פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      השיטה

      מהי השיטה החינוכית לפיה צריך לפעול? אין אחת. מספר השיטות כמספר התלמידים. ועלינו, המורים, מוטלת האחריות העמוקה ביותר: למצוא את הצירופים שמהם ילדינו מורכבים

      מורה בכיתה עם תלמידים (ShutterStock)
      אילוסטרציה (צילום: ShutterStock)

      לעיתים שואלים אותי אנשים שונים ומשונים - נסה להגדיר לנו מהי השיטה.

      השיטה, למי שלא הבין, היא השיטה החינוכית שלפיה כדאי לפעול. אחרי שנגמרים לי מילות ההתנצלות על כך שלכל אחד יש את השיטה שלו, אני מצטט את שלמה המלך: "חנוך לנער על פי דרכו", כך אמר לנו החכם מכל אדם.

      אך מה זה אומר בעצם "על פי דרכו"?

      כל ילד וילדה נולדים אחרים, נולדים מיוחדים, נולדים שונים זה מזה, וזו מזה, וזה מזו, וזו מזו. כל אחת ואחד הם עולם ומלואו. ולכל עולם ועולם יש חוקים משלו.

      יש ילד שצריך יותר חום ואהבה, יש ילד שצריך יותר קשיחות וגבולות, ישנה ילדה שצריכה גבולות וגם חופש, יש אחד שצריך שיגידו לו מה לעשות אבל שיחליט לבד.

      וכך, לכל ילד וילד יש אינסוף צירופים של תכונות ומידות, ולכל ילד וילדה יש את הדרך שלו ושלה - הצירופים שמהם הם מורכבים.

      ולנו, בתור אנשי חינוך, ולכם, בתור הורים שבראש וראשונה אתם אנשי חינוך של ילדכם - יש תפקיד, תפקיד שדורש מכולנו, המון רגישות, סובלנות, פתיחות והמון נכונות לשינויים. משום שעל כולנו – מוטלת האחריות העמוקה ביותר - למצוא את הצירופים שמהם ילדינו מורכבים. לגלות בצורה העדינה והמדויקת כמה שניתן, להכווין ולכוון, לקדם ולהוביל את ילדנו אל מסלול החיים המורכב.

      בתור אנשי חינוך, אנו מנסים למצוא את הצירופים שמרכיבים כל אחד ואחת מהילדים. לא תמיד זה קל, לעיתים קרובות אפילו קשה מדי, לעיתים יש הצלחה ולעיתים יש כישלון.

      כי גם אנחנו מורכבים, גם לנו יש תכונות מולדות, תוכנות נרכשות, לכל אחד ואחת מאיתנו, יש את סיפור חייו המיוחד.

      אך ההבדל בינינו לבין אלה שאינם מתיימרים לחנך, הוא בכך שאנו מודעים שלא הכול שחור ולבן, שיש גם צבעים, שישנם גוונים, בנו ובילדים, ואנחנו לא פוחדים ולא נרתעים מכך, להיפך, זה רק גורם לנו להשתפר ולשפר.

      אנחנו לא רוצים שכולם יצאו אותו הדבר, להיפך, מכאן ייצאו רופאים, שחקנים, אנשי צבא ומהנדסים, פוליטיקאים, אמנים, אנשי אקדמיה ועורכי דין. ויום יבוא ובעוד כמה שנים, כך אני מקווה, הילדים שפה יביטו אחורה ויזכרו שחלק גדול ממה שהם הפכו להיות, השתרש פה בבית הספר, וכל זאת בזכות הנתינה האדירה של כל אנשי צוות.

      תלמידים שונים (ShutterStock)
      כל ילד וילדה נולדים אחרים, נולדים מיוחדים, נולדים שונים זה מזה (צילום: ShutterStock)

      בספרו "מכתב מאליהו" אמר הרב דסלר שהענקת הטוב לאחרים, היא הגדלת תחומו של האדם. כאשר אתה נותן מעצמך לאחר, משהו ממך נמצא בו. וכך, תחומו של האדם מתרחב, והוא פורץ את הגבולות האישיים שלו. לפי דבריו - הקמצן, המונע ברכה מאחרים, מפסיד בכך את היכולת שלו להגדיל את עצמו.

      מי שמנסה לשמור על הקיים, ולא להתחלק בו עם אחרים, נשאר ברמה מצומצמת שעלולה לגרום לו לאבד גם את מה שכבר היה לו. לעומתו, הנותן, המשפיע שאינו חושש להתחלק בטובה שניתנה לו עם אחרים, חי חיים של התקדמות והתרחבות המעגל האישי שלו, וממילא הוא מבורך, עוד לפני שמישהו חשב לשלם לו עבור שירותיו.

      שנהיה תמיד בצד הנותן.


      אהוד עזריאל מאיר היה מורה בשנים 2010-2013


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.