פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שקר הסגר: החלטה חסרת אחריות

      המחסומים לא יעצרו מפגע נחוש עם סכין. הוא כבר ימצא את הפרצה לעבור דרכה. מנגד, הפגיעה שתיגרם לחופש התנועה של הפלסטינים רק תגביר את תחושות הזעם שיולידו עוד פיגועים. מוטב שנפנה לפתרון האמיתי היחיד: מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית

      עימותים בין פלסטינים לכוחות הביטחון במזרח ירושלים, 4 באוקטובר 2015 (רויטרס)
      שוטרים בעימותים במזרח ירושלים (צילום: רויטרס)

      ירושלים שוב מדממת ואנחנו תושביה שוב נאלצים לנהל את חיינו בתוך עננה גדולה של פחד. מגיע לנו לחיות בביטחון: ללכת ברחוב בלי להסתכל אחורה, לשלוח את הילדים אל בית הספר בלי לחשוב פעמיים, לעלות על אוטובוס בלי לבדוק טוב טוב את חזותם של שאר הנוסעים. והנה, שנה שנייה ברציפות שהזכות הבסיסית הזו נלקחת מאיתנו באכזריות. שנה שנייה ברציפות שהמדיניות הזחוחה והכוחנית של הממשלה שלנו מתנפצת לנו בפרצוף.

      ולמרות שאדי הפחד הופכים בקלות לזעם ולשנאה חובה עלינו להודות: הזכות לביטחון היא גם זכותם של תושבי מזרח העיר. הדרישה לחיים ללא פחד היא גם דרישתם הצודקת של הפלסטינים שחולקים איתנו את ירושלים. אכן, רק דבר אחד מאחד כיום את ירושלים על מזרחה ומערבה, על תושביה היהודים והערבים: פחד. ולמרות שהשיח הציבורי היום אינו מגלה סובלנות לדיבורים על הכרה בסבלו של האחר, המפתח לתיקון נמצא בדיוק שם: כשישראלים ופלסטינים יצליחו להבין את הפחד והסבל של "הצד השני", מי שכיום נראה להם מפלצתי יתגלה לפתע כאנושי ואפילו דומה להם.

      ולמרות הדמיון יש גם הבדל גדול. אנחנו הישראלים נהנים מחירות, מריבונות וממדינה בעלת עצמה שדואגת לטובתנו (הייתה יכולה לדאוג טוב יותר). לפלסטינים במזרח ירושלים (וכמובן גם בגדה המערבית) אין את החירות הזו. כיום זה הומחש שוב כאשר ראש הממשלה וראש עיריית ירושלים ואפילו ראש האופוזיציה קראו להטיל סגר על השכונות במזרח ירושלים. קראו ואף יישמו בצורה חלקית: מחסומים מוצבים ביציאה מהשכונות הפלסטיניות והיוצאים מהן נבדקים.

      ההחלטה הזו של נתניהו וברקת היא הפקרות. לא בגלל הפגיעה שיש בה בזכויות של פלסטינים בירושלים אלא בגלל שהיא לא תועיל במאום כדי לספק לישראלים ביטחון. נתניהו מסרב להודות שמדיניותו העקבית לאורך שנות שלטונו הארוכות היא זו שהביאה את הכישלון המדמם הזה. במקום זאת הוא נוקט שפה מתלהמת ומקדם צעדים כוחניים שיוצרים את האשליה שהוא מנסה להתמודד עם המשבר. בפועל אין לו מה להציע לנו. נתניהו לא מסוגל להעניק לתושבי ירושלים ביטחון:

      המחסומים הללו לא יעצרו מפגע נחוש עם סכין. הוא כבר ימצא את הפרצה לעבור דרכה. מנגד, הפגיעה שתיגרם לחופש התנועה של הפלסטינים בדרך לעבודה, ללימודים, למסגד אל-אקצא, לבית החולים, רק תגביר את תחושות הפחד והזעם שיולידו עוד פיגועים ועוד יהודים מפחדים, פצועים וחס וחלילה הרוגים. כי זאת יש לומר: גל האלימות הנוכחי התחיל בהגבלות תנועה על פלסטינים. מניעת כניסת מתפללים מוסלמים אל הר הבית במהלך חגי תשרי היא זו שהניעה את כדור השלג של אלימות הדדית (כן, הדדית) שהתפרצה לבסוף בנחשול הפיגועים המטורף של ימים אלו. גם ההגבלות באל-אקצא היו באמתלה של ביטחון אבל בפועל הן הביאו להיפך המוחלט. נתניהו וברקת ממשיכים להציע לנו את אותה מדיניות שיצרה את המשבר הזה.

      האמת היא, שאם יוטל סגר של ממש על מזרח ירושלים התוצאה תהיה שיתוק מוחלט של העיר שכן כ-50% מהפלסטינים עובדים למחייתם במערב העיר. מצד אחד סגר כזה יפגע פגיעה אנושה בפרנסה של פלסטינים רבים. מצד שני, ענפים שלמים – בתי מלון, שירותים רפואיים, תברואה ועוד, תלויים בעובדים פלסטינים ויקרסו בלעדיהם. התלות ההדדית הזו הייתה יכולה להיות הבסיס שעליו בונים חיים משותפים בירושלים. בפועל לא פספסנו שום הזדמנות לפספס כל הזדמנות לעשות זאת.

      ברקת לנתניהו רק לפני שבועיים: "לא יכולנו להגיע להישגים בירושלים בלעדיך" (עומר מירון)
      ההחלטה של נתניהו וברקת היא הפקרות (צילום: עומר מירון)

      לאורך 48 שנה ממשלות ישראל וראשי העירייה בירושלים הנהיגו מדיניות של אפליה חריפה כלפי מזרח העיר. התוצאה היא לא רק שיעורי עוני גבוהים, מחסור אדיר בכיתות לימוד, תשתיות לא מתפקדות, מצוקת דיור וכו', התוצאה היא החלשה מתמדת של הקהילה הפלסטינית של העיר. וכשמפוררים קהילה שמונה 37% מתושבי ירושלים, הנזקים פוגעים בכל תושבי העיר: עוני, פשע ואלימות אינם נעצרים בשכונות הפלסטיניות ושום סגר לא יצליח לעצור אותם.

      אם יש משהו טוב בדיבורים על סגר וגדרות הוא שהם ממחישים את השקר שבדיבורים על עיר מאוחדת. נכשלנו באיחוד העיר וזה אפילו לא משנה אם האחריות כולה שלנו או שגם לפלסטינים יש אחריות לכך. ומאחר שנכשלנו מוטב שנפנה לפתרון האמיתי היחיד שממנו אנחנו בורחים כבר לפחות 15 שנה: מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית.

      כי כשלפלסטינים תהיה החירות שלהם נוכל אולי להתחיל את ההכרה ההדדית באנושיות ובסבל אחד של השני. רק אז יתחיל התהליך הארוך שבסופו של דבר יביא לישראלים ולפלסטינים – חיים ללא פחד ובביטחון.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.