מפקד מחלקת המרגמות בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים חזר ממבצע מעצרים לילי בגזרת חברון והתמוטט מעייפות על המיטה במוצב. זמן קצר לאחר מכן הטלפון צלצל. מצדו השני של הקו בוקע קולה של אמו. "אורן, קום. יש יריות באדורה. יש יריות ליד הבית שלנו. אולי מחבלים". הקצין הצעיר התהפך במיטה. "אמא, זה אולי זיקוקים. אני עייף". הוא ניתק וחזר לישון. שוב צלצול. "אורן. אני אומרת לך אלו מחבלים". הקצין הצעיר קם למרות העייפות ורץ לחמ"ל. מחבלים חדרו להתנחלות אדורה בדרום הר חברון ופתחו באש לעבר כמה בתים, בהם בית משפחתו. הוא מיהר להעלות את לוחמיו לנגמ"ש והגיע מהמוצב בכרמי צור אל אדורה.
שני מחבלים חמושים חדרו אל ההתנחלות כשהם לבושים במדי צה"ל ופתחו באש לעבר הבתים. הם רצחו זוג הורים שישנו באותה העת עם בנם, ילדה בת חמש ואת אריק בקר ז"ל, חברו הטוב של סג"מ אורן. מפקד הגדוד במקום הטיל על הסג"מ הצעיר לעבור בין הבתים ולטהר, מחשש שהמחבלים עדיין ביישוב, אך המחבלים כבר נמלטו. אחד מהם חוסל על ידי כוח מילואים בוואדי סמוך, השני אותר מאוחר יותר על ידי שב"כ ונעצר בידי הפלוגה של אורן. "זה אירוע שעיצב את חיי", מספר הקצין, שהבין בצורה המוחשית ביותר כי הוא נלחם על הבית. התובנה שנצרבה בתודעתו תורגמה לנחישות קטלנית בהיתקלויות הרבות שעוד נכונו לו בהמשך הדרך. הקצין המוערך אחראי לחיסול עשרות מחבלים, ואת הניסיון המקצועי שצבר הנחיל לאלפי חיילים כמפקד בית הספר לגרילה של צה"ל. לפני שבועות ספורים סיים את שירותו והתפנה לחלוק עם וואלה! NEWS את תובנותיו.
רס"ן במיל' אורן גדל בהתנחלות שבדרום הר חברון והתגייס לגדוד 101 בחטיבת הצנחנים באוגוסט 99'. במהלך השירות לקח חלק באירועי פרוץ האינתיפאדה בחברון. "היינו חוטפים צרורות כל לילה לעמדה ומשיבים באש. אלו היו חוויות האש הראשונות שלי", הוא נזכר. מאוחר יותר יצא לקורס מ"כים ולאחר מכן לקורס קצינים. צה"ל כבר היה בעיצומו של מבצע חומת מגן והקצין הצעיר מונה לפקד על חבריו למחלקה לאחר שהמ"מ נפצע מקליע בכתף.
הוא הכיר היטב את הלוחמים בני המחזור שלו וראה בכך יתרון. אל היתר התוודע בתוך מבנה הסמוך למחנה הפליטים דהיישה, ליד בית לחם. באחת התקריות, הנגמ"ש בו נסעו פרק זחל. "ירו עלינו מכל הכיוונים ומה אתה עושה כמפקד מחלקה צעיר?", הוא שואל, "אתה אומר ללוחמים לצאת החוצה לחפות. הם צריכים להאמין שמה שהחלטת זה הדבר הנכון. צריך לתת להם ביטחון. תוך כדי היריות ותוך כדי החיפוי של הלוחמים תיקנו את התקלה. המסר שלי הוא אני אתכם תמיד. אני המגן האנושי שלכם. לא משנה איפה, אני ראשון".
מאוחר יותר מצטרפת המחלקה למאמצים לכתר כיסי התנגדות של מחבלים בדהיישה ובקסבה של שכם. "הייתה תחושה שידנו על העליונה. אמיר ברעם - לימים מפקד אוגדה 91 - הנחיל את שיטת 'מאורות העכברים', מעבר בין בתים תוך כדי שבירת הקירות על מנת להימנע מירי מחבלים בסמטאות. חמושים נכנעו בכמויות גדולות וריכזנו אותם בדרך למעצר וחקירה. זו הייתה הצלחה עליונה".
