למרות המהומות, תושביה היהודים של יפו לא חוששים: "אלה רק קיצונים"

עבור הציבור הרחב נותרה יפו בימים האחרונים "מחוץ לתחום", מסוכנת לא פחות מכביש 60 ומשולהבת כמו מזרח ירושלים. כמות השולחנות הפנויים שנראו בחומוס המפורסם "אבו חסן" ביום רביעי האחרון העידה יותר מכל על החשש - לצד שוק הפשפשים, שהיה כמעט ריק מאדם בליל חמישי. בניגוד למודאגים, רוב תושביה היהודים של יפו לא מבינים את פשר המהומה ומתעקשים שעבורם, לא התערערה תחושת הביטחון.

"את שואלת אותי איך אנחנו מרגישים ביחס למצב הביטחוני ביפו?", עונה יוליה, אם לשתי ילדות המתגוררת עם משפחתה ברחוב יהודה הימית. "אנחנו בתל אביב בסך הכול, אנחנו חיים כאן בדו-קיום, אנחנו לא מרגישים פחד, במיוחד בשכונה שלנו. זה רחוב מאוד רגוע ולמרות שאנחנו גרים בשכנות מעורבת עם ערבים, אין תחושה של פחד. אני מניחה שמי שמתגורר בעג'מי מרגיש את זה".

עוד בנושא:
אוטובוס נוסף נרגם באבנים ביפו; הוסטו קווים מרחוב יפת. צפו במהומות
6 שוטרים נפגעו מיידוי אבנים בהפגנת הזדהות עם אל-אקצא ביפו
שוחררו כל שמונת העצורים מהמהומות ביפו

יוליה מתגוררת בשכונה כבר עשר שנים והיא מנהלת עם בעלה חנות בשדרות ירושלים. כשהיא מגיעה לאסוף את שתי בנותיה, אלקה ואלווה, מבית הספר הדמוקרטי נדמה שהאירועים האלימים שאירעו לאחרונה בעיר, כמו יידוי אבנים לעבר אוטובוסים, הפגנות סוערות וזריקת בקבוק תבערה בליל חמישי, לא משפיעים על התנהלותה. עם המצב היא מתמודדת בעיקר דרך הומור. "אני שמעתי בדיחה מעולה אתמול, המחבל שדקר את החיילת בקריה מגיע לגן עדן. במקום 72 בתולות הוא פוגש 72 הומואים, ואז הוא אומר, 'מה? זה לא מה שהבטיחו לי'. אז בגן עדן אומרים לו, 'זה תל אביב בייבי'", היא מספרת ומתחילה לצחוק. שאר ההורים צוחקים יחד איתה.

יוליה היא לא היחידה. גם ליאה אמא של איתי, שלומד בבית הספר הדמוקרטי, לא מרגישה שהסדר הציבורי הופר בעקבות האירועים האחרונים. "אין תחושה של פחד להסתובב ברחובות, יפו היא כמו שכונה קטנה, כולם מכירים אחד את השני, אומרים שלום. הבן שלי הולך לקפוארה במרכז הערבי-יהודי ואני לא יושבת עם ההורים שלהם ומפחדת. אין תחושה של פחד", הסבירה. "אולי באזור של הישיבה (ישיבת "שירת משה" שהושלך לעברה רימון הלם, ד"י) יש יותר מתיחות".

את האנשים שעומדים מאחורי האירועים האחרונים היא מכנה "סתם בני נוער שאין להם מה לעשות", ומוסיפה שאפילו לא ידעה כאשר הושלך שלשום בקבוק תבערה בעיר לעבר שוטרים. "בכל הארץ יש אווירה לא רגועה וזה גורם להתפרצויות זעם. אני יודעת שיש מהומות בעג'מי כי מישהו כתב את זה בפייסבוק, אבל זה לא מגיע אלינו. שרפו לפני שבוע ברחוב עזה ליד המכללה פחים, אבל לא לקחנו את זה ברצינות", הוסיפה.

