לא גן של ורדים- מגדלי פרחים מרהט מתמודדים עם קשיי פרנסה

מיזם הפרחים ברהט ב1994 על ידי רה"מ המנוח יצחק רבין במטרה לעודד בדואים להיכנס לענף החקלאות המתפתח. משרד החקלאות שיווק אז את החממות ,ו19 חקלאים מקומיים החלו לגדל ורדים למכירה. שר החקלאות דאז יעקוב צור אישר הקמתן של 100 דונם חממות לגידול ומכירה והולנד הייתה מדינת היעד הראשית לייצוא.

בשנים הראשונות החקלאים ראו ברכה בעמלם אולם מהר מאד גילו קוץ בקצה כל ורד . בסוף 1998 , המדינה ביטלה את תמיכתה במיזם, והשוק האירופי מצא משווקים זולים יותר לוורדים. אברהים אלעתאיקה, חקלאי מרהט נזכר בימים טובים יותר, תור הזהב של המגדלים הבדואים. "בשנת 95 גידלנו ורד בשם 'מרסדיס' ודורגנו במקום הראשון במדדי האיכות של בורסת הפרחים בהולנד", לדבריו. אחמד אלקרנאוי, חקלאי נוסף מהתחום טוען כי בשנים הראשונות הפרחים מרהט נמכרו במחירים הגבוהים ביותר בגלל איכותם.

בין השנים 94-97 כאמור, הפרויקט שגשג מול השוק ההולנדי בעיקר, אבל קריסתו של מטבע הגילדן המקומי ב 96' ופשיטת הרגל של 'גרסקו', חברת השיווק הבינ"ל ב98' יצרה משבר בענף. היעדר הסיוע הממשלתי הנדרש באותן שנים הבריח את רוב המגדלים וכיום עומדות עשרות חממות נטושות בעיר, ללא פרח אחד מלבלב.

"בהולנד כבר לא צריכים אותנו", אומר בכאב המגדל אללה אלעוברה. "אין לנו יעד לשווק בהולנד כי הם ממש לא צריכים אותנו. ההולנדים מייבאים ממזרח אפריקה ודרום אמריקה. כל חקלאי הולנדי טס לאפריקה וקונה אלף דונם בזול ופועלים בשכר עבודה יומי של דולר וחצי. בישראל עלויות הגידול גבוהות בגלל שכר העובדים הממוצע ומחירי המים והחשמל לחקלאים. זה העסק והפרנסה שלנו , ואנחנו מתקיימים בדוחק. עם זאת, אין לנו ברירה. אנחנו לא יכולים לעזוב את העסק שלנו וללכת הביתה , לעזוב את כל מה שהשקענו כאן במשך השנים. היום אנחנו מממנים את ההפסדים הקבועים מהכיס הפרטי", הוא מוסיף.

"המדינה נטשה אותנו למרות שהיא זו ששכנעה אותנו מלכתחילה להצטרף לפרויקט" אומר אחמד אלקרנאוי. "אין לנו תמיכה כלכלית, הדרכה מקצועית ואפילו לא עזרה בשיווק הסחורה מגדל וורדים".

ממשרד החקלאות נמסר כי מדובר בפרויקט שהוקם ומומן על ידי המדינה בשנות ה- 90 במסגרת הפרויקטים שהוקמו במטרה לחזק את הנגב. במסגרת הפרויקט המדובר, המדינה הקימה את האתר, נתנה סיוע ומענקים לחקלאים להקמת החממות והדרכה צמודה. הפרויקט בדומה לרוב הפרויקטים, תחום בזמן, כך שעם סיומו הועברה האחריות אל החקלאים להמשיך בו. ככל שהחקלאים יבקשו ויעמדו בכללים לקבלת תמיכות שונות כולל השקעות הניתנות במשרד, המשרד ימשיך לתת להם סיוע כמו שעשה עד היום.