(כך הסתיימה התחרות ביום הראשון לתחילת העבודות על הרכבת הקלה בגוש דן)
לפני כחודש, עם תחילת העבודות על הרכבת הקלה בגוש דן, יצאו חברי מערכת וואלה! NEWS לבדוק מהי הדרך המהירה ביותר להגיע בשעות הבוקר מראשון לציון לתל אביב. הבוקר (רביעי) בדקו שוב כתבינו את המסלול - באוטובוס, בשאטל ובמכונית - במטרה למצוא את הדרך המהירה ביותר להגיע בשעות הבוקר לעבודה. הממצאים מעידים כי התחזית המפחידה התממשה: עבודות הרכבת הקלה בגוש דן יצרו עומסי תנועה אדירים, במיוחד לנוסעים בתחבורה ציבורית, הכוללת גם את ההיסעים שמציעה נת"ע.
מקום 1: נסיעה במכונית פרטית (שעה)
נגד כל התחזיות ועל אף קמפיין משרד התחבורה להעדפת תחבורה ציבורית הגעתי ראשון. המכונית הפרטית הוכיחה שוב שהיא יותר נוחה, יותר מהירה ונכון, גם מזהמת יותר אוויר. אבל בינינו, בימים שבהם תל אביב וגם שאר המדינה מזוהמות פי 50 מהתקן המקובל; כשהראות היא למרחק של חצי מטר קדימה; וממבט מהחלל נראה כאילו מישהו פיזר שקי כורכום על ישראל - אז מה זה עוד טיפת זיהום אוויר מהטויוטה קורולה שלי?
60 דקות בדיוק העברתי בכביש בין ראשון לציון לצפון תל אביב. הנסיעה הייתה די נעימה בהתאם לתנאי הדרך: אובך ואובך. במכונית הממוזגת שמעתי שירים ברדיו, ניהלתי כמה שיחות טלפון - כמובן דרך הדיבורית ואפילו הספקתי להכתיב כתבה דחופה.
די מהר מצאתי חנייה בסמוך למערכת. כמובן שגם זמן חיפוש חנייה בכחול-לבן בעיר ללא הפסקה נכנס לסך ה-60 דקות שנספרו.
לסיכום, עד שהרכבת הקלה תצא לדרך ועד שהרכבת הכבדה תהיה באמת זמינה, ועד שהתחבורה הציבורית בישראל תהיה יעילה, זמינה ומהירה - ההמלצה שלי אחרי הניסוי השני היא כזו: תמשיכו לנסוע רק כלי ברכב פרטי - הכי נוח מהיר ויעיל.
(אבי אשכנזי)
מקום 2: נסיעה באוטובוס (שעתיים)
מבית העירייה בראשון לציון יצאתי בשעה 8:40 לעבר תחנת האוטובוס הראשונה שברחוב ז'בוטינסקי. לאחר 10 דקות צעידה לעבר התחנה ועוד 15 דקות המתנה לאוטובוס קו 19 של דן, יצאתי לדרך כשהמטרה להגיע לבית וואלה! NEWS, השוכן ברחוב אבן גבירול בתל אביב.
עומסי התנועה ביציאה מראשון לציון לא הורגשו, אולם בכניסה לתל אביב נצפתה האטה בתנועה, שהלכה והתעמקה בעקבות עבודות הרכבת הקלה, בעיקר ברחוב אלנבי פינת החשמל, שם המתנו יותר משבע דקות בפקק. לאחר שעה ו-11 דקות ירדתי בתחנה הראשונה שברחוב אלנבי בתל אביב, שם המתנתי רק 3 דקות לקו האוטובוס השני בדרכי - קו 125 של דן לכיוון רחוב אבן גבירול פינת פנקס. בתום נסיעה של 11 דקות הגעתי ליעד המבוקש.
