פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אימפוטנטיות וקמצנות: כך מפסיד השמאל

      במקום להשקיע בארגוני זכויות אדם, תנו כסף למתנחלים שמוכנים להעתיק את מגוריהם. במקום לנהל חרם על מפעלים בשטחים, אספו תרומות כדי להעביר אותם למדינת ישראל. במקום לכתוב מאמרים נגד אוניברסיטת הכיבוש, פתחו את הדלת לסטודנטים מאריאל. אבל השמאל בארץ קמצן ואימפוטנט

      עימותים בין פלסטינים מהכפר קוסרא למתנחלים מהיישוב אש קודש במטה בנימין, אוגוסט 2015 (מערכת וואלה! NEWS , זכריה סעדה, רבנים למען זכויות אדם)
      מתנחלים במטה בנימין (צילום: זכריה סעדה, רבנים למען זכויות אדם)

      ביקורת אחת שמטיח הימין בשמאל מוצדקת: השמאל אימפוטנטי. אם לחץ גורף של העולם כולו (זולת מיקרונזיה) אינה מספיקה כדי שישראל תאמץ את אידיאולוגיית השמאל ותיסוג מהשטחים – ישנו משהו מאוד לא יעיל בהתנהלות של השמאל הישראלי. אלו לא רק כישלונות חוזרים ונשנים בבחירות אלא גם בעיקר העובדה שהמציאות הולכת עם הימין. הגידול באוכלוסיית המתנחלים (5% לשנה) גדול כמעט פי 3 מהגידול הכללי של האוכלוסייה. לכאורה, מדובר באבסורד – שכן רוב רובו של הציבור הישראלי מעדיף להתגורר בתל אביב או בירושלים ולא באריאל או מעלה אדומים (שלא לדבר על אלון מורה), אך למעשה קורה כאן משהו מאוד הגיוני מבחינה כלכלית. מחירי הדיור הגבוהים במרכז דוחפים את האוכלוסייה הפחות מבוססת לעבור לפריפריה. הפריפריה הכי זולה במרחק נסיעה סביר מהמרכז נמצאת מעבר לקו הירוק.

      כאשר שאלו לפני שנתיים בסקר את חקלאי בקעת הירדן האם היו מוכנים להתפנות אילו היו מציעים להם משק בסדר גודל דומה למה שיש להם בבקעה בעמק יזרעאל – ענו רובם שכן. עמק יזרעאל הוא אמנם פריפריה, אך פחות נידחת (ולכן יותר יקרה) מבקעת הירדן. בדומה לחקלאי הבקעה – רוב רובם של המתנחלים וגם מי שגרים במרכז הארץ אך עובדים או לומדים בשטחים היו שמחים לעבור לגוש דן. מרבית הסטודנטים של אוניברסיטת אריאל לומדים דווקא שם לא כי חשובה להם ארץ ישראל השלמה אלא כי אוניברסיטת תל-אביב והטכניון לא מוכנות לקבל ללימודי הנדסה תלמידים שלא עשו פסיכומטרי או מי שציון הבגרות שלהם במתמטיקה הוא 70. גם מרבית המרצים באריאל הם כאלה שאוניברסיטאות ישראליות אחרות לא רדפו אחריהם עם חוזה.

      יהיו שיגידו שהצדק הטבעי הוא שסטודנטים פחות טובים ילמדו במוסד פחות סלקטיבי, שמפעלים פחות מצליחים יתמקמו באזורי תעשייה יותר נידחים, ושאנשים עניים יגורו ביישובים פחות יוקרתיים. הבעיה היא שמימוש הצדק הטבעי גורר את ישראל לקונפליקט עם כל העולם , להשקעת הון עתק (רבע מתקציב המדינה!) בצבא ובביטחון, להפסד השקעות חוץ בהיקפים אדירים (כי תאגידים בינלאומיים גדולים לא מתלהבים להשקיע את כספם במדינה מסוכסכת עם תדמית בעייתית), ולכך שבמקום לחיות בשלום אנחנו יוצאים אחת לשנתיים למלחמה. לדעת הימין זה מחיר ששווה לשלם כי רגבי האדמה של ארץ ישראל שווים יותר מכמה דולרים בבנק. לדעת השמאל, ובעצם לדעת כל בן אדם שמבט על הסכסוך הישראלי פלשתינאי בעין אובייקטיבית קרה, זה לא משתלם כי עברו הימים שהקולוניאליזם השתלם לכובש.

      אוניברסיטת אריאל בשומרון בשלג (יח"צ , באדיבות אוניברסיטת אריאל)
      (צילום: באדיבות אוניברסיטת אריאל)

      מכיוון שהמתנחלים גרים היכן שהם גרים בגלל הכסף, הדרך הכי נוחה והומניטארית להזיז אותם היא בעזרת פיתוי כספי. אילו במקום להשקיע בארגוני שלום וזכויות אדם נאיביים הקרן החדשה לישראל ותורמיה היו מציעים סיוע כספי למתנחלים שמוכנים להעתיק את מקום מגוריהם - ההתנחלויות היו מתייבשות מעצמן. אילו במקום לנהל חרם לא אפקטיבי על מפעלים בשטחים – פעילי BDS היו אוספים תרומות כדי לסייע למפעלים להעתיק את כתובתם לתוך מדינת ישראל, איזורי התעשייה בשטחים היו נסגרים מעצמם. אילו במקום לכתוב מאמרים פתטיים נגד אוניברסיטת הכיבוש – היו הפרופסורים השמאלנים משכנעים את האוניברסיטאות שלהם לפתוח את הדלת לסטודנטים ולמרצים מאריאל, היה הקמפוס של המתנחלים הופך לעיר רפאים.

      שילוב של אימפוטנטיות וקמצנות מביא את השמאל לקפוץ יד למתנחלים. אלו עושים את הצעד הכלכלי הנבון ביותר מבחינתם ומעמיקים את אחיזתם בשטחים. את המחיר נשלם כולנו באינתיפאדה הבאה.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.