אורן סיים את התפקיד ועל רקע השבחים התמנה למפקד צוות בבה"ד 1 ולאחר מכן חזר לגדוד 101 כסגן מפקד פלוגה. במהלך פעילות מבצעית בכפר סאלם הסמוך לשכם הוא זיהה מכונית שפורצת מחסום, ביצע נוהל מעצר חשוד, ירה ופגע במחבל ברגלו. בחטיבה האדומה מזהים את הפוטנציאל של הקצין האמיץ ומציעים לו לצאת לחופשת לימודים בת שנתיים כדי להשלים שבעה מקצועות לבגרות לקראת לימודי תואר ראשון. בבוקר הוא היה לומד עם כיתות י' ובערב התכונן לבחינה הפסיכומטרית. לאחר מכן למד לתואר ראשון באוניברסיטה הערבית.
בשנת 2006 הוא הציע לחברתו נישואים, כשהכוונה הייתה להתחתן בקיץ. מלחמת לבנון השנייה טרפה את הקלפים. הוא קיבל את אישורו של מג"ד 101, סא"ל אריאל יוחנן, להצטרף ללחימה והתמנה לממלא מקום קצין אג"ם הגדודי. אחרי האימונים והתמרון העמוק בכפרים מרון א-רס, דבל וירון בדרום לבנון, הוא הגיע לבינת ג'בל יחד עם מפקדת הגדוד.
"היינו במתחם שכלל ארבעה בתים", סיפר אורן על הלחימה מול חיזבאללה. "כוח גדול מאוד של מחבלים התקרב לעברנו והגדוד פתח באש מכל הכיוונים. הרגנו 26 מחבלים. על ארבעה-חמישה אני אחראי באופן אישי. לוחם שלנו נפצע קשה והפינוי שלו נמשך תשע שעות. איבדתי גם כמה חברים, בהם יפתח שרייר שנפגע מטיל נ"ט בבית לידי. זו הייתה לחימה מסוג אחר, שלא הכרתי. באנו מיהודה ושומרון. אתה עולה לבית וחוטף צרורות ממקלעים וטילי נ"ט. ולמרות האובדן, יצאנו משם עם תחושה של ניצחון, של אמונה ביכולת שלנו. עמדנו בכל משימה שהטילו עלינו, למרות הביקורת שהייתה כשחזרנו לישראל".
בנובמבר 2006 קיבל אורן פיקוד על פלוגת מסלול בגדוד 101. "הבאתי לתפקיד הזה את כל מה שעיצב אותי ולמדתי מהפעילות. בראש שלי תמיד היה חוסן. ניסיתי כמה שיותר להכין את החיילים לקרב - אם כולם היו מסיימים את אימוני השדאות ביום חמישי, הלוחמים שלי היו מגיעים לבסיס, מתקלחים, ומוקפצים שוב לשטח ללילה נוסף. כי הכול אפשרי בקרב".
מאוחר יותר הוא התמנה לקצין המבצעים של חטיבת הצנחנים תחת פיקודו של הרצי הלוי, שלימים התמנה לראש אגף המודיעין של צה"ל. בהמשך קיבל את הפיקוד על הפלוגה המסייעת של גדוד 101 תחת אבי בלוט. זמן קצר לפני מבצע "עופרת יצוקה", הוא הוזעק לגדר המערכת בגבול רצועת עזה, לאירוע שיאדיר את שמו באוגדת עזה. התצפיתנית דיווחה בשעת לילה על שלושה מחבלים חמושים שהתקרבו אל גדר המערכת. אורן המ"פ חצה את הגדר לשטח הפלסטיני עם לוחמיו וביצע איגוף סביב המחבלים. בשלב מסוים פנתה אליו התצפיתנית: "עברת מחבל". הוא מסמן לכל המחלקה לעצור ומתקדם באיטיות בעצמו כדי לאתר את המחבל. לפתע הוא מזהה את החמוש ופותח לעברו באש. המחבל נהרג. "בשלב מסוים אני רואה בטווח של מטר ממני מחבל עם קלאצ'ניקוב שלוף. הוא השליך לעברי רימון שהתפוצץ לידי. באינסטינקט ראשוני הסתערתי לעברו והרגתי אותו". המחבל השלישי נהרג מאש הלוחמים.
שלושה ימים מאוחר יותר החל מבצע "עופרת יצוקה". "את המבצע פתחנו בירי של טיל נ"ט לעבר ג'יפ ובו מחבלים ופגענו בהם" מספר הקצין, "אבל האירוע המעצב מבחינתי במבצע היה כשפצצת מרגמה נפלה עלינו וארבעה לוחמים שלי נפצעו באורח קשה. מדובר בלוחמים שלי. אחר כך התברר כי זה היה ירי של כוחות צה"ל". מאוחר יותר הכוח בפיקודו נתקל בחולייה בת חמישה מחבלים. הכוח הסתער לעברם והמ"פ אורן הרג עוד שני מחבלים.