לפי מערכת תכנון הנסיעה שבאתר חברת "דן", הנסיעה מעיריית ראשון לציון ועד לרחוב אבן גבירול בתל אביב תוזמנה ב-59 דקות. רציתי להאמין שאגיע תוך שעה ליעד המבוקש, אלא שרק בשעה 10:40, אחרי שעתיים שלמות של נסיעה והחלפת שני קווי אוטובוס, הגעתי ליעד.
אולם מ?ראות עיניו של נהג האוטובוס בקו 19 המצב בכי רע. "זה נכון שלתחבורה הציבורית בישראל יש עוד לאן לשאוף", הוא מספר בעצב, "אבל עבודות הרכבת התחתית פשוט גומרות אותנו ואת הנוסעים". לדבריו, "הרבה מהכיף בעבודה ובפגישה עם הנוסעים נעלם. היום יש פקקים אין סוף, נוסעים עצבניים ובצדק, והאווירה רעה".
(רועי שרוני)
מקום 3: נסיעה בשאטל (שעתיים ו-10 דקות)
הנסיעה מבית העירייה בראשון לציון למתחם "חנה וסע" שביס פלאנט בעיר נמשכה 35 דקות, אף שמדובר במרחק של כשישה קילומטרים שבלי פקקים אורכת 12 דקות. הגעתי לנקודת היציאה כשהאוטובוס של 9:15 כבר יצא מהתחנה. לכן, נאלצתי לחכות לאוטובוס בקו 80 הבא. ההבטחה של משרד התחבורה ונת"ע הייתה 15 דקות המתנה בין אוטובוס לאוטובוס - בפועל הוא הגיע אחרי 20 דקות.
נו, שוין. העובדים החביבים של חברת נת"ע עמדו שם בעמדה מיותמת מאדם, משום שנדמה כי למרות מרחבי החנייה העצומים הפנויים, תושבי האזור לא נאותים להשתמש באופציית "חנה וסע" שהעמידה לרשותם החברה. אולי בגלל מיעוט הפונים, חנו במקום 12 שאטלים בלבד.
עובדי נת"ע בתחנה ניצלו את ההזדמנות שיש לנו לזמן איכות והסבירו לי על הרכבת הקלה מיוזמתם, מגובים במפות ושרטוטים שמעידים על איך יהיה פה בשנים הקרובות. מהשיחה למדתי פרט חשוב: "השאטלים" המדוברים, אלו שמסיעים אותנו ללא תשלום נוסף לעיר, אלא רק תמורת תשלום חנייה סמלי (15 שקלים), הם בגדר מותרות של תושבי תל אביב ופתח תקווה בלבד. כל שאר האפשרויות הם חניוני "חנה וסע" שבהם חונים בחינם, אך משלמים על הנסיעה 6.90 שקלים.
עובדי נת"ע סיפרו לי שמחר זה יומם האחרון כאן. "הקו ממשיך, אבל תהליך ההטמעה מסתיים", הם מסכמים את עבודתם. "אנחנו כבר חודש כאן, מי שצריך לדעת כבר יודע". אך העובדים המסורים של נת"ע טוענים כי תפקידם לא מסתיים בהסברה. "נת"ע רוצה לדעת גם כמה משתמשים בקווים האלו כדי להשתפר כל הזמן ולשנות מסלולים ותחנות אם צריך".
בשעה 9:35 יצאנו לדרך רק הנהג ואנוכי. גם הוא אדיב ומסביר, מפרט על התחנות. בתחנה הראשונה במתחם עזריאלי שבתל אביב הוא התחיל להעלות נוסעים נוספים. במשך 20 דקות הייתה הנסיעה רגועה, אך אז הגיע הפקק הגדול. הגענו ליעדנו: תחנת אבן גבירול בשעה 10:30, והליכה של 20 דקות נוספות עד למערכת. שעתיים ועשר דקות עברו מאז היציאה מעיריית ראשון לציון. האם זה היה שווה את זה? ממש לא. במכונית הייתי מגיעה במחצית מהזמן, כולל הפקקים האימתניים בדרך.
(רויטל בלומנפלד)