בכניסה למתחם ויטנברג ברובע המוסלמי שבעיר העתיקה בירושלים הצטופפו אתמול כ-20 נערים יהודים עם גיטרה ומגבר קריוקי נייד. הם ישבו במעגל רחב כשלצדם מבוגר אחראי, והשאירו פתח צר להולכי הרגל החולפים ברחוב הגיא. בני הנוער, שזכו לכינוי "הנערים היהודים של הרובע המוסלמי", שרו בקול ניגוני נשמה, ותיבלו זאת גם בשיר לזכרו של ברוך גולדשטיין, "ברוך הגבר". באותו הרחוב, במרחק פסיעה מדלת הברזל של המתחם היהודי, בלב הרובע המוסלמי, נרצחו ביום שבת אהרן בנט והרב נחמיה לביא, דייר המתחם היהודי ששמע את הזעקות וירד למטה. הבוקר אף אירע פיגוע נוסף באזור - מחבלת פלסטינית דקרה גבר כבן 36 בשער האריות. הנדקר הצליח לדרוך את נשקו ולירות במחבלת, שנפגעה קשה.
כ-70 משפחות יהודיות מתגוררות בעיר העתיקה, מחוץ לרובע היהודי. רובן ברובע המוסלמי. לאחרונה החל היישוב להתפשט גם לרובע הנוצרי. "החלונות פה למעלה זה הבית שלי", הצביעה רחלי צוברי, בת 43, תושבת המתחם זה 23 שנה ואם לשבעה ילדים. "פה הדלת של משפחת לביא", המשיכה בצער. ביום שבת היא שמעה את מה שהתרחש מתחת לחלונה, שהסתיים כאמור ברצח. "הייתי כאן ברגעים הקשים עם נטע, בשעה שבעלה נפח את נשמתו. גיליתי איזו שכנה היא, ועם אילו אנשים גדולים אני גרה. מזה אני שואבת כוחות".
לקריאה נוספת:
אימאם מסגד חסן בק על ההפגנה ביפו: "פרובוקציה מיותרת של המשטרה"
חמאס שר אייל גולן: "אנו חייליו של אלוהים, נשלחנו לחסל ציונים"
גל האלימות נמשך: בת 38 נפגעה מיידוי אבנים בגוש עציון
למרות המציאות הביטחונית הקשה, שהלכה והידרדרה בתקופה האחרונה, היא מרגישה שהיא חיה "במקום הכי טוב שיכול להיות". אף שהיא חיה בלבו של המון פלסטיני היא הבהירה: "אנחנו מאוד שמחים פה. זה מרומם, קסום וממכר. אי אפשר לעזוב כאן. זה המקום שאבות אבותינו הלכו בו, המקום הקרוב ביותר למקדש. זה קשר רוחני".
לדבריה, במקום שבו שוכנים כעת מוסלמים היה רובע יהודי, ומה שהיא וחבריה מנסים לעשות זה "להחזיר עטרה ליושנה". "אתה הולך פה ברחוב ורואה בתים שנעקרו מהם המזוזות. לא סתם פלשנו לפה, אנחנו לא חבורת הזויים שבחרו להתמקם במקום מסוכן".
ולא מפחדים?
"מעולם לא היה לנו פחד. גם כאישה אני הולכת דרך שער שכם ואפילו הילדה שבכיתה ה' הולכת לבד. אנחנו לא נעזרים בליווי".
קניות הם עושים בחנויות ברובע היהודי או מחוץ לעיר העתיקה. לחנויות הערבים הם לא נכנסים. עם זאת, לצוברי חשוב להבהיר כי פניהם של המתיישבים היהודים לשלום. "אנחנו לא אנשי מלחמה. באנו לגור כאן ולגדל ילדים בנחת ובשמחה, ואנחנו מנסים לחיות בנורמליות עם השכנים. יש משפחה ערבית מתחתינו, בחנוכה אני מורידה להם סופגניות", אמרה.
להראות נוכחות יהודית
הדירות במתחם המדובר, כמו גם ברחבי הרובע, שייכות לעמותת "עטרת כהנים" והיא משכירה אותן לדיירים היהודים. אפשר למצוא דירה בפחות מאלף שקלים לחודש, אולם בשל הביקוש הגדול אין דירות פנויות. "יש עשרות רבות של משפחות שרוצות להיכנס מיד", הסביר הרב יוסי כהן, מראשוני המתיישבים ברובע המוסלמי שמתגורר 36 שנה במקום.