בשנת 2009, אחרי מבצע עופרת יצוקה, שוב משובץ רס"ן אורן בבה"ד 1, אך הפעם לתפקיד מ"פ. הוא חזר לאחר מכן לתפקיד קצין אג"מ של גדוד הסיור בחטיבת הצנחנים ובהמשך מונה לסמג"ד. אחרי מבצע עמוד ענן בשנת 2012 הוא הקים את מדור תצפית וסיור במרכז לאימוני יבשה של צה"ל בצאלים. לקראת מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 התמנה למפקד בית הספר לגרילה של כוחות היבשה. עם כניסת הכוחות הוא שובץ לבקשתו בתפקיד עזר בגדוד 101, בפיקודו של סא"ל אבינועם אמונה.
הצנחנים פעלו באזור ח'ירבת אח'זעה במטרה לאתר מנהרות. בשלב מסוים דיווח מפקד מחלקה בגדוד כי כמה מחבלים ניסו לדקור אותו כשניסה לטהר מבנה ונמלטו לאחר שלוחם אחר ירה לעברם. רס"ן אורן נכנס אל הבית כדי לסייע לכוח. "המ"מ היה קפוא", הוא נזכר, "קצת בהלם. הוא סימן לי לאן המחבלים רצו. אני אומר לו 'זוז אחורה' כי אנחנו במסדרון. פניתי אליהם בערבית. אולי בחדר הזה יש ילדים. גם בחנו את האפשרות שהם מרימים דגל לבן ועובדים עלייך. השלכתי רימון, ועוד אחד. הדלת נופלת ואני רואה רגליים מבצבצות החוצה. אני בועט בדלת ורואה שהם לבושים חמאס. פתאום מתחילות צרחות 'אללה אכבר' ואני מבין שזה או אני או הם. פותח לעברם באש והורג שישה מחבלים".
עם תום המבצע, חזר לפקד על בית הספר לגרילה.
"צריך להבין דבר אחד בעידן המנהרות. אין יותר דבר כזה לכבוש תא שטח ולחשוב שזה נגמר. המחבל ירד למטה והוא ייצא לך ממקום אחר. מצד שני, המטרה היא להפוך את המנהרה מיתרון לחיסרון. בסוף הם צריכים לצאת. כמה זמן הם יכולים להיות במנהרה? הם צריכים לצאת לנשום אוויר. להילחם".
הצלחת לאתר מנהרה שנחפרה לכיוון שטח ישראל. היית מסתער לתוכה אם היה צריך, כמו שעשה איתן פונד?
"אני אישית הייתי מסתער. נכנסתי למנהרה כשלוחם סיירת מטכ"ל מאחורי. טיהרנו אותה".
מה התחושות?
"אין פחד. הרצון, הסקרנות, דחף שאי אפשר לתאר אותו. האדרנלין עובד. חשוב להבין מה עושה מנהרה שנחפרה לכיוון הארץ".
כלומר היו מנהרות שהמודיעין לא בהכרח ידע עליהם והצלחתם לאתר?
"זיהיתי בתוך 'חושה' את הבלוקים. הסתכלתי דרכם. הבנתי שצריך לשבור כמה דברים והנה פתח מנהרה. זו הייתה סקרנות. המודיעין הצביע על המרחב ולא על הבית המדויק".
מה המסקנה שלך אחרי איתור ושוטטות במנהרה לקראת המערכות הבאות בצפון וברצועת עזה?
"אם מפעילים את הכוח נכון, חמאס או חיזבאללה ירימו ידיים וייכנעו. ראיתי את זה במו עיניי בחומת מגן. הדרך להגיע לשם היא שימוש נכון בהפעלת הכוח ומוכנות גבוהה של הלוחמים. כל קורסי הפיקוד של צה"ל עברו דרכי בשנה האחרונה, וכולם למדו איך נכנסים למנהרה ואיך מטפלים בה. ככל שאתה מכין את הלוחם לקרב ומסביר לו מה מחכה לו - ככה הוא מגיע מוכן יותר. ככה יהיו פחות הלומי קרב. בשנה האחרונה ייעצתי בנושא המנהרות ליחידות כמו סיירת מטכ"ל, שלדג ו-669 והכשרתי יחד עם מגלן יחידות כמו דובדבן, אגוז, רימון".
לך עצמך יש לך שריטה?
"שואלים אותי 'מתי יהיה לך הלם קרב? שריטה?' לא יודע. אולי זה לא יגיע. ברגע שאתה מכין את עצמך בצורה נכונה, אז אתה מוכן להתמודד".
