השנה מגיעה לי סליחה. זה לא קורה הרבה, למען האמת מעולם לא דרשתי התנצלות ממישהו, זה מלאכותי מדי, אבל השנה החולפת לא הייתה עוד שנה. לקהילה הגאה אין שנים קלות, הן תמיד מלוות במאבק היום-יומי על הכרה, על קבלה ועל שוויון, אבל לזה כבר התרגלנו. אלא שהשנה התחדד מאבק נוסף, כזה שהדחקנו: מאבק על החיים שלנו כאן. ולא כמטאפורה.
חטאתם לפנינו פרויקט מיוחד לרגל יום הכיפורים
האירועים האחרונים הם תולדה של אלימות שלא זרה לנו, לצערי חברי הקהילה חווים אותה מגיל צעיר בבתי הספר, באיומים על חיינו ברחוב ובשנאה של ממש כלפינו במגזרים מסוימים. אין לנו שום כוונה להתרגל לאלימות הזאת, אותה אלימות שרצחה את שירה בנקי בת ה-16 כי השתתפה במצעד הגאווה בירושלים, אותה אלימות שרצחה את ניר כץ וליז טרובישי בברנוער. ויש אחראים, כי לאלימות ולהסתה תמיד יש הורים.
נבחרי הציבור יודעים להגיע ולנחם לאחר פשעי שנאה נגד הקהילה, וזה באמת ראוי להערכה, אך היה נחמד ומועיל אם גם בשאר ימות השנה הם היו טורחים לפעול למעננו. מי יודע, אולי זה היה גורם לנו להיתפס כשווים באמת במדינת ישראל, ולא רק כשאסון נופל עלינו ואנחנו האנשים הנכונים להצטלם לידם.
ראש הממשלה, במשמרת הארוכה שלו, לא אזר אומץ כדי לשנות את המציאות עבורנו. וזה הכרח, ומגיעה לנו סליחה על כך, כי רק תיקון העוול יכול להנחית מכה על ההסתה. כל עוד אנחנו לא שווים בעיני המדינה, אין סיבה שנהיה כאלה בעיני החשוכים.
ומעל כולם, אני מקווה להתנצלות בעיקר מפיהם של המסיתים, שבמקרה או לא - יום הכיפורים הוא קדוש בעבור רובם. אני מקווה שעורכי וכתבי האתרים החרדיים "כיכר השבת" ו"בחדרי חרדים" יודו בטעות, יכו על חטא שאפשרו להסתה נגדנו - ויבקשו סליחה.
אני מקווה שראשי ש"ס ויהדות התורה, לצד רבים מחברי הבית היהודי, יבקשו סליחה על שלא היו שם לעצור ולגנות בזמן. אני מקווה שרבני ישראל, מכל הזרמים, יניפו בדרשה הבאה שלהם את דגל הסובלנות ולא את דגל השנאה. די, הגיע הזמן שתודו שטעיתם, הגיע הזמן לרדת מהעץ החשוך הזה, זה הפך לעניין של חיים ומוות.