פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כאן שולט ימין קיצוני לא מאוזן

      במציאות שלנו שולט ימין קיצוני. לא מאוזן. שלא לוקח אחריות על כל בעלי זכות הבחירה בארץ הזו, אלא רק על מצביעיו הישירים, ימין שלא מתאמץ להרגיע את הרוחות, אלא מחזיק את המצית ביד ומשחק איתה בלי סוף. והוא עושה את זה, בלי מפריע, כי הצד השני עסוק באיזון

      גיא מרוז ואורלי וילנאי מולבשים בבגדי ערבים (צילום מסך)
      הלבישו אותם בכאפייה ואיימו על חייהם - גיא מרוז ואורלי וילנאי

      גיא מרוז ואורלי וילנאי זכו ברשת ל''תמונת כאפייה'' לאחר שהתעמתו עם ינון מגל על האחראים למחדל הביטחוני הנוכחי (ינון מגל – "רבין", גיא מרוז – "ביבי"). הלבשת כאפייה או מ"מ של "בוגד", זו כמובן טקטיקה מייבשת ושחוקה של הימין הקיצוני ובאמת אין הרבה דברים יצירתיים לומר על זה, חוץ מזה שזה עובד. זה עובד כל פעם מחדש.

      כי מיד אחרי שהולבשו בכאפייה ושנייה אחרי שזוג המראיינים הביעו זעזוע מההסתה, התראיין מרוז לצינור לילה ושם, אחרי שסיפר על איום מוחשי שאורלי קיבלה מאיש ימין קיצוני (''עד שלא תצעקי מוות לערבים יהיה כדאי לך לשמור טוב טוב על הילדים שלך''), מיהר מרוז לומר שהם דווקא מראיינים יותר אנשי ימין מאנשי שמאל.

      בהמשך הריאיון, מיהר מנחה הצינור, גיא לרר, לשאול את מרוז: ''האם הכעס כלפי התקשורת נובע מזה שיש יותר מדי אנשים שאמורים לשאול את השאלות ובמקום זה מתנגחים עם התשובות?'' (במילים אחרות: איך ייתכן שאתה עדיין חושב להיות תקשורת בועטת, זה כל כך נייטיז). ומפה, כמו שאומרים, המצב רק התדרדר. מרוז מיהר לענות כי הם דווקא מאוד מאוזנים והם דווקא "מקשים יותר" על הצד השני, הם הרבה יותר קשוחים עם הח"כים הערבים.

      וכך, הדבר היחיד שייזכר מהעניין, זה האם התקשורת שמאלנית? האם התקשורת מאוזנת? במקום לדבר על הבעיה המרכזית – הסתה פרועה נגד עיתונאים ואיומים בטלפון נגד מגישה בכירה.

      השאלה המטרידה היא למה קל כל כך להוציא את השמאל מאיזון? רק אומרים לנו את המילה איזון, ואנחנו חוטפים סחרחורת שלא יחשבו שאנו מפלים, מרמים, חלילה - מתנשאים.

      אבל האמת היא שבחיים אין איזון. המציאות שלנו מופרעת מאוד, האנשים ששולטים בנו הם לא אותם אנשי ימין-ליברל-מרכז שלמרות שהחזיקו בדעות הפוכות מהשמאל, עדיין רואים את השמאל והימין תחת אותה כיפת שמיים.

      במציאות שלנו שולט ימין קיצוני. לא מאוזן. ימין שלא לוקח אחריות על כל בעלי זכות הבחירה בארץ הזו, אלא רק על מצביעיו הישירים, ימין שלא מתאמץ להרגיע את הרוחות, אלא מחזיק את המצית ביד ומשחק איתה בלי סוף. והוא עושה את זה, בלי מפריע, כי הצד השני עסוק באיזון.

      במציאות הלא מאוזנת שלנו, כשנשיא המדינה מגנה בכאב שריפת משפחה שלמה בכפר פלסטיני, הוא זוכה לקריאות בוגד וגם לכאפייה מפורסמת, ולהשוואות כמה מהר הוא מגנה טרור נגד יהודים ובאיזו עוצמה.

      כתובת נאצה נגד הנשיא ראובן ריבלין הופצה בפייסבוק, אוגוסט 2015 (אתר רשמי , פייסבוק)
      כשנשיא המדינה מגנה בכאב שריפת משפחה פלסטינית, הוא זוכה לקריאות בוגד ולכאפייה (צילום: אתר רשמי - פייסבוק)

      אין איזון גם במספרים היבשים. בדו"ח השנאה של קרן ברל כצנלסון (באמצעות חברת המחקר ויגו) שחולש על חצי מיליון סטטוסים, תגובות וטוקבקים מדי יום, ומנטר את השיח המסית, האלים והגזעני, יש הבדל עצום בין ההסתה שמכוונת לימין להסתה שמכוונת לשמאל (תזכרו את זה שמאלנים בפעם הבאה שמדברים אתכם על איזון): מתחילת החודש עמדה ההסתה נגד השמאל על 15% מכלל שיח השנאה. מתחילת החודש עמדה ההסתה נגד הימין על פחות מ 4% מכלל שיח השנאה.

      אין איזון גם כי כבר למעלה מעשור שהימין בשלטון. היה לו מלא זמן "לתקן את נזקי השמאל" עליהם הוא מרבה להסית ולפלג. במקום זה הוא ודומיו נוהרים בהמוניהם לפייסבוק למצוא אשמים לבערה המתחוללת בארץ.

      הדרך לחתור לאיזון זה לנהוג באפס סבלנות לאלימות, אפס סבלנות לטקטיקה של הימין הקיצוני, אפס סבלנות לספינים של מתלהמים ומסיתים, מהשמאל ומהימין כאחד .

      הדרך לחתור לאיזון זה להרים את הראש מהמקלדת ולהסתכל לשלטון בעיניים ולראות שזה לא עושה דבר כדי שיהיה לנו פה טוב יותר. למה? כי היינו עסוקים מדי במלחמות פייסבוק כדי שנשים לב. כשנתחיל לכוון את החיצים למקום הנכון משהו יתחיל לזוז. אז אולי, אולי נגיע לאיזון .


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.