הרעיון להקמת פאב בקריית האמנים, על חורבותיו של בית הקפה מוזה שקדם לו, נולד במוחם של שני אחים ילידי העיר אלון ורונן סגל. הם רכשו את בית הקפה הקטן בשנת 1985 והשנים הראשונות בעסק היו קשות, אבל יוקר המחייה לא העיק אז בלשון המעטה. סך ההוצאות על הפאב אז היה נמוך ואנרגיית הנעורים עזרה לצלוח כל מכשול ומהמורה.
ברבות השנים, חינך המקום דורות של חובבי אלכוהול מקומיים שלמדו לשתות למעלה מ30 מותגי בירה שונים שהוגשו תמיד בכוס מקוררת עם תחתית קרטון תואמת לכוס. צעירי העיר, בעיקר חובבי הכדורגל שבניהם, דאגו לקשט את קירות הפאב בדגלי קבוצות ישראליות ואירופאיות. בינואר 2001, נשרף הפאב באישון לילה וזהותו של המצית מעולם לא נתגלתה. לאחר שנה וחצי, עם גיוסם של צמד משקיעים מקומי, הוחלט לפתוח את מוזה במהדורה חדשה, הפעם בכניסה לערד, בתחנת הדלק על שולי כביש 31, רגע לפני הירידה לכיוון ים המלח.
" זו לא קלישאה לקרוא למוזה בית. יש המון זוגות שהכירו אצלנו על הבר והיום הם יושבים על שולחן עם הנכדים שלהם", אומר אלון בגאווה. דיקלה שוקרון, מלצרית עבר במקום טוענת כי יש קסם מיוחד שנוצר בפאב המדברי. "המקום הזה הוא מודל ארצי להערצה. אני זוכרת שבתקופת הצבא חברים שלי מכל הארץ היו שואלים אותי על מוזה", לדבריה.
צעירי העיר לאורך השנים היו מייחלים ליום שבו יוכלו כמבוגרים עם כוס בירה על הבר. כמו אחיהם הגדולים וההורים. "ילדים היו מתגנבים פנימה רק בשביל לאכול סנדוויץ' ולשתות קולה", נזכרת נירה בניון, מלצרית לשעבר.
העיר ערד ספגה לא מעט טלטלות בשנים האחרונות: מפעלים שנטשו, עסקים שנסגרו וגם לא מעט צעירים שעזבו את העיר. בית עסק שמצליח להחזיק את עצמו במציאות הזו כבר שלושה עשורים, הוא לא דבר מובן מאליו. ישנה גם חשיבות נוספת לקיומו של המוסד המיתולוגי הזה. כשיותר ויותר תושבים מנסים לפנות למיזמים תיירותיים עצמאיים כמקור לפרנסה, פאב המוזה מהווה עבורם לא רק מוזה והשראה אלא דוגמא ייחודית להצלחה מטאורית של עסק קטן בעיר קטנה - בלב המדבר.
מיתוג העיר ערד כעיר תיירות לגיטימית החל את מסעו, יותר ויותר תושבים מנסים לשקם עצמם בפנייה למיזמים תיירותיים, על כן טוב שיש עסקים כמו מוזה, מראים את הדרך ליזמים, מסבירים כי ניתן ואף רצוי להתפרנס דווקא מתיירות
מוזה בערד- איך שורדים 30 שנה בעיר שחוותה טלטלות כלכליות?
בן שיף
1.9.2015 / 8:23