דילמת דרעי: עוד שבת של כדורגל?

לאחרונה אנו עדים להתרחשויות ומאבקים שונים בכל הנוגע למעמד השבת במדינה, בין אם ברמה המקומית ובין אם ברמה הארצית. מאבקים שכאלה לא מולידים מנצחים. כל צד מלקק את פצעיו ובסוף מעמד השבת בישראל מכורסם מכל הכיוונים. והפעם הדיון סובב סביב זכותם או יכולתם של שחקני כדורגל לשבות בשבת.

נדמה כי כשאריה דרעי החליט לקחת על עצמו את תפקיד שר הכלכלה, ספק אם הוא צפה תרחיש בו הוא ניצב, כנציג החרדי הבכיר בממשלה, בפני האפשרות שבאמצעות חתימתו ימשיכו אלפים לשחק כדורגל מקצועני בשבת, ורבבות ימשיכו לפקוד את המגרשים ביום בו אסורה כל מלאכה. רצה הגורל וזהו המצב. לאחר תביעתם של שחקני כדורגל מהליגה הלאומית קבעה שופטת בית המשפט לענייני עבודה כי העסקתם היא העסקה לכל דבר, חוק ועניין, לרבות חוק שעות עבודה ומנוחה המחייב מעסיקים לאפשר מנוחה בשבת לעובדיהם היהודים. כמובן, ישנם חריגים בחוק שנקבעים על פי היתר שמנפק שר הכלכלה, מתוקף תפקידו כשר העבודה/התעסוקה (שמהווה כיום חלק מתיק הכלכלה).

זו הדילמה של דרעי – האם לשמור על מפעל ציבורי גדול שמתרחש בשבת כבר שנים באופן שהפך למסורת, או שמא להסיר ידיו מהעיסוק בנושא ובכך לגרום לסגירת הליגה בכדורגל בשבת. הדילמה עמוקה יותר ממה שנראה על פני השטח – יש כאן בחירה מסוימת בין קהל של מסורתיים שנהנים מביקור בבית הכנסת בנוסף לצפייה במשחק של קבוצתם האהובה ביום היחיד בו הם חופשיים מקשיי היום-יום, ובין קהל של דתיים וחרדים שבשבילו אין קושי גדול יותר מחילול שבת קבוצתי כגון זה המתרחש במגרשי הכדורגל. אלו לכאורה שתי קבוצות אליהן ש"ס פונה בבחירות.

פתרונות קסם אין כל כך בנמצא. האפשרות המיידית שעולה על סדר היום של שרים שונים בממשלה לאורך השנים היא לא פחות מרפורמה אדירה בשוק העבודה, קרי – המעבר לשבוע עבודה של חמישה ימים ויום ראשון כיום שבתון. בשנת 2000 הציע זאת נתן שרנסקי, שר הפנים דאז, ובכל ממשלה מאז נמצא השר התורן שרעיון זה מחלחל אל ליבו. הנה, גם הפעם שמענו שדרעי וסילבן שלום שמקדם את הרעיון כבר כמה שנים הכריזו שיבחנו שוב את הנושא.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אף מינה את יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה הפורש, פרופ' יוג'ין קנדל, לעמוד בראש ועדה מקצועית שבחנה את הנושא והגישה את המלצותיה במרץ 2013. השורה התחתונה הייתה – אמנם לתחרויות הספורט זה יכול להועיל, אך כמעט בכל שאר התחומים יש עם ההצעה בעיות רציניות. הבעיה המרכזית היא שיום שישי לא יוכל לשמש כיום עבודה ארוך כתחליף ליום ראשון מה שיגרור פגיעה משמעותית במשק הישראלי, על ענפיו השונים.

אין מנוס מלהגיע למסקנה הבאה: על מנת להתמודד עם המציאות המודרנית של שבת ישראלית המשלבת בין מסורת ישראל לבין תרבות ופנאי, יש להביא פתרונות מעולם התוכן הרלוונטי – לא משוק העבודה אלא מנושא השבת עצמו. יש לפעול להסדרתו ועיגונו של יום השבת כיום רוח לצד תרבות, כיום פנאי לצד זמן עם המשפחה. יש צורך ביציאה מהשבלונות המוכרות והפתרונות הצפויים שלעולם לא ייושמו, להתחיל להכיר במציאות החדשה ולשאוף ליצירת הסכמה סביב דמותה של השבת במרחב הציבורי הישראלי.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.