לא קל לבוא ולהאשים את מי שלא תוקף בסכינו, ברכבו או במטעניו בשפיכות הדמים שמתרגשת עלינו כבר קרוב לשבועיים אבל לדעתי אין ברירה. די מיותר לחזור על המובן מאליו אך אי אפשר לא לעשות זאת. ללא ספק ובלי שום מצמוץ הדם שנשפך פה בשבועיים האחרונים מרוח על ידיהם של אותם אלו שבחרו בדרך הדמים. אבל האם אפשר להשאיר את האשמה רק עליהם? ממש לא.
לכל ברור שהתפרצות הטרור הנוכחית מושתת על מה שמכנים הפלסטינים: "שינוי הסטטוס קוו באל אקצה". אפשר לצקצק מפה ועד הודעה חדשה כי זה תירוץ להצדקת האלימות אבל זו בחירה בדרך הקלה, בדרך שמבטלת ולא מוכנה להתמודד עם המציאות בה אנו חיים.
המאבק של פעילי וארגוני הר הבית על שינוי הסטטוס קוו בהר הבית, אורך שנים רבות. בשנת 1967 הותווה הסטטוס קוו שקבע כי האחריות מבחוץ על ההר תישאר בידי ישראל אך ניהול המקום יישאר בידי הוואקף המוסלמי. ביקור של יהודים במקום הותר אך הפולחן היהודי יועבר לעבר הכותל המערבי ולא יעשה בהר. וועדת שרים לענייני המקומות הקדושים אשררה שבועות לאחר סיכום הסטטוס קוו את ההסדר שהטווה שר הביטחון משה דיין ולמרות שלא קבעה מפורשות שתפילת יהודים במקום אסורה, היא הורתה לאסור על הרב הראשי הצבאי שלמה גורן לפעול במקום ולארגן תפילות בשטח הר הבית.
לאורך כל השנים הוגשו עתירות בנושא חופש הפולחן ליהודים בהר, ובית המשפט קבע בסופו של דבר כי ההחלטה בסמכות המשטרה על פי שיקול דעתה בהתאם לשיקול על שמירה על שלום הציבור. בנוסף, על פי החוק לשמירה על המקומות הקדושים הוטלה אחריות כבר ב-67 על שר הדתות לקיום חוק זה וניתנה לו הסמכות לאחר התייעצות עם נציגי כל הדתות הרלוונטיים והצעתם לתקן תקנות בנושא ועד ליום זה נמנעו כל שרי הדתות לעשות שינוי ולאפשר ליהודים להתפלל על ההר. רבים אולי יאמרו שזו שורש הבעיה אך זה המצב עד לימנו אלו.
בנקודה זו כדאי לנסות לרגע לבחון את טענות שני הצדדים לגבי שינוי הסטטוס קוו במקום. הפלסטינים סמוכים ובטוחים כי הוא עומד להשתנות ובשל כך הם מוחים וללא כל הצדקה חלקים מהם פונים לדרך ההסתה והטרור. מנגד טוענים נציגי הממשלה כי מדובר בשקר גס ושאין שום כוונה לשנות ומדובר בניצול ציני כדי לעורר תסיסה וטרור, אמנם?
מה רוצים אותם יהודים שפועלים במשך שנים לטובת עליה להר הבית, מה בדיוק כוונתם בטווח הקרוב והרחוק בפעילות זו? אותם ארגונים ופעילים שהלכו והתרבו במשך השנים מעוניינים לשנות את הסטטוס קוו. הם רוצים שהמציאות הנוכחית תשתנה וליהודים יתאפשר לעלות להר, להתפלל, אולי לבנות בית כנסת במקום ובסופו של תהליך להקים שם את בית המקדש.