ברכי זרביב, 23, מתגוררת במתחם עם בעלה הטרי מאז נישואיהם לפני שמונה חודשים. מחלון הדירה נשקף הר הבית. בניגוד לחברתה היא הייתה קצת יותר נחושה. "אנחנו מאמינים שצריך ליישב את כל ארץ ישראל ולהראות נוכחות יהודית. כמובן שלא בלחץ או בעצבים, אלא בנחת וברוגע, אך צריך להראות שזה שלנו. מאז ראש השנה הערבים התחילו להרים ראש, ובשביל זה אנחנו פה". כשנשאלה אם המצב מגביר אצלה את החשש, היא השיבה כי "במקרים חמים יש לנו ליווי צמוד של שוטרים וחיילים 24 שעות. זו זכות לגור פה, ואין פחד. חשוב לנו שכולם יגיעו וייראו שאנחנו מנהלים פה חיים רגילים".
אלא שבניגוד להצהרות האופטימיות, ניכר שהאירועים האחרונים, ובמרכזם פיגוע הדקירה בסוף השבוע, אכן יצרו הלם בקרב התושבים. בקומת הכניסה למתחם רוכזו הפעוטות בגן ילדים מאולתר, מנותק מההמולה. סמוך למדרגות עדיין ניצבים האופניים הירוקים של נחמיה לביא, שנדקר למוות. בפינה עמדה נערה ובכתה. בני הנוער במעגל הפסיקו לשיר והרשו לעצמם לפרוק את שעל לבם. "אני במתח", אמרה אחת מהם. "אין לי חשש ביטחוני, אבל אני מרגישה במתח מההערות שהם זורקים".
המאבטח שהוצב במתחם היה ישיר יותר. "התושבים פה בהלם מוחלט. רואים בסרטון (מהפיגוע, מ"ש) ערבי שרואה את מה שקורה, שותה קולה ולא עושה כלום. זה רגע מכונן בשביל המקום הזה", אמר.
"אנחנו מאוד מגובשים וקשורים זה לזה, כקבוצה חטפנו מכה כואבת", הודה גם הרב כהן. "יש לנו אישה שהתאלמנה וילדים שהתייתמו, וזה משפיע גם על המעגל השני, השכנים במתחם, וגם בשלישי - כל המשפחות. כולנו חברים. לכל ילד שהתייתם יש חברים באותו גיל. הילדים לא חוו חוויה כזו אף פעם, וגם אנחנו עוד לא מעכלים את המכה הזו. רואים פה אנשים כאובים. הציבור פה בוכה בלילות, את הדבר הזה אי אפשר להסתיר. לא ישנים כבר שלושה לילות והאווירה מאוד קשה - אבל אנחנו נצא מזה".
לדבריו, הציבור חושש מלהתקרב לאזור ולהיכנס לעיר העתיקה דרך שער שכם. פסיכולוגיות ששלחה העירייה מכיכר ספרא, מרחק חמש דקות הליכה, נאלצו לעשות עיקוף שלקח 45 דקות. "המטרה שלו היא להביא לנורמליזציה של השכונה", אמר והסביר: "בין אם זה להכיר את ילדי השכנים הערבים בשמותיהם, לייצר חיים משותפים או לדאוג שספקים או משלוחים מהסופר יסכימו להגיע".
שרי סובוביץ', העובדת הסוציאלית, הגיעה לגן המשחקים של הילדים. היא כאן מטעם "מהות", גוף שעוסק בהתמודדות עם מצבי חירום. "אני כאן כדי לסייע ולזהות צרכים. אני פה כדי לתת מענה ראשוני, כי אנשים לא מעיזים לצאת מהבניין", אמרה.
המסר שהיא מעבירה לדיירים הוא שאפשר לצאת מזה מחוזק ושבשביל זה חשוב לקבל עזרה. "יש גם כאלה חזקים, אבל יכול להיות שהם עדיין בהשפעת האירוע", המשיכה. דיירת צעירה במתחם סיכמה: "מי שגר כאן יש לו רף פחד אחר מלכתחילה".
