ימים ספורים חלפו מאז פתיחת שנת הלימודים. הבת עוד מתאקלמת בגן הילדים החדש, הילד מכיר חברים חדשים מהכיתה, אפילו התיק הממותג שקניתם בחופש ב230 ¤ עדיין נראה כמו חדש, אבל יש נושא אחד שבו אין צורך לחכות לזמירות חדשות: מעמד המורה והחינוך.
מידי פעם מבליח איזה תלוש שכר של מורה בראשית דרכו, משהו שגורם לכולנו להבליע רק בקושי את החיוך מזוויות הפה ולהחניק את קריאת ה"איזה פראייר" כלפיו. פתאום עולה לכותרות מחאה כמו "הסרדינים" שמחזיקה מעמד כמה מהדורות בודדות, ונעלמת בתהומות השכחה. כי אם הייתה בישראל טבלה שמדרגת את הנושאים שמטרידים את האזרחים, לא בטוח בכלל שחינוך היה מתברג בעשירייה הראשונה.
והאמת, תלמידים ותלמידות יקרים, היא הפוכה לחלוטין. חינוך הוא התחום החשוב ביותר, במיוחד במדינת ישראל. עד כדי כך חשוב, שבחסידות חב"ד יש פתגם שאומר "כי כשם שחובה על האדם להניח תפילין מידי יום, כך חובה עליו לחשוב מידי יום לפחות חצי שעה על מצב החינוך של ילדיו." הבנתם את זה? חובה. מצווה. בדיוק כמו לשמור שבת או לאכול מצה בפסח.
ושלא תטעו. זה לא עניין של דתיים, זו לא הבעיה של המורה או המנהלת. זה נוגע לכל אחד ואחת מאתנו. מהתעסקות בחינוך אין פטורים ואין תירוצים.
פעם עבר התובע הכללי של מדינת ניו-יורק אצל הרבי מלובביץ', והאחרון שאל אותו מדוע לאורך הקדנציה המשפטית שלו, מספר התיקים המשפטיים רק עולה. הפרקליט חייך במקום להשיב, והרבי ענה לו : במקום להשקיע בשוטרים, בשופטים ובגורמי אכיפת חוק יהיה הרבה יותר תועלתי להשקיע בחינוך וערכים. יש לתקן את הערכים שעליהם גדלים הילדים ובדרך ממילא כבר לא תצטרך כל כך הרבה פתרונות ענישה".
וכאן אנחנו מתחברים לצד השני של המשוואה. המורים, המחנכים.
עד לפני שנים לא כה רבות, להתחנך הייתה פריווילגיה ששמורה לעשירים בלבד. למורה קראו "פדגוג", ומילה שלו הייתה יותר חזקה מברזל. ברבות השנים ועם התגלגלות הזכות בחינוך לכולם, נשחק מעמד המורה, ותדמיתו ומשכורתו התקרבו יותר לכיתה א', מאשר לשמינית.
תוכנית ארצית שתשקם מחדש ותעריך נכון את מעמד המורה, היא חובה של ממש. כיום, כל מי שעוסק בהוראה עושה זאת מסיבה אחת פשוטה: תחושת שליחות. זה לא הכסף, לא ימי החופש, לא ההודעות הנזעמות מההורים בכל שעות היממה, ובטח שלא העונג בלהתמודד עם בעיות משמעת וקשב של 40 ילדים בכיתה. זוהי רק השליחות שמקיפה את כולך 24 שעות ביממה. אותה שליחות ממש כמו זו שייסד הרבי מלובביץ' עם בתי החב"ד שנמצאים כמעט בכל חור. ויחד עם זאת, כשפנה אליו מורה וביקש לקבל ברכה לעזוב את משרתו כדי לצאת למקום כלשהו בעולם ולשמש שם ככתובת לענניי יהדות - סירב לכך הרבי, והציע לו להמשיך בשליחותו האמתית - לחנך.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.