שידור חוזר או הפתעה? ההזדמנות של נתניהו באו"ם

ראש הממשלה בנימין נתניהו ימריא ביום שלישי בצהריים לניו יורק, כדי לקחת חלק בעצרת הכללית של האו"ם. נתניהו צפוי לנאום שם ביום חמישי, וכמו בשנים קודמות, נאומו יתקיים בשלב מאוחר יחסית של העצרת, אחרי נקודת השיא של העניין התקשורתי והבינלאומי בו – זאת, בשל חג הסוכות, שמונע ממנו לטוס כבר ביממה הקרובה.

העצרת השנה עומדת בסימן 70 שנה להקמת האו"ם, והיא כוללת כמה אירועים שנמצאים במוקד הסיקור התקשורתי. בסוף השבוע נאם בפני העצרת האפיפיור פרנציסקוס, שניצל את הבימה כדי לקרוא למדינות העולם להגביר את פעילותן נגד התחממות כדור הארץ, וגם כדי להרעיף שבחים על הסכם הגרעין בין איראן למעצמות, אותו כינה האפיפיור הפופולרי "הישג היסטורי לדיפלומטיה". אחרי נאום האפיפיור, עיקר תשומת הלב מופנה לפגישה שצפויה להתקיים מחר בשולי העצרת בין הנשיא האמריקני ברק אובמה לבין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שינסו לקדם פתרון מוסכם למשברים בסוריה ובאוקראינה.

נאום נוסף שעורר עניין תקשורתי היה זה של נשיא איראן, חסן רוחאני, שהצהיר מעל בימת העצרת כי הסכם הגרעין בין ארצו לבין מעצמות המערב, פותח את הדרך לשיתוף פעולה אזורי ובינלאומי בין איראן לבין המערב גם בנושאים נוספים. טרם העצרת היו ספקולציות על כך שצפויה להיות לחיצת יד היסטורית בין רוחאני לבין הנשיא אובמה, אולם בינתיים הודיע הבית הלבן שאין כל כוונה כזו מצד אובמה.

ביום רביעי צפוי נאום דרמטי של יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, שמבטיח זה כמה שבועות "להטיל פצצה".

בארה"ב ובישראל עלה חשש שאבו מאזן יכריז מעל הבמה על פירוק הרשות הפלסטינית והעברת האחריות המלאה ליותר משני מיליון פלסטינים בשטחים לידי ישראל, אולם בימים האחרונים נראה כי ה"פצצה" של אבו מאזן לא תהיה במשקל כל כך כבד.

גם בהיעדר הכרזה מסוג זה, אבו מאזן צפוי להאשים את ישראל מול מדינות העצרת בקיפאון בתהליך השלום, ולקרוא לקידום צעדים בינלאומיים להכרה במדינה פלסטינית. אבו מאזן מגיע לאו"ם מעודד מההישג הסמלי של הפלסטינים בתחילת החודש, כאשר מדינות העולם אישרו ברוב מוחץ להציב את דגל פלסטין מחוץ למטה האו"ם בניו יורק, לצד דגלי כל שאר המדינות החברות בארגון. הפלסטינים מקווים לאחר העצרת לקדם צעדים דומים, אף שבפועל, אין להם משמעות של ממש מלבד גרימת מבוכה לישראל. אבו מאזן צפוי לתקוף את ישראל מעל הבמה גם בנושא הר הבית, ולהאשים את ראש הממשלה נתניהו ושרי ממשלתו בקידום "מלחמת דת".

יש לציין כי בנאומו בשנה שעברה, אבו מאזן הציג גישה תוקפנית וקיצונית נגד ישראל, באופן שגרם לארה"ב ולמדינות אירופה להסתייג מנאומו, במיוחד מטענתו שישראל ביצעה "רצח עם" בעזה. בלשכת ראש הממשלה בירושלים הגדירו אז את נאומו של אבו מאזן "הרמה להנחתה". במקום לפגוע בישראל, הנאום פגע דווקא ביו"ר הרשות עצמו. יהיה מעניין לראות אם אבו מאזן הפיק לקחים כלשהם מהנאום בשנה שעברה, או שמא גם הפעם הוא ידבק במסרים שאולי מתקבלים באהדה ברחוב הפלסטיני, אבל לא זוכים להערכה רבה בזירה הבינלאומית.

אותה שאלה נכונה גם לגבי נתניהו. בשלוש השנים האחרונות, נאומיו של נתניהו מול עצרת האו"ם התמקדו בנבואות זעם בנושא הגרעין האיראני. בלשכתו של נתניהו מיהרו לטעון לאחר כל אחד מהנאומים הללו כי "מנהיגים רבים בעולם התרשמו מדבריו", אולם את התוצאות הדלות אפשר לראות בשבועות האחרונים, כאשר העולם כולו נוהר לאיראן לביצוע עסקים במדינה. גם קבלת הפנים האוהדת לה זכה נשיא איראן רוחאני השבוע באו"ם, מעידה על כך שבדומה לנאום של אבו מאזן, גם נאומיו של נתניהו לא הותירו רושם יוצא דופן על המנהיגים שהאזינו להם.

השנה נתניהו מגיע לניו יורק כאשר הסכם הגרעין עם איראן הוא כבר עובדה מוגמרת, ולאחר שגם התכנית להפיל את ההסכם דרך הקונגרס האמריקני נחלה כישלון מוחלט. אם לא די בכך, בסוף השבוע התקיימה בוושינגטון הרצאה של הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, שעלתה לכותרות בשל התמיכה הזהירה שהביע גנץ בהסכם הגרעין. הרמטכ"ל לשעבר אמר כי הוא מסרב לקחת חלק ב"היסטריה" סביב ההסכם, והוסיף כי על אף שאפשר היה להשיג הסכם יותר טוב, הוא רואה דווקא את חצי הכוס המלאה, שכן ההסכם ימנע מאיראן להתקדם לפיתוח גרעין למשך 15-10 שנה, תוצאה שלא בטוח שאפשר היה להשיג בדרכים אחרות. דבריו זכו לתהודה בארה"ב, והם הדגישו את מה שכבר היה ידוע עוד קודם לכן: מערכת הביטחון הישראלית לא שותפה לקו שמקדם ראש הממשלה בנושא האיראני.

ברקע ההתפתחויות הללו, מתגבשת שורת מהלכים המדאיגים את ראש הממשלה דווקא בנושא הישראלי-פלסטיני: אירופה מקדמת סימון מוצרים מההתנחלויות, ירדן זועמת על ישראל בנושא הר הבית, צרפת מסרבת עדיין לוותר על הרעיון להעלות הצעה לפתרון הסכסוך במועצת הביטחון של האו"ם, וגם שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, חולם על עוד סיבוב אחד של משא ומתן, לפני שהוא מסיים את תפקידו בעוד 15 חודשים.

במצב העניינים הזה, יהיה מעניין לראות מה יעשה ראש הממשלה: האם ינצל את נאומו כדי להציג מתווה מדיני כלשהו, או לפחות להדגיש מעל הבמה הבינלאומית החשובה את מחויבותו לפתרון שתי המדינות? אחרי ה"פצצה" המובטחת של אבו מאזן ו"מתקפת החיוכים" המתמשכת של רוחאני, תהיה לנתניהו הזדמנות להעביר את היוזמה לידי ישראל. לחלופין, הוא יוכל להשמיע שוב את אותו הנאום בנושא איראן, שהשמיע בשנה שעברה ולפני שנתיים.