משבר הדיור הציבורי- משפחות מרהט מבקשות סיוע במגורים

הילאלה מתגוררת בתוך פחון קטן ורעוע, מטרים ספורים ממרכזה של שכונה יוקרתית ברהט. היא וחמשת ילדיה מקיימים שגרת חיים הזויה בתנאי מגורים שאינם ראויים לבני אדם. היא השתלטה על המגרש הזה והתנחלה בו לפי כעשור , כי מצבה הכלכלי הקשה אז, וגם היום, לא אפשר לה לשכור בית קרקע או דירה משלה. "הילדים שלי כל הזמן ישנים ביחד", היא מספרת. "ביום הם יושבים בצל מתחת לעץ ובלילה על הרצפה. מזג האוויר חם גם ביום וגם בלילה. באנו לכאן מחוסר ברירה. באנו מדירה צרה לדירה צרה עוד יותר. התיישבתי כאן כי אין ביכולתי לעשות יותר כלום".
עדותה של הילאלה מזעזעת לחלוטין, אולם לא לכל המשפחות העניות בעיר "שיחק המזל" כמו להילאלה. היא מצאה לעצמה ולילדיה מגורים בחינם בדרך לא דרך ומאות משפחות אחרות שחיות במצב סוציו אקונומי קשה לא פחות נאלצות להוציא כמעט את כל משכורתן על שכירות. נ' היא אם נזקקת ל8 ילדים שמשכירה בית בעיר עם קצבת נכות חודשית קבועה בסך 2500 ¤ . היא מוציאה מדי חודש 2000 ¤ על שכירות ו1000 ¤ על חשבונות מים וחשמל". "אפילו בתקופת חג הרמאדן לא היה באפשרותי לקנות לילדים בגדים. חסכתי את כל הכסף לתשלום השכירות", כך היא מספרת.
פ', אם ל 4 ומשכירה בית קרקע בעיר, מתמודדת עם אותם קשיים כמו נ' ומתפללת לעזרה דחופה מכוח עליון. "לפעמים אני והילדים הולכים לישון בלי ארוחת הערב כי המצב קשה", היא מספרת. "מה נעשה ? למרות המצב, אנחנו מחכים בסבלנות עד שאלוהים יעזור. שכירות הבית עולה לי 2000 ¤ וחשבונות חשמל ומים 900 ¤. זה לא הכול כמובן, יש לי 4 ילדים קטנים שצריכים טיטולים וחלב"
נוכח המצב העגום, מספר משפחות בעיר התארגנו לאחרונה לקבוצת פעולה במטרה לדרוש ממשרד הבינוי והשיכון עזרה בסבסוד דמי השכירות. הן דורשות גם את אישורן של בניית דירות חדשות בעיר למען הזכאים לדיור הציבורי – ממש כמו בישובים היהודים הסמוכים. מוה אלחבנין, יו"ר עמותה לנזקקים ברהט, טוענת כי המצב הסוציואקונומי יותר קשה בהרבה מהמגזר היהודי. "במגזר היהודי יש את חברת עמידר שמשרתת את הזכאים לדיור ציבורי. עמידר מתייחסים ליהודים יותר טוב מהאזרחים הערבים".
מצוקת הדיור בקרב המשפחות הנזקקות היא אחת הבעיות הקשות איתן מתמודדת מחלקת הרווחה בעיר. מנהליה טוענים כי משפחות שעומדות בקריטריונים מקבלות סיוע בשכר דירה. עם זאת, הם מוסיפים, ישנה בעיה חוזית שמונעת פעמים רבות את מתן הסבסוד. סעיד אלעוברה מנהל מחלקת הרווחה מספר כי תושבים שמשכירים בתים לא מוכנים לחתום על חוזה שכירות עם המשכיר. "המשכירים בעיר חוששים מפני הפקעתה של הבטחת ההכנסה מהביטוח לאומי וקצבאות אחרות שניתנות להם באופן קבוע. השוכרים נתקלים בבעיה קשה מפני שאין להם מי שיתן חוזה לחתימה. הם באים בטענות לשירותי הרווחה במטרה שנסייע להם בפתרון הדברים".
עידה, אם נזקקת ל 9 ילדים, ממשיכה את דבריו של אלעוברה בדוגמא אישית מחייה. בעלת הבית שלה מסרבת לתת לה חוזה שכירות לחתימה. "אם בעלת הבית לא רוצה לתת לנו חוזה, מה נעשה ? ניקח את זה בכוח ? היא אומרת: 'לא רוצים חוזה ? תצאו מהבית ותחפשו בית אחר'. זה הבית השלישי שאני מתגוררת בו ואף אחד לא הסכים לתת לנו חוזה לחתימה".
אותן משפחות שמחפשות לממש את זכותן הטבעית לקורת גג, מנסות לחסוך שקל לשקל על מנת לממן את מגוריהן. במקביל, מחירי השכירות ברהט עולים מדי שנה, והמצב רק הולך ומחמיר. מחברת עמידר נמסר בתגובה לטענות התושבים כי "החברה אינה אמונה על המדיניות הממשלתית ופועלת בהתאם להנחיות משרד הבינוי והשיכון. כל משפחה שעונה על הקריטריונים של דיור ציבורי נמצאת ברשימת ההמתנה לזכאי לסיוע בשכר הדירה, לשון התגובה.