מחוץ לבית הספר הדמוקרטי פגשתי את יהונתן, אבא של עופרי. הוא בכלל מתגורר ברמת אביב, אבל למען החינוך הוא מוכן להרחיק עד יפו. "אני לא מפחד, אבל אני לא יכול להגיד שזה לא בתודעה שלי, אשתי יותר חוששת ממני, אני יודע שהמצב הוא מאוד נפיץ", אמר. על השאלה כיצד הוא מרגיש לנוכח העובדה שהבת שלו מגיעה ללמוד ביפו מדי יום, הוא משיב: "אנחנו לא מפחדים להביא את הילדה לכאן, אבל בהחלט דיברנו על זה היום בוועדה של הבית ספר, איך להגביר את הביטחון בהסעות, זה היה אחד הנושאים שדנו בהם היום, אנחנו רוצים לוודא שאנחנו לא חושפים אותם למצבים מסוכנים ושאנחנו שומרים עליהם. אני מניח שמהשבוע הבא ההורים יתנו כתף כדי שהנושא של ההסעות יהיה יותר מאובטח".

רויטל מתגוררת עם בעלה במושבה האמריקנית שבצפון יפו. לפני כמה שנים היא ובעלה עברו לאזור ממרכז תל אביב. למרות המצב, היא לא מתחרטת על המעבר. "אנחנו לא מתחרטים על זה, יש פה מקום לכולם", אמרה כשהיא מגלגלת את העגלה הזוגית של שני בניה וצועדת לעבר שוק הפשפשים. היא בדיוק עשתה קניות לסוף השבוע וגם היא מופתעת לשמוע שבליל חמישי שוב נזרק בעיר בקבוק תבערה. "פה ביפו זרקו בקבוק תבערה? לא ידעתי", אמרה בפליאה. "ידעתי על ההפגנה שהייתה לפני יומיים, זה בהחלט לא נעים, אבל אנחנו חיים כאן ביחד, שני הילדים שלי לומדים בגנים מעורבים, אנחנו מאמינים בדו-קיום", הוסיפה וסיפרה שרק הבוקר קנתה דגים אצל המוכר הערבי, הוכחה מבחינתה לכך שדבר לא השתנה.

כמו הרבה תושבים בשכונה, רויטל פיתחה ציניות כלפי המצב הביטחוני. "כבר יש לנו הומור שחור בינינו לגבי המצב, אפילו עם הגננות הערביות בגן צחקנו שאם הילדים בדיוק בוכים, אז זה בטח בגלל המצב הביטחוני", אמרה וצחקה. את סיבוב הקניות שלה ביום שישי היא בחרה לעשות ברגל ולא במכונית. "אני סומכת על השכנים שלי, אני מכירה אותם בשמות ובפנים, הם לא יעשו לי דבר. מי שעושה את זה אלו רק קיצונים. הבנתי שיש הרבה קטינים שנסחפו לעניין והם משולהבים, בסך הכול יש פה הרבה מסגדים שאולי בחלק מהם מתסיסים, אבל הרוב הוא שפוי. היום דקרו מישהו בנתניה, משוגעים יש בכל מקום".

אולם נדמה שככל שנכנסים יותר ליפו ומגיעים אל השכונות הדרומיות, גוברת המתיחות. קשה לפספס את שורת ניידות המשטרה, כשלצדן לוחמי מג"ב ויס"מ שנשלחו למקום כדי לאבטח את רחוב יפת. הם מפטרלים גם ברחוב טולוז, שבו נמצאת הישיבה "שירת משה", על אף שבפנים אין כרגע נפש חיה. "בגלל המצב והמתיחות אנחנו כאן", העיד אחד הלוחמים, שהזכיר כי רק בתחילת החודש שעבר הושלך לעבר הישיבה רימון הלם. "המתיחות פה בין שני הצדדים ידועה. ביום חמישי הייתה פה התקהלות ברחוב יפת, אז אנחנו כאן כי לא מן הנמנע שיהיה חיכוכים במקומות היהודים. אנחנו כאן כדי למנוע את זה".

