דברים קורים. לא תמיד בקצב הנכון. טחנות הצדק ההיסטוריות חורקות וטוחנות בקצב איטי ומתסכל לעיתים. אבל הן טוחנות, ולאדם יכולת להשפיע על הכיוון ועל הקצב של התהליך. עובדה זו מטילה על כתפיו אחריות מוסרית שאיננו יכול לחמוק ממנה.
לפני יותר מעשור שנים דפק על דלת משרדי באוניברסיטת בן-גוריון יהודי ברזילאי שהתחתן עם בת להורים ממוצא יהודי-פורטוגלי וסיפר על תופעה הידועה כיום כ"בני אנוסים". לא ידעתי דבר על כך. כך, הסתבר, היה מצב חוסר-הידע גם אצל רוב עמיתיי ההיסטוריונים באקדמיה הישראלית.
מאז מתפרסמות לעיתים מזומנות כתבות על יחידים וקבוצות שמבקשות להזדהות בדרך כזו או אחרת עם אבות אבותיהם, יהודי ספרד ופורטוגל, שנאנסו להמיר את דתם לפני יותר מ-500 שנה. מספרם של אלה גדל והולך. הם עולים אל פני השטח מתוך צללי ההיסטוריה בכל חצי הכדור המערבי - איבריה, צפון, מרכז ודרום אמריקה, האיים האטלנטיים והקריביים ועוד. הסיבות ל"תופעת הפניקס" המופלאה הזאת רבות. התקשורת האלקטרונית, האינטרנט, הפורומים והרשתות החברתיות, חיפוש שורשים אופנתי והזמינות של מאגרי ידע היסטוריים וגנאלוגיים הם רק חלק מן הסיבות.
חשוב להדגיש שמדובר באנשים שמגיעים בכוח עצמם כיחידים להחלטה האמיצה להשיל מעליהם זהות שעליה חונכו ושעמה גדלו. זו החלטה אמיצה משום שלא מדובר בשבטים פרימיטיביים או ב"תופעת עדר". האנשים מעורים בחיים המודרניים של המאה ה-21. הם בעלי מקצועות מכובדים לא פחות משל הכותב ומשל קהל הקוראים של מאמר זה.
ההחלטה לצאת למסע הזהות הזה היא אישית והרת סיכונים. לעיתים קרובות נוצרים קרעים משפחתיים כואבים בעקבות הגילוי של השורשים היהודיים והנכונות להזדהות ולהתחבר בדרך משמעותית עם מורשת האבות האתנית, הדתית, הלאומית, שלפי תחושתם העמוקה נגזלה מהם באלימות. הדבר מתסכל שבעתיים כאשר הם נוכחים שלמרות ההקרבה והנכונות שלהם ללכת מארצם ממולדתם וממשפחותיהם, בעלי הדעה וההחלטה בממסד של העם הקטן שאליו הם משתוקקים להתחבר מתנכר להם.
זה המצב נכון להיום, והוא חייב להשתנות. העם ברובו הגדול, ובוודאי אלה המכירים את הסוגיה מקרוב, רוצים לקבל בזרועות פתוחות ובסבר פנים שוחקות את האחים האובדים. ואין כאן שאלה מוסרית ואנושית גרידא. זה מצב של win-win מבחינת קהילות ישראל בגולה ומבחינת מדינת ישראל. כמה אנשים במהלך ההיסטוריה התחננו בדמעות להצטרף לעם ישראל, לחלוק את גורלם ולחיות עם בני עם קטן ועדיין נרדף? כמה מן העליות ההמוניות מאז קום הציונות הותנעו באנרגיה אידיאולוגית של רצון פנימי ולא באילוצים חיצוניים ככלכלה או אנטישמיות?
מדובר בפוטנציאל אדיר מבחינה כמותית ואיכותית, האתגר המונח לפתחן של מדינת ישראל, בה נעשות ההחלטות החשובות, ושל העולם היהודי כולו הוא בסדר גודל דרמטי בעל ממדים היסטוריים.
מספר היחידים והארגונים, בעיקר בחו"ל, שמסייעים בדרכים שונות גדל והולך. ההיסטוריה של המאה ה-20 מלמדת עד כמה הצליח עם ישראל בשילוב ידיים להתייצב מול אתגרי קיום וקיבוץ גלויות, כבירים ככל שהיו.
הגיעה השעה להעלות את הסוגיה על שולחנם של מקבלי ההחלטות. האחריות שהוזכרה לעיל מוטלת על כולנו כיחידים וכחברה. על חוקרי תולדות האנוסים לצאת מאזור הנוחות הדוקומנטארי של ראשית העת החדשה ולהשתמש במיומנויותיהם כדי לעסוק בשאלות עכשוויות גם אם הן נוגעות בדיסציפלינות ממדעי החברה. על המחוקקים מוטל לשנות ולעדכן תקנות וחוקים. ארגונים הממומנים על ידי העם היהודי ומשרדי הממשלה הנוגעים בדבר חייבים להתאים עצמם למצב.
הממסד הרבני יכול להיתלות באילנות גבוהים של רבני ראשית העת החדשה, שמצאו דרכים לקבלת השבים בסבר פנים מאירות, ובקלות יחסית לשלב פתרונות שאינם חורגים מן המסורת ההלכתית. על הרשויות המקומיות לקשור קשרים עם ערים שבהן ריכוז משמעותי של בני אנוסים. אלה אך מקצת דוגמאות לפעילות חיובית בסוגיה כה צודקת וחשובה מבחינה מוסרית, יהודית וקיומית לכולנו.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.