שבוע שעבר הבוקר הפציע והתרנגול סוף-סוף בישר שהגיע הזמן להתעורר באירופה. חבל שילד בן 3 היה צריך לשלם את המחיר רק כדי שיבינו עד כמה המצב גרוע שם בסוריה וזה מבלי להיכנס למדיניות האירופאית בנושא הפליטים שתישמר לזמן אחר. סוריה לא כה רחוקה מאירופה גיאוגרפית, אבל מלחמת האזרחים שם לא נוגעת אליהם, או לפחות לא נגעה עד שהמוני פליטים צבאו על גבולות אירופה. ישנן אי-אילו סיבות היכולות להסביר את התדהמה האירופית לנוכח המציאות הסורית שהצליחה לצלוח את הים ולהתדפק על דלתם. אחת מהן, קשורה אלינו ולארגוני זכויות האדם של השמאל.
אירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, היא אירופה עמוסת רגשות אשם ומצפון. היבשת שעד לפני רגע היתה מודל לרמיסה האכזרית ביותר של כל זכות אפשרית, הפכה לנושאת דגל זכויות האדם. היבשת המדממת הפכה למטיפה לדרך חיים מוסריים ושמירה על זכויות האדם והאזרח. וכך, עלתה לה היבשת הלבנה, בעלת האדמה האדומה, על דרך המלך למירוק המצפון. האבסורד הוא, שאת המירוק הם עושים על חשבוננו.
את האובססיה עם העם היהודי שבתוכם, המירו חלקים באירופה לאובססיה עם העם היהודי שבציון. את השותפים הכי טובים לדרך החדשה, הם הצליחו למצוא כאן, בקרבנו. וכך, נהיינו עדים בימינו אנו לתופעה מרתקת אין ספור ארגוני זכויות אדם ישראליים שכביכול המוסר והצדק אמורים להיות נר לרגלם, לקחו את אותם ערכים, הוזילו אותם והפכו אותם לכלי נשק נגד מדינת ישראל. המרוויחים הגדולים מהמדיניות הזו, היו בין השאר גם אותם אירופאים. הם חשבו שייקח יותר זמן לכפר על הטרגדיה היהודית. אבל אז קמו ארגונים ישראליים, שטופי שנאה עצמית והפכו את העניין לפשוט יותר.
ארגוני זכויות האדם של השמאל ותומכיהם, מתקשים לקבל את הביקורת הציבורית. מי שאינו מתיישר עם עמדתם המוסרית הוא בהכרח מפר זכויות אדם. פשיסט. אך הפגיעה בזכויות האדם, מגיעה דווקא מצידם של אותם ארגונים. אלו, לא מקדמים זכויות אדם מתוך ביקורת בונה שמטרתה שיפור ודאגה לזכויות האדם. הם לקחו את זכויות האדם והורידו אותן לערך אפסי. בשם זכויות האדם של אותם ארגונים המשמיצים את ישראל, מתהלכים להם מיליוני בני אדם שזכויותיהם נרמסות בצורה הברוטלית ביותר, שקופים לחלוטין בעייני ארגוני זכויות האדם הישראלים והבינלאומים. חוסר הפרופורציה שלהם בביקורת על ישראל מרדד כל הפרת זכויות אדם אחרת שאינה קשורה בישראל ובעולם שהם חיים בו, ישראל היא לא אור לגויים, אלא אור לרומסים.
יעלו ויבואו ארגוני השמאל ויסבירו את פועלם על בסיס דאגתם למדינתם האהובה שאיבדה דרכה. יזכירו לנו, שאל לנו לבחון כיצד מתנהלות מדינות אחרות ואיך נשמרות זכויות האדם שם, משום שעלינו להסתכל על עצמנו. נכון שבסוריה רע יותר ובאיראן המצב גם לא מרנין, אבל בואו נתקן קודם את עצמנו.
מעבר לבעייתיות המוסרית של טענה זו, המתעלמת מכל עוול מוסרי אחר, הפגיעה האנושה ביותר של אותם ארגונים היא באנשים להם הם מתיימרים לדאוג הפלשתינים ממשמשים כלי משחק בדרך למטרה הפוליטית המוצהרת. חוץ מהם, הנפגעים הם אנחנו יהודים בחו"ל, ישראלים, חיילים, מדינת ישראל, נציגיה ועוד הם נפגעי ארגוני זכויות האדם. חוסר הפרופורציה בהאשמות נגד ישראל מובילים לפגיעות בזכויות בסיסיות. מהוצאת דיבה ועד אלימות המופנית כלפי כל מי שמזוהה עם ישראל.
האג'נדה של הארגונים האלו כה קיצונית עד שהם הפכו להיות כלי הנשק הטוב ביותר נגד ישראל, בידי אלו שרוצים ברעתה. עצם היותם ישראליים, הופך אותם ליותר שימושיים. רק השבוע היינו עדים למועמדות של "בצלם" למענק מממשלת הולנד על פועלה לסיום "הכיבוש". לפני הקמפיין של הימין להדחת "בצלם" מהמקומות הריאליים, עמד הארגון בראש הרשימה. כמה מקומות לא מעטים מתחתיו היה "עדאללה" הפלשתיני. שניהם מתיימרים להיות ארגוני זכויות האדם. היתרון של "בצלם", זה שהוא של ישראלים. ואין דבר שימושי יותר לאירופאי שלא מסוגל לחיות עם המדינה היהודית, מיהודי שלא מסוגל לחיות עם עצמו.
בעולם של האירופי שחושב כמו ארגוני זכויות האדם של השמאל, ילדים בסוריה ייהרגו ויתייתמו, אבל אירופה תסמן מוצרים מיו"ש והגולן. נשים יזידיות יהפכו לשפחות מין, אבל האירופאיים ייבנו מבנים לא חוקים כ"מענה הומניטרי" לפלסטינים. הומואים ייזרקו מגגות וייתלו ממנופים, אבל אירופה תבכה את המצב של הבדואים בנגב. וזו הנקודה. ארגוני השמאל, בכך שיצרו עוול היסטורי מדומה ולא יחסי ועודדו ותמכו בתשומת הלב המעוותת שמקבלת ישראל, הסיטו את הזרקור מהפרות זכויות אדם מזוויעות. וכך, שהמזרח התיכון בוער, עורף, שורף, תולה ואונס, המצפון האירופאי יכול להיות רגוע ולדעת שהוא מטפל ודואג למקור העולמי להפרת זכויות אדם ישראל. ורק ילד בן 3 שנשטף לחוף ים, מזכיר שאולי יש מקומות גרועים יותר. אולי.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.