קרב מוחות- ילדים ערבים ויהודים התחרו במרתון שחמט במיתר

האייפד, האייפון ושאר גאדג'טים נשארו מחוץ לאולם הספורט במיתר השבוע ואת מקומם תפסו מלכה, צריח ורץ. חלל המבנה הוסב באופן זמני למעין אצטדיון שחמט מאולתר וכ120 ילדים ובני נוער יהודים ובדואים מאזור הדרום ישבו זה מול זה לסירוגין במשך 3 ימים, במסגרת טורניר מרתוני, פרי ארגונם של מתנדבים מקומיים.

הילדים היהודים אינם דוברים ערבית והילדים הבדואים לא כל כך שולטים ברזי העברית, אבל למרות הפער המילולי, הם מצליחים להבין היטב אחד את השני ברמה הספורטיבית. הבחירה בשחמט ככלי שנועד לגשר על הפער הרב תרבותי אינה מקרית. כשמשה חיפש רעיון לפעילות תחרותית שתפגיש בין אוכלוסיות שונות של ילדים ובני נוער הוא בחר במשחק שמשלב בין תחרותיות לחוקים וכבוד למשמעת.


"הרב תרבותיות בעיני היא יתרון ולא חיסרון", אומר משה יוסף ממיתר יזם ומנהל האירוע. "זוהי סוגיה שאינה מטופלת נכון בארץ ולנו כאזרחים יש את היכולת, החובה והזכות לנסות ולשפר את הדיאלוג הרב תרבותי הזה. השחמט מבחינתי זה אמצעי ולא מטרה. לא מצאתי אמצעי טוב יותר. משחק שיש בו חוקים וכללים ודרך ארץ", לטענתו.


אוסמה אל הוזייל, מרהט עזר ליוסף בארגון האירוע. הוא מגלה כי "רוב המשתתפים הבדואים התוודעו למשחק השחמט רק לפני חודש, ומאז עברו סדרת אימונים אינטנסיבית לקראת התחרות". חלק מהמשתתפים היהודים צברו ניסיון רחב יותר, בין אם במסגרות פרטיות או כחלק מחברותם במועדון השחמט של באר שבע.


ההפרדה ביו שחורים ולבנים נשארה בטורניר על לוח המשחק בלבד ולמרות השקט המופתי ששרר באולם, ניתן היה לראות את הדיאלוגים הנעימים והמכובדים שהתפתחו בין המשתתפים. "זה סוג של תקשורת גם אם אין יותר מדי מילים", אומר אלמוג בורשטיין, שופט בינלאומי בשחמט ולשעבר מנכ"ל האיגוד הישראלי לשחמט. "עצם העובדה שיושבים ביחד במשך כמה שעות, מתקשרים במבטים תוך כדי משחק ובסופו לוחצים ידיים, יוצרת בסיס לקשר חברי שיכול להתפתח" . יוסף מחזק את דבריו וטוען כי "אם משחק מתנחל דתי מול ילד בדואי, דתי מול ילדה וקיבוצניק מול ילד מקריית גת, אז בוודאי גדל הסיכוי שהילדים יהיו בעתיד יותר פלורליסטיים".