יהודים המתגוררים בסמוך לישיבה מעוניינים לספר על התחושות שהולידו האירועים האחרונים, אבל חוששים מהתגובות שיולידו בשכונה. אולם לבסוף הם נכנעים ומציגים, בשונה מתושבי השכונות הטרנדיות של צפון יפו, תמונה אחרת, מסויגת יותר. "אני ילידת יפו, אבל במשך 30 שנה התגוררתי בבת ים, השם החזיר אותי שוב ליפו אחרי שהכרתי את בעלי, סיפרה אחת התושבות. "פה יותר מפחיד, בעיקר בגלל הישיבה, הערבים פה בשכונה מתנגדים לזה שיש פה תורה, הם מתנגדים לדת שלנו, העם הערבי המוסלמי לא רוצה אותנו פה", היא אמרה באופן נחרץ ומיד ניסה בעלה למתן את דבריה.

"כן, מפחיד פה. אני לא מתביישת להגיד שיום אחרי ההפגנה אני ובעלי עמדנו בפתח ביתנו, וילדים שהלכו לבית ספר עם חצי בקבוק שוקו פתאום זרקו אותו עלינו וקיללו אותנו. כבר שנתיים שיש פה הפגנות מול הישיבה, מאז שהקימו אותה. אין פה שום דו-קיום, הכל חרטה ברטה, המילים האלו נועדו ליפי הנפש שרוצים להרגיש טוב עם עצמם", אמרה בנחרצות.

ואכן, רבים מתושבי האזור מתנגדים לגרעין התורני, בתואנה שהוא נועד להדיר את רגלי המוסלמים מהעיר במטרה לייהד אותה. "היום נערים זרקו על הבניין שלנו אבנים בשדרות ירושלים, המשטרה מחפשת אותם עכשיו", סיפר חבר בגרעין, איתי גרנק. "ראית מה היה בימים האחרונים פה? התחושה היא לא בטוחה ברחובות, הציבור הערבי זועם. נכון, זה לא כל הציבור, בעיקר החבר'ה מהתנועה האיסלאמית".

בממתקי מוטראן שברחוב יפת רגילים להמוני התל-אביבים שפוקדים את המקום בכל יום שישי כדי לשתות קפה ולאכול מהכנאפה המפורסם שלהם. ביום שישי האחרון, הם העידו, בכלל לא הייתה עבודה. "אנשים מפחדים להגיע", סיפר אחד העובדים. "כל הבלגן שהיה ביום חמישי היה בדיוק כאן, ורק אתמול זרקו פה בקבוק תבערה. כל הבלגן זה אצלנו. 80% מהעבודה שהייתה כאן ירדה".

משם אנחנו חוזרים לצפון יפו, שאליה כבר שבו עולי הרגל שמנגבים חומוס בכל יום שישי. עבד, אחד העובדים ב"אבו חסן", מוודא שאנחנו מבינים מה אנחנו רואים. "הנה, אנשים מחכים בתור, אפשר להגיד שפה כולם יהודים, חילונים, לא מעניין אותם מה הולך שם, אף אחד לא מפחד. אתה מפחד מהמצב?", הוא שואל את אחד הלקוחות?". "מאיזה מצב?", הוא משיב, "אין פחד".

גם יעל מצפון תל אביב הגיעה לקנות פירות בבסטה של עלי שליד רחוב יפת. "אנחנו לא מפחדים, באנו לקנות פירות ומה שצריך, אנחנו חיים פה יחד ונחייה ביחד", אמרה בנחרצות. עלי מסביר שבסופו של דבר כולם רוצים פרנסה. "הם רוצים עבודה ואנחנו רוצים עבודה, יש קיצונים בכל צד, גם בצד הזה וגם בצד הזה", אמר. אין לו ספק שמי שהאירועים האחרונים עוררו בו פחד הוא לא באמת יפואי. "אנשים בוחרים בדת כפורקן לשד יודע מה. אני לא מאמין שאנשים רוצים לשחוט אחד את השני בשם האלוהים. את רואה מישהו מפוחד פה?. פה אין את זה ולא יהיה. הם לא יפואים אורגינל, הם באים לפה ואומרים שהם מיפו".