיריה. שם דווקא עבדו במספר משרדים. בחדרים קטנים, על סף הסגפנות בהשוואה לבניין העיריה המפואר של נצרת עילית השכנה, נראו מספר פקידים עסוקים ביום עבודתם. סביבתו של לשכת ראש העיר, עלי סלאם, רחשה פעילות. עוד ועוד צוותי תקשורת של העיתונות בעברית ביקשו לשמוע את מוצא פיו של ראש העיר הערבית הגדולה בישראל.
סלאם היה כנראה מעדיף שהיו באים לפני חודש, לפני שנה. שישמעו על מצוקת הדיור בעיר, על מחסור באזורי תעשיה, או בהגירת התושבים החזקים לנצרת עילית, אבל הוא התמסר למצלמות ולמיקרופונים וחזר על דבריו שנשמעו השבוע שוב ושוב, כל זאת אחרי שתקף בצעקות את חבר הכנסת איימן עודה, ראש הרשימה המשותפת.
"בסוף כל הפגנה חברי הכנסת הולכים הביתה ומעט צעירים נשארים עד 24:00 ו-01:00 בלילה, מציתים פחים ועושים בעיות", הסביר את התסכול שהוביל אותו להתפרצות. "אני ועובדי העירייה נשארים לעבוד כל הלילה, כדי להחזיר את העיר לחיי שיגרה. אני רוצה שחברי הכנסת ייקחו את הצעירים וישלטו עליהם, ושלא יעזבו הכל ויסעו חזרה לבתיהם".
לדבריו כך היה גם בהפגנה שנערכה בעיר בשבת. "אני הייתי בתוך ההפגנה, דאגתי להרגיע את הרוחות וקיבלתי גז (שהמשטרה ירתה, א.א.). אני יוצא מההפגנה ורואה את איימן עודה עומד ומתראיין. כעסתי עליו. אם היה שם מישהו אחר, הייתי כועס עליו".
העימות המצולם הביא לסלאם פרסום בקרב הציבור היהודי, אך בנצרת לא הופתעו. "כך הוא מביע את דעתו לא אחת", אמר תושב העיר שביקש לשמור על עילום שם. "בדרך בוטה וכוחנית. זה הוא, יש מי שמעריך את זה ויש כאלה שמסתייגים מהסגנון".
על מדרגות בניין העירייה מתקבצת קבוצה מצומצמת של צעירים התומכים בסלאם. לך עכשיו למרכזי הקניות בנצרת-עילית", אמר במרירות אחד מהם, בן נצרת שעבר עם משפחתו לנצרת עילית. "תושבי נצרת השובתים מבלים עכשיו בבתי העסק של נצרת-עילית". "כשכל הפוליטיקאים נעלמים מכאן, עלי סלאם הוא שנשאר. הוא רץ לבתי משפט, כדי לבקש שלא יאריכו מעצר של צעירים שנעצרו בהפגנה, הוא נסע לבית חולים עם אביה של הצעירה שירו בה בתחנה המרכזית בעפולה".
בין המשרדים הקטנים והמסדרונות הצרים נעה בשקט אירה. היא עלתה מאוקראינה וגרה בנצרת עילית. לפני 16 שנה החלה לעבוד בעירית נצרת, מנקה, מסדרת, מגישה מים וקפה לאורחים הרבים.
בתמציתיות היא מאפיינת את דרכו של הבוס: "אולי הוא לא מדבר אלגנטי, אבל מדבר מהלב. הוא האבא של העיר. גבר. איש חזק. עושה מה שחושב ומטפל בהכל. זה האופי שלו. כל דבר שנוגע לעיר אכפת לו".