לא מדובר פה ברצון מינימליסטי למלמל מספר פסוקים בעת שהותם בהר הבית אלא בדבר גדול בהרבה, מבחינתם, בסופו של התהליך גם אם הם לא חותרים להשיג אותו בצורה אקטיבית ובאופן מידי, על ההר יוצב בית המקדש השלישי ומסגד אל אקצה לא יהיה במקום. כידוע, סופה של פעילות לשאת פירות גם אם ייקח לה שנים רבות, אז מה זה אם לא שינוי הסטטוס קוו. בנוסף, פלסטינים אזרחי ישראל התלוננו במהלך החודש האחרון על מספר מקרים בהם אוטובוסים מהמשולש שיצאו לירושלים נעצרו בכניסה ליישובם וכל מי שנמצא מתחת לגיל ארבעים הורד מהאוטובוס. עוד הם טענו כי בחלק מהימים הוגבלו וצומצמו שעות התפילה שלהם במסגד. אם מחברים את כל הדברים הללו יחדיו, בעיניהם של הפלסטינים, אי אפשר לקרוא למצב הזה אלא שינוי של הסטטוס קוו.
במשך שנים נאבקים פעלי הר הבית בראש ובראשונה בממסד הרבני, שעד היום רובו אוסר עליה להר, ולאט לאט מזיזים עוד ועוד רבנים בעיקר מהציבור הדתי לאומי לצדם באג'נדה ההלכתית המתירה עליה להר הבית. אם עד לפני עשור היו אלו מתי מעט, כיום רבים הצטרפו למהלך. הכמיהה לעלות להר הבית ולהתפלל במקום הפכה לכמעט מיינסטרים מבחינת אותם פעילים, וזה השורש להכל. מבחינתם, כל זמן שאין בפועל למדינת ישראל ריבונות בהר כאילו אין לה ריבונות בשאר המדינה. במקביל, הם פנו במשך השנים לבג"ץ וכן לפעילות פוליטית לשינוי המצב במקום. מבחינת אותם פעילים על הממשלה ורשויות אכיפת החוק לפעול נגד הפלסטינים האלימים ותו לו, כאילו שלהם אין שום אחריות על מה שקורה כאן סביב ההר.
יהודה גליק נשאל לא פעם האם הוא לא חושב שהוא אחראי על האלימות הפלסטינית בגלל פעילותו בנושא. לדבריו, זה כמו להאשים את הקורבן במקום המקרבן. לא פעם הוא השווה זאת לנאנסת שתואשם בשל לבושה הלא צנוע. ללא ספק יש דברים בגו, רק שקיים הבדל עצום בין הדברים. גם אם מערכת אכיפת החוק תילחם בכל החומרה בכל האנסים בישראל אף אחד לא יצא לרחוב ויפתח באלימות ובשפיכות דמים, לצערנו זה לא המצב שהנושא הזה על המדוכה.
אין לי שום דבר נגד חופש מכל סוג שהוא. גם אין לי שום התנגדות לאתגר את השלטון למחות ולנסות לשנות מציאות. במבט פשטני, ללא ספק יש כאן אפליה שליהודים אסור להתפלל בהר הבית אבל כידוע בדמוקרטיה אין שום ערך יסוד שמבטל את שאר הערכים.
גם אם נסכים שפעילי הר הבית צודקים בכל טענותיהם, הדבר שהכי קשה לי להבין הוא איך הם אינם שואלים את עצמם, האם בשל אותו ערך מקודש שווה כל שפיכות הדמים שמשתוללת פה? מתי הם יגידו לעצמם שערך העלייה להר חשוב והם מאמינים בכך בכל ליבם - אבל לא בכל מחיר, לאו דווקא עכשיו, ויניחו לנו לחיות עם ביטחון ברחובות. במקרה הנוכחי ביטא את הנקודה הזו בצורה הטובה ביותר נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק באחת העתירות שהוגשו בנושא: "איננו פועלים על פי האמרה - ינצח הצדק ויחרב העולם". נכון, התוקפים הם מהציבור הפלסטיני, הם אלו שיוצאים לעשות פיגועים אבל בנוגע לסכסוך הזה לא צריך להיות צודקים אלא להיות חכמים. תנו לנו לחיות בביטחון במדינה הזו.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.