מתח באוויר- דימונה ורהט בימים שאחרי פיגועי הדקירה

שני בדואים ושני פלסטינים תמימים שילמו לפני פחות משבוע מחיר דמים, רק בשל חזותם הערבית. יהודי תושב העיר כבן 17, מוכר למשטרה, פתח במסע דקירות באזור רחוב גדולי ישראל, באזור בית הספר 'לימן'. מאז ועד היום הרוחות לא נרגעו. רמות האמון בין יהודים לערבים בדימונה, שבה מועסקים דרך קבע מדי יום בדואים מהיישובים הסמוכים, ירדו לשפל מסוכן חדש.
עופרה אזולאי תושבת העיר מסתובבת בימים האחרונים עם מיכל תרסיס גז מדמיע להגנה עצמית בתיק. פזית כהן חברתה, מחזיקה מספריים גדולות וחדות לכל צרה שלא תבוא. "י ש לי תינוקת בת שנה", אומרת פזית. "אני יודעת שבסופו של דבר אני לא אעשה עם המספריים שלי כלום, אבל זה נותן לי תחושת בטחון. לצערי הגענו למצב שבו אנחנו, האזרחים, צריכים להסתובב עם כלים להגנה עצמית", כך היא מספרת.
"אני בחיים לא חששתי משום דבר", אומרת עופרה. "אנחנו מסתובבים בתחושת פחד כל הזמן. מסתכלים ימינה ושמאלה, מפחדים לצאת מהבית. אבל החיים חייבים להמשך אז אני מצוידת בגז מדמיע כמו כולם. אני מאוד מקווה שהבדואים לא יצאו במסע נקמה , אנחנו מפחדים מכל בנאדם היום וגם הם מפחדים – זה המצב שהגענו אליו".
הפצועים הבדואים מאירוע הדקירה, למרות האירוע הטראומתי והפגיעה הפיזית שחוו, מנסים להעביר מסר של רגיעה ושלום לתושבים. עיד אלהוואשלה שנפצע באורח בינוני בתקרית מקווה שההיכרות האישית רבת השנים שקדמה לתקרית, תשקם את מערכת היחסים עם חבריו היהודים. "כל החיים שלי אני בדימונה, ממש מגיל 0 ", הוא מספר. "מבקר ואוכל בבתים של חברים באופן קבוע. אני עדיין לא מעקל שדבר כזה קרה לי דווקא כאן. אני אומר היום לתושבים שיהיו רגועים. אין להם ממה לחשוש מאף אחד. לא מבדואים ולא מאף אחד אחר. כל אימא בדימונה מכירה את עיד וסביר להניח שגם האכילה אותי בביתה בעבר".
בדואים אחרים שעובדים או קונים בעיר באופן קבוע, כמו גם חלק מתושבי דימונה, מסרבים להיסחף לתוך מערבולת השנאה והדמים. שי וייצמן בעל מספרה בעיר אומר כי הדם שנשפך לאחרונה – היה מיותר לגמרי. "גם בצד שלנו וגם בשלהם - מה שקרה לנו ביום שישי היה דם שנשפך לחינם". סארה אבו עשייבה, תושבת כפר לא מוכר ומבקרת קבועה בעיר אומרת כי היהודים בשבילה הם כמו אחים. "אין שום הבדל בינם לבנינו", לדבריה.

חלק גדול מתושבי רהט, העיר הבדואית הגדולה בדרום, מסרבים להשלים עם מציאות שבה הם חשופים לפגיעה, רק בשל חזותם הערבית. אירוע הדקירה בדימונה ושאר האירועים ברחבי המדינה הוציאו מאות מהם להפגנות זעם ברחובות בעיר. עלי אבו מדיג'אם תושב העיר, עובד עם יהודים מגיל 16 טוען כי המציאות הנוכחית הזויה. "פעם כשהיינו נפרדים אחד מהשני, בדואים ויהודים, היינו בוכים כי אהבנו אחד את השני. היום אני רואה כל אחד מרביץ לשני".