סלאם לא חוזר בו מדבריו כלפי עודה; "זה אני. יש בעיה, אצל יהודים ואצל ערבים; הם לא מדברים את האמת. הם משתנים לפי מזג האוויר. אני לא אשתנה. אני מאמין בשלום ובחיים משותפים. אין דרך אחרת. רבים מאמינים בדרך שלי, אבל מפחדים לומר זאת. למה? נכון, אני פלסטיני, אבל אני אזרח ישראלי ועלי לכבד את המדינה שבה אני חי. מאז 48' אנחנו משלמים מחיר. הגיע הזמן לשלום אמיתי. אני מאד מודאג בימים אלו. אם המצב הזה ימשך, תהיה עוד אינתיפאדה והיא תהיה אחרת וחמורה מכל מה שידענו".
לדבריו יש בו כעס גם על בנימין נתניהו וגם על מחמוד עבאס. "לא טוב מה שקורה באל אקצא. המקום צריך להיות מנוהל על ידי השיחים. ישבתי עם עבאס ועם נתניהו ואמרתי להם שאנחנו, הערבים, אזרחי ישראל, נהיה הגשר לשלום".
ראש העיר שפרץ לתודעה הציבורית בישראל הוא דמות מוכרת מזה שנים רבות לציבור הערבי בישראל ובעיקר לזה הנצרתי. סלאם, המכונה גם אבו-מאהר, בן 64, יליד נצרת, אך משפחתו אינה מהמשפחות השורשיות בעיר. משפחת סבו עקרה לנצרת עוד לפני קום המדינה, ממג'דל (היום מגדל העמק).
הוא גדל בשכונה הדרומית, שנמנית על השכונות החלשות של העיר. במו ידיו בנה עסק מצליח שמעניק שירותי תחזוקה, מסגרות ובניית מכונות עבור מפעלי נייר חדרה. בעבודה קשה הפך לאדם בעל אמצעים. הוא נשוי ואב ל-11 בנים ובנות, אחד מהם, באסל, הורשע בשנת 2012 ברצח אשתו ונשלח למאסר עולם. כשהתמנה לתפקיד סגן ראש העיר, בשנת 1998, עזב את העסק והעביר אותו לידי בניו.
לפוליטיקה המקומית נכנס בשנת 1993. לדברי מקורביו, הוא התבקש על ידי הח"כ לשעבר תופיק זיאד וראש עיריית נצרת בעבר להצטרף לרשימת חד"ש, נוכח התחזקות התנועה האיסלמית בעיר. סלאם סיפק את הסחורה ובשכונה הדרומית זינקה המפלגה מ-23 אחוזי תמיכה ל-58 אחוזים. מאז אותן בחירות הוא חבר במועצת העיר. ב-1998 כמה מונה לסגן ראש העיריה ומשנת 2003 עד 2013 היה ממלא מקום ראש העיריה, ראמש ג'ראייסי.
4 חודשים לפני הבחירות האחרונות הודיע במפתיע כי הוא עוזב את חד"ש ומתמודד ברשימה עצמאית על ראשות העיר. סלאם התנה את הישארותו בחד"ש בכך שאם ראמז ג'רייסי, ראש העיר, לא יתמודד עוד מטעם המפלגה, הרי אך טבעי הדבר שהוא יהיה מועמדה לראשות העיר. אולם דרישתו נדחתה והוא פרש והקים את תנועת "נאסרתי" ("נצרת שלי").
סלאם הפתיע וניצח על חודם של 22 קולות בלבד. אולם שורת דיונים משפטיים סביב ספירת הקולות, הותירו אותו בעמדת המתנה, עד שבית המשפט העליון החליט על קיום בחירות חוזרות, בסופן ניצח בפער של יותר מ-10,000 קולות. אחרי 38שנה איבדה חד"ש את עיריית נצרת.
עם זאת, לחד"ש עדיין כוח רב במליאת המועצה. 8 מקרב 19 החברים בה הם חברי המפלגה. רשימתו של סלאם זכתה ב-7 מושבים ומרכיבה קואליציה ביחד עם 2 נציגי בל"ד, נציג הרשימה האיסלמית ונציג מרשימה על-מפלגתית.
"מי שהצביע לו עוד יצטער"
מערכת הבחירות הייתה רוויות השמצות וסלאם הוגדר על ידי יריביו כ"איש ליכוד לשעבר" ו"חבר של שמעון גפסו", ראש עירית נצרת עילית שהתבטא בתקיפות נגד ערביי ישראל.