מה רמת הקושי מול המנהרות?
"זה לא רק איך אתה מזהה ומאבטח את המרחב ולאחר מכן איך אתה ממפה, מטהר ומנטרל את המנהרה. איך אתה יורד אליה עם מסכת אב"כ? כוח משותף למגלן, בית הספר לגרילה ובית הספר ללוחמה בטרור הקים מענה טוב לכך ואני הייתי המפקד של הסוגיה באימונים".
צה"ל פגש מנהרות לפני למעלה מעשור. מה קרה בדרך שהכוחות הגיעו לא מוכנים למשימת המנהרות?
"נכון. ידענו שיש מנהרות. גלעד שליט נחטף באמצעות מנהרה. השאלה היא מה עשינו בשנים הללו, פרט ליחידות עילית. למה גדוד החי"ר לא התאמנו על הנושא. במבצע צוק איתן נפל האסימון. אני לא מבקש שאף אחד יחזה את העתיד, רק שיעבירו את המידע המודיעיני לגורמים הרלוונטיים כדי שיתאמנו בהתאם. ואם אתה לא רוצה שלכל הצבא תהיה הכשרת מנהרות מכל מיני סיבות, תכשיר את הסיירות בחטיבות. עושים את זה עכשיו".
יש עוד נושאים ששכחו לטפל בהם לפני מבצע צוק איתן?
"סוגיית החבלה. אני כמ"מ הייתי מפוצץ כמויות גדולות של חומר נפץ. היום? מפקדי המחלקות כמעט שלא. עכשיו מחזירים את זה לאט, בדגש על קורס מ"כים. היינו צריכים בום מפטיש כדי שיבינו את זה".
הצבא לקראת קיצוצים גדולים בגלל התקציב. זה מסביר חלק מהעניין.
"אני מאוד מסכים עם ועדת לוקר שבאה ואומרת - שים לך מוקד ידע. קח בחור כמוני ותגיד לו אל תהיה מג"ד, אלא מומחה תוכן לחמש שנים. כל גדוד שמגיע אלייך, תן לו את הידע. ספר לו. אמן את המילואים והסדיר לקראת המלחמה הבאה. מה אומר לוקר? שבגיל 35 תהיה תחנת יציאה למשרת הקבע. חלק ימשיכו לתפקיד מקצועי וחלק יפרשו. אל תגיד לאנשים תישאר עוד שנה ועוד שנה ותמתין להיות מג"ד. תודיע מראש: אתה מוקד ידע לכמה שנים. ככה המידע לא ילך לאיבוד".
להפוך את המנהרה ליתרון בלחימה
אז מה קרה לצה"ל? הוא העדיף להתאמן לאיומים אחרים פרט למנהרות?
"זה כמו בין חומת מגן ללבנון השנייה. התאמנו על בתים והזנחנו את השטח הפתוח. הכול התפוצץ לנו בפרצוף במלחמה. מה קרה בעופרת יצוקה? אותו דבר. היו פערים. בין עופרת יצוקה לצוק איתן באנו יותר חזקים. אבל האויב למד אותנו. לכן הם ירדו מתחת לאדמה. חמאס לומד מחיזבאללה ולהיפך. אנחנו צריכים מוקדי ידע שישמרו על המידע שלא ילך לאיבוד כל שנה שנתיים כשמתחלפים מפקדים. אתה חייב עקב בקרקע".
יש משהו ברמה הטקטית שהיית משנה במענה לאיום המנהרות?
"הייתי שם דגש על הרמה הפלוגתית. לתת להם יכולות כמו רובוטים למנהרות. למה לשלוח חייל? אנחנו נקנה את זה, זה יקרה בכל החטיבות וחשוב שהאויב יידע מה מחכה לו. אבל זה ייקח זמן. בתחום המיגון האישי ללוחם יש עוד מה לעשות. תראה את ההתפתחות האישית ביחידות העילית. צריך להקל על הלוחמים וכך להרוויח עוד אנרגיה. הכול עניין של כסף, אבל נושא המשקל של המיגון והאיכות שלו חשוב מאוד. אתה גם חייב להפוך את הפלוגה לגורם קטלני מאוד ובשביל זה להעביר אליהם יותר אמצעים".
מה דעתך על סוגיית הנגמ"ש של חטיבת גולני בשג'אעייה?
"סיפור הנגמ"שים הוא אירוע נקודתי. אני לא רוצה להתייחס לזה אבל כן אתייחס למקרה בו מפקד מחלקה משליך רימון - והוא חוזר אליו. איך זה קורה? מיומנות. אימונים. אני השתדלתי כמפקד ביה"ס לגרילה לשלב זריקות רימונים בסבך. אם לא תתרגל לא תדע. תשאל מפקדים כמה מהם תרגלו ירי בטילי לאו או מטאדור. מי שלא יתאמן בזה ייפגע במקצועיות, ובלחימה אתה משלם על זה מחיר. עכשיו יש מיומנות בגלל צוק איתן. אבל מה יהיה בעוד שנה?".
האיומים הולכים ומשתנים. הפעם זה מנהרות. מה יפגוש צה"ל בפעם הבאה?
"כיבוש הגליל זה האירוע הבא. הסרטון בו מדבר נסראללה על כיבוש יישובים בגליל זה רציני. השאלה היא איך אתה נערך אליו? מנהרה חודרת זה איום אחד אבל 50 מחבלים חודרים ליישוב זה איום אחר. מי שיגיד שזה לא יקרה, שקרן. ואם מתאמנים לזה, אז כולם מתאמנים? ב-2006 רצינו לעבור גדר פשוטה בגבול לבנון. גילינו שדה מוקשים. ידענו הרי שיש מוקשים ובמקום לחצות בשעתיים את הגבול בדרך למשימה בדרום לבנון זה נמשך עשר שעות. טיפסנו על הטנק ועברנו לצד שני".
מדובר במשימות קטנות.
"ממש לא. בעידן המנהרות אם אתה מטהר בית, אחרי 48 שעות או אולי פחות זה לא רלוונטי. הם נעים מתחת לאדמה. יש שיטות להתמודדות. לכן אני נותן דגש להרבה נושאים. ערנות הלוחם בשטח אחרי 48 שעות של לחימה רציפה. ראיתי בעיניים את הלוחמים. חלק מועט מהם מתקשה לשאת משקלים כבדים. זה ממש מעט אבל זה צריך להדאיג. בניווט חלקם רץ לטאבלט ולא מתמודד עם מפה. זה לא רע אבל צריך להיזהר מזה מאוד. צריך גם לזכור שהמחשב הזה לא פועל בסבך".
מפקדי הפלוגות שלנו עתירי ניסיון אחרי מבצע צוק איתן. אנחנו במצב טוב.
"נכון. אבל אם לא נמשיך להתאמן באותה תדירות והבנה של האיום עצמו, נאבד את זה. לא כולם מתאמנים באותה רמה. גדוד סיור מתאמן היום שבועיים ברצף. זה מכין אותך מאוד למלחמה הבאה. אבל בגדוד רגיל אתה לא עושה את זה. העומס על החטיבה הוא גדול".
דברים שהשתיקה יפה להם
מה עם הפחד מחטיפה? מה הוא עושה למפקדים?
"חשש. מדובר בחשש. לא מפחדים מאף אחד".
עדיין, זה איום אסטרטגי וטקטי.
"בנושא הזה צה"ל עבר שינוי משמעותי מאז 2006. זה מחזק את הכוח. הוגדר ללוחמים שהם תמיד נעים בזוגות. לעולם. זה מחזק. המחבלים שקפצו על המ"מ וניסו לדקור אותו ברחו כשהנגביסט ירה עליהם".
הפיגוע באדורה השפיע עלייך. מה אתה מסיק ממנו לאיומים של נסראללה לכבוש תאי שטח ויישובים בישראל?
"מודעות. כמפקד תשאל את עצמך איך אתה מתמודד עם 50 אנשים שחודרים ליישוב? מתחילים עם זה. יש דיבור עכשיו בצבא על הקמת פלוגות אדומות (המדמות את האויב). בונים את זה. אבל אתה צריך להתמודד עם זה באמת. עוד לא ראיתי שגדוד שלם מתמודד עם 50 מחבלים. קח פלוגת טירונים שיהיו אדומים ותגיד להם לכבוש יישוב. אני רוצה לראות בעיניים איך גדוד מתמודד עם מסה כזו. רק ככה תלמד".
בעשור האחרון היו שלושה מבצעים ברצועת עזה. עופרת יצוקה. עמוד ענן וצוק איתן. עושה רושם שאיבדנו מהיצירתיות ואנחנו חוזרים על אותם דפוסים.
"אני משוכנע שכיבוש רצועת עזה או תמרון בלבנון יהיו יותר יצירתיים בפעם הבאה. יש לא מעט אפשרויות. יש הרבה מהלכים שאפשר לבצע. כאלה שיפה להם השתיקה. תסתכל על ההיסטוריה ותבין".