סלאם משיב בשלוות נפש לדברים: "אמרו גם שאני מוסד, שב"כ, שגפסו הביא לי מצביעים ושאני אוהב נשים. לא אכפת לי מאף אחד. רוב תושבי נצרת אתי. כואב לאלו שניצחתי אותם. בבחירות הבאות כבר אנצח בפער של 20 אלף קולות. אני אמשיך עוד קדנציה אחת וכבר מכין צעירים שימשיכו בעירייה אחרי".
גם היום מתנגדיו מחזיקים בעמדה זו, ואחרי התבטאויותיו בשבוע האחרון, דעה זו אף התחזקה; "הוא משתף פעולה של ממשלת ישראל", אמר ויסאם בילאל בעת שחצה את כנסיית הבשורה במהלך יום החופש שנכפה עליו בשל השביתה הכללית. "מי שהצביע לעלי סלאם עוד יצטער על כך. הוא לא משרת את האינטרסים של העיר".
"אבא של נצרת"
במשך 20 שנותיו כחבר מועצה ואחר כך כסגן וכממלא מקום, הלך סלאם וצבר כוח מהשטח. הוא נחשב ל"בולדוזר", אחד שפותר דברים - מביוב דולף, ועד בעיות אישיות - תוך שהוא עוקף את המנגנון הביורוקרטי המסורבל. הוא פעל בשכונות העניות בהן מתגוררים תושבים קשי יום, השכונה המזרחית, שכונת ספאפרה ואחרות. שכונות בהן נוכחותה של חד"ש היתה חלשה. סלאם מוכר כוורקוהוליק שעוסק לעיתים בעניינים ברמת הטיפול של פקידי עירייה. "גם היום כראש עיר הוא מקפיד לעסוק בבעיות כגון טיפול באשפה", אמר תושב העיר. "יש שאומרים שזה טוב ומראה על מעורבות ואכפתיות ויש הטעונים שזו בעיה ושהוא לא יודע לבזר סמכויות", הוסיף.
"סלאם מביא כבוד לאזרח הקטן, הוא דוגל במדיניות הדלת הפתוחה, כל אדם יכול לבוא אליו. הוא עובד סביב השעון, הוא מתחיל לעבוד ב-7 בבוקר ומסיים בחצות", אומר עליו סלים גומיד, מנהל לשכתו. "איש שטח", אמר אדם שמכיר מקרוב את מנגנון העיריה. "הוא כמעט לא נוסע לחו"ל, כל הזמן עובד". במשך השנים גם נחשב לפטרון קבוצת הכדורגל, אחי נצרת, שבשיא תהילתה שיחקה בליגת העל. בעיר ללא מגרשי משחקים ושידם של רבים אינה משגת לספק תרבות פנאי לילדיהם, קבוצת הכדורגל נחשבת לסמל חשוב.
וכך, למרות עושרו ורכב הפאר בו הוא נוסע, לא מעטים רוחשים לו אהבה. בעירייה אגב מציינים כי הרכב בו הוא נוסע הוא רכב פרטי שלא נרכש מהקופה העירונית. לדברי סלים גומיד, מנהל לשכתו של סלאם, "כשהוא היה ממלא מקום הוא היה למעשה ראש העיר בפועל. הוא החזיק בתיקים חשובים כמו הנדסה, גביה וספורט. הוא איש שקרוב לעם, משתתף ביגון ובשמחה, נותן יד ועוזר לחלש.
יש שתופסים אותו כעממי וישיר ויש המפרשים את התנהגותו כבוטה. האם הניסיון להושיט יד לממשלת ישראל והאהדה הרגעית לה זכה בקרב הציבור היהודי יסייעו לו בביצור מעמדו כ"אבא של נצרת"? או שמא נחצה השבוע גבול שיקים עליו את תושבי עירו ואת הציבור הערבי? ימים